הרבנות הראשית
הרבנות הראשית צילום: פלאש 90

היום, ט"ז באדר, לפני 100 שנה נוסדה הרבנות הראשית, תרפ"א-תשפ"א (1921-2021).

נחשוף כאן היום את הרקע להקמתה וועידת היסוד שלה.

לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, ולאחר שבריטניה קיבלה מ'חבר הלאומים' את המנדט על ארץ ישראל, חלו שינויים חברתיים ופוליטיים בארץ. בכ"ד באלול תר"ף (1920), עם כינון שילטון אזרחי בריטי בארץ, מינה הנציב העליון הראשון בארץ, הרברט סמואל, ועדת חקירה מיוחדת במטרה לבדוק את מעמדו של 'החכם באשי' (מ-1842 רב ראשי ספרדי רב סמכויות בזמן שלטון תורכיה בארץ).

בב' בכסלו תרפ"א (1920) קיבל הנציב העליון את מסקנותיה, לפיהן:

א. יש לבטל משרה זו ולהקים רבנות ראשית לארץ-ישראל, שתורכב מ-6 רבנים גדולי תורה, 3 אשכנזים ו-3 ספרדים, אליהם יצטרפו 3 חברים חילונים (הכוונה, שאינם רבנים), כדי לסייע לה בעניינים ארגוניים.

ב. בראש הרבנות הראשית יעמדו 2 רבנים ראשיים, שישאו את התואר 'רב ראשי', אחד אשכנזי והשני ספרדי שימשיך לשאת את התואר המסורתי 'ראשון לציון'.

ג. הגוף הבוחר את המועצה יורכב מ- 2/3 רבנים ו- 1/3 נציגי הקהילות, כדרישת הרבנים, שאיימו להחרים את כינוס הגוף הבוחר אם לא יהיה להם את הרוב הנ"ל בגוף זה.

מיד הוא מינה ועדה מיוחדת שהחלה בהכנות לועידת היסוד של הרבנות הראשית ולבחירת חבריה. חברי הועדה התכנסו בט"ז-י"ז בשבט תרפ"א (1921), הם החליטו:

א. רשימת הבוחרים תורכב מ-66 רבנים ו-34 נציגי ציבור של הערים והמושבות בארץ.

ב. הועידה תתכנס בירושלים בי"ד-ט"ז באדר א'.

ג. הועידה תתקים בבית היתומים 'ציון' שבשכונת 'הבוכרים'.

בח' באדר א' התכנסה אסיפת רבנים מהקיצונים שבירושלים בביתו של מנהיגם, הרב יצחק ירוחם דיסקין. האסיפה החליטה:

1. אסור להשתתף בבחירות הנ"ל

2. יש לקיים יום תפילה וצום בי"ג באדר א', ערב כינוסה של ועידת היסוד של הרבנות הראשית. החלטות אלו התפרסמו במהרה בשלוש מודעות, שנתלו ברחובות ירושלים.

מול הרבנים הקיצונים עמדו בכל התקיפות הרבנים המתונים, שהאמינו שהקמת רבנות ראשית תביא לשיקום מעמדה הירוד ביותר של הרבנות ודת ישראל בארץ ומחוצה לה. הם פרסמו מודעות תמיכה בהקמתה ובראי"ה קוק, הדמות המרכזית בכינונה, ואסרו את הצום. מודעות אלו נתלו ליד המודעות הנזכרות לעיל. ואכן, בי"ג באדר א', היו בתי כנסת בירושלים בהם המתפללים עמדו בתענית, אמרו סליחות ותקעו בשופר; לעומתם היו בתי כנסת בהם שררה אווירת חג, המתפללים התפללו בהתרוממות רוח והשיקו כוסיות יי"ש בברכת 'לחיים'.

ביום פתיחת ועידת הייסוד של הרבנות הראשית, יום ג', י"ד באדר א', התפרסם בשבועון 'התור' של המזרחי, שחולק לבאי הועידה, מאמר חשוב של הרב קוק בשם ,'כבוד הרבנות', בו הוא פירט את חזונו לגבי תפקידיה של הרבנות הראשית והשפעתה על תהליך התחייה הלאומית. כך הוא פתח את מאמרו:

אם שאלת כבוד הרבנות היא שאלה חשובה בחיינו הכלליים, גם בארצות הגולה ובכל הזמנים, על אחת כמה וכמה כי שאלה זו דורשת תשומת לב מיוחדת פה בארצנו ובימינו... החזרת כבוד הרבנות, הלא זהו הד קול הנבואה המובטחת: "ואשיבה שפטיך כבראשנה ויעציך כבתחלה" (ישעיה א, כו).

הועידה נפתחה בשעה 10:00 בדיוק עת נכנסו לאולם הנציב העליון, ה' סמואל, היועץ המשפטי של ממשלת המנדט, נ' בנטוויץ' ומושל ירושלים, סיר ר' סטורס. הרב קוק התכבד בפתיחת הועידה. הוא קידם בברכה את האורחים המכובדים, והוסיף דברי ברכה קצרים, בין השאר אמר:

היום הזה קטן עודנו - ושמו פורים קטן - נברך אותו בברכה הרגילה: 'זה הקטן גדול יהיה'. ויהי רצון שיהיה ליום גדול בדברי ימינו, יום אשר יתן כבוד ותפארת לעמנו וירומם את קרננו.

דיונים וויכוחים סוערים ליוו את שלושת ימי הועידה. החריף שבהם התקיים בישיבה הרביעית והחמישית - דרישת נציגי הציבור הלא דתי לצרף 3 יועצים חילונים (לא רבנים) בעלי סמכויות כחברים במועצת הרבנות הראשית, כדי שהם יבטיחו שהיא תתאים את המסורת הדתית לרוח הזמן, תשנה את ההלכה בהתאם לתנאי הזמן, ושלא תתערב בחיי הרוח והחברה של הפרט והכלל ביישוב היהודי בארץ. דרישה זו נדחתה בתקיפות רבה על ידי הרב קוק, שראה בכך פגיעה קשה בסמכותה של הרבנות הראשית, בה הוא ראה את המנהיגות הרוחנית-דתית העליונה של היישוב כולו, האמורה לפסוק על פי ההלכה, להשפיע על כל תחומי החיים ביישוב ולהפיח נשמה בכל מפעל התחייה בארץ. האסיפה כמעט התפוצצה. לבסוף הרב קוק הציע הצעת פשרה לפיה - ליד מועצת הרבנות הראשית יוקם גוף של שלושה "שומרי דת ויודעי תורה", שייעץ לרבנים בשאלות של סדרים ותקנות שאין להם כל נגיעה לענייני התורה. הצעתו התקבלה פה אחד.

לאחר שלושה ימים של מתח וויכוחים, בט"ז באדר א', בסוף הישיבה השישית, בשעה 23:00, התקיימו הבחירות. שלג כבד ירד בירושלים, דבר זה מנע ממספר רבנים מלהגיע לבחירות. הרב קוק, שהיה מעומד יחיד לרב הראשי האשכנזי, נבחר פה אחד. בין המעומדים הספרדים התקיימה הצבעה חשאית, הרב יעקב מאיר נבחר ל'ראשון לציון' והרב הראשי הספרדי. למועצת הרבנות הראשית נבחרו 3 רבנים אשכנזים, ו-3 רבנים ספרדים. ליועצים לרבנות הראשית (ללא סמכויות) נבחרו 3 חברים דתיים. המועצה נבחרה רק ל-3 שנים.

הרב קוק שאף שהרבנות הראשית תהיה גוף עצמאי כאחד מהמוסדות הלאומיים של היישוב היהודי בארץ, אך ללא תלות בהם, שהיא לא תראה כ'רבנות מטעם', ושהיא תהיה הסמכות הדתית העליונה בארץ ובעולם היהודי כולו. הרב קוק והרב מאיר פעלו ללא ליאות בארגונה ובביסוסה של הרבנות הראשית. קשיים רבים עמדו בפני הרבנות הראשית בהגשמת חזונו של הרב קוק. היא נאבקה כל העת על מקומה וסמכויותיה שקוצצו. היא החזיקה מעמד ולא קרסה, למרות הקשיים הכלכליים והטכניים הרבים שהיו לה, וההתנגדות לקיומה ולפועלה מצד גורמים שונים ביישוב, הרי זה בזכותו של הרב קוק, שבלט, בשל אישיותו המיוחדת, בין מנהיגי דור התחייה.

הרבנות הראשית פעלה בכל שנותיה באחריות רבה עם הפנים לכלל ישראל, תוך מעורבות בחיי הישוב, פסקה הלכות לפרט ולכלל והביעה את דעתה ללא מורא. עצם קיומה מנע את כניסתם של גורמים שונים לניהול חיי הדת ביישוב, והביא לאחדות העם לפחות בענייני אישות. הרבנות הראשית תרמה רבות לעיצוב הזהות היהודית של היישוב בארץ ישראל, ושל מדינת ישראל.

הרב שמואל כ"ץ הוא רב בתי ספר בירושלים וחוקר תולדות הרבנות הראשית

מודעה נגד הקמת הרבנות הראשית, י"א באדר א' תרפ"א
מתוך ארכיון הרבנות הראשית
מודעה בעד הקמת הרבנות הראשית, י"ב באדר א' תרפ"א
מתוך ארכיון הרבנות הראשית
תמיכה בהקמת הרבנות
מתוך עיתון 'דאר היום', ט"ו באדר א' תרפ"א
תוצאות ההצבעה
באדיבות ארכיון הרבנות הראשית

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו