הרב בני לאו
הרב בני לאוצילום: חזקי ברוך

ראיתי אתמול את יפעת שאשא ביטון מתפתלת ומגמגמת לשאלה מהי עמדתה ביחס לעמדת בג"ץ. היא לא היחידה. הבלבול הגדול נובע מהההבדל בין הכרעת בג"ץ שעוסק בשאלת מעמד היהודי לענייני חוק השבות לבין שאלת מדיניות הגיור במדינת ישראל.

השאלה הראשונה היא חוקית. השנייה היא הלכתית. בג"ץ כתב בפירוש שהוא לא מחליף את מוסדות הפסיקה ההלכתית. אבל הוא כן נכנס לוואקום שיצרה המערכת הפוליטית (הרשות המחוקקת) שנמנעה במשך שנים להכריע בסוגיה. 

למה הסחבת הזו? כי את מפתחות ענייני הגיור נתנו לעסקני המפלגות הדתיים כאילו סוגית הגיור קשורה רק לדתיים. ואלה עומדים בשערי מדינת ישראל ואומרים - מדינה יהודית בצבע שלי, ורק שלי.

ראש הממשלה שמכיר היטב את יהדות ארה"ב ואת השפעתה על מעמד ישראל בעולם נמנע מלנתק את הקשר האינטימי של הזרמים הליברליים (שהם רוב מנין ובנין של יהדות ארה"ב) עם המדינה אבל מצד שני נמנע מלנתק את קשריו הפוליטיים עם המפלגות הדתיות-חרדיות.

ככה זה כשבמקום מדיניות יש רק פוליטיקה של התנהלות. יהודי ארה"ב מרגישים כבר תקופה ארוכה מודרים ממדינת ישראל. סיפור הכותל הוא רק הסימן לתחושה הזו. סיפור הגיור הוא הסיפור העמוק. אנשים שחיים כל חייהם במסגרות יהודיות על פי אמונתם ודרכם מוצאים עצמם בשערי מדינת ישראל כגויים.

מעבר לעלבון ולתחושת הניכור זו הכרעה ישראלית שמבקשת לצבוע את צבעה של היהדות הישראלית בגוון אחד ויחיד. כשהחלו ארגוני התנועות הליברליות להלחם במימסד הישראלי בדרך של זכויות אדם בבג"ץ הגיבו פקידי הדת בארץ בשיטתה של האשה ממשפט שלמה האומרת "גם לי גם לך לא יהיה".

במקום להבין שהחיים המשותפים בין כל הזרמים הם סם חיים ליהדות כולה בחרו הם לחדד סכינים ולהקצין עמדות בתביעה לחקיקת חוק שמותיר את כל מערך הגיור לידי הרבנות הראשית (החרדית). 

כך, בהיעדר עמדה ריבונית של המדינה, פעל בג"ץ בתוך טריטוריה הכרחית לאחר שנים שביקש מהמחוקק להגיע לעמדה מוחלטת ומוסכמת של המדינה. בהיעדר חוק שכזה עומדות זכויות האדם לנגד עיני השופטים, כפי שראוי להיות. 

התנהלות של הורדת ידי יהדות ארה"ב והשפלתה לא תקדם את מעמדה של ישראל לא בעולם וגם לא בארץ. מדינת ישראל לא תהיה פחות יהודית אם יעלו אותם רבבות אנשים שגויירו שלא על פי ההלכה המקובלת במסורת ישראל.

כדאי גם לזכור, בעת הזאת, שמאות אלפי ישראלים חיים כאן מתוך תודעה עצמית של יהודים אבל הם אינם יהודים על פי ההלכה (הקשוחה והמגביהה חומה). אני מתפלל על זרם עלייה מארה"ב (לא רק מצד המיעוט האורתודוכסי). הלוואי שיבואו ויספגו כאן, בארץ חמדת אבות, את אקלים היהדות השורשית המחוברת לאדמתה ולייעוד של העם היהודי. 

את מהלך שיבת ציון אי אפשר לנהל בהפחדה ובשיתוק. כיהודים צרובי זכרונות של הדרה אנחנו מוכרחים להיות פותחי דלת לכל מי שבחר להיות חלק מעם ישראל וכורך את גורלו עם גורל העם בארץ. 

וכיהודי המאמין ברציפות ההלכה ובשמירת חוקי התורה אבקש בתי דין שיושיטו יד למי שמבקש להצטרף לעם ישראל, שילמדו אותם את חוקי התורה ויסייעו להם להתגייר ולהיות חלק ממסע החיים של העם.