התחלה// כפר וינערב, צפון אתיופיה. "גדלנו בבית ששמר מצוות ומסורת בצורה אדוקה. אני זוכר שהיו לנו כלים נפרדים בבית, וכשהיו באים אורחים נוצרים הם היו משתמשים רק בהם. ההקפדה הייתה רצינית".
אבא// פרדה סנבטו ז"ל, חקלאי ולוחם בצבא האתיופי. "אבא היה איש רוחני וערכי, חי בעוני וחלם כל הזמן לעלות לציון. הוא לא הגשים את חלומו".
אמא// צהיינש סנבטו, "אמא היא החברה הכי טובה שלי. אם היו רואים אותה היו חושבים שהיא צברית, בהירת עור יחסית ליוצאי אתיופיה. באה ממשפחה מאוד מיוחסת בקהילה".
ילד של סבתא// כשהיה בן חמש אביו הלך לעולמו. "סבתא לקחה אותנו תחת חסותה. היא גידלה אותנו יחד. אמא הייתה כמו אחות גדולה שלי, וסבתא לקחה את תפקיד האמא".
משפחת מלוכה// איינאו הוא נצר לשושלת הגדעון – ממלכת היהודים ששלטה באתיופיה במאה ה־16. "מצד אמא אני דור 14 לגדעון הראשון ודור שביעי לגדעון השביעי. מצד אבא שלי אני דור תשיעי לגדעון החמישי".
בוחר בצאן// את לימודיו החל בבית הספר בכפר, אבל די מהר עזב את הלימודים. "למדתי קריאה וכתיבה אבל העדפתי לעבוד כרועה צאן. אחרי שנתיים בבית הספר קיבלתי אחריות על העיזים בכפר. מדי בוקר הייתי יוצא לרעות ומחזיר אותן בערב. לפעמים היו נטרפות לי עיזים, אבל הרוב חזרו בסדר גמור".
עין לציון// כילד בקהילה היהודית באתיופיה הוא גדל על הכמיהה לירושלים. "המבוגרים היו מספרים לנו על בית המקדש, בפסח היינו יושבים ומדמיינים את ירושלים, את ארץ ישראל שתוארה כזבת חלב ודבש".
מגשים את החלום// בגיל תשע עלה לארץ במבצע שלמה. "זו הייתה רכבת אווירית של הגשמת חלומות. מבצע הרואי שמדינת ישראל יכולה להתגאות בו. התרגשנו מאוד לעלות לארץ, שהייתה רחוקה ממה שדמיינו אותה, אבל למרות הכול מרגש ומשמח להיות חלק ממנה".
עולה חדש// עם עלייתם ארצה הגיעו למרכז קליטה בכרמל. "היינו בהלם תרבות. פעם ראשונה ראינו כל כך הרבה אנשים בהירי עור, ופתאום אנחנו חיים יחד איתם. לא ידענו שיש כל מיני סוגים של אנשים, חרדים, חילונים, דתיים, כאלה ואחרים. אבל מרגש להיות חלק".
מנהיג המרד// אחרי העלייה החל ללמוד בבית הספר הדתי בכרם בן זמרה. "היינו נוסעים שעתיים כל בוקר, באוטובוס מלוכלך, מרעיש, שהיה נתקע באמצע הדרך, עם נהג שמדבר לא יפה. היינו מגיעים אחרי כל נסיעה כזאת עייפים ועצבניים. החלטתי לארגן שביתה. אמרתי לחבריי שלא נגיע יותר לבית הספר באוטובוס הזה. אני לא יודע מאיפה היה לי אומץ לקחת את זה לידיים, אבל אחרי יומיים שלא באנו לבית הספר שלחו לנו אוטובוס חדש עם נהג אחר".
שומר על המסורת// בתיכון החל ללמוד בפנימייה בחדרה, אך אחרי כמה חודשים שב הביתה. "אני ילד של בית, לא התאים לי ללמוד רחוק. עברתי לאורט מגדים בכרמל, ולמרות בית הספר החילוני המשכתי לשמור מסורת, אף פעם לא הייתי במועדון. זה תמיד היה לי חשוב".
עושה כבוד// במהלך התיכון נשלח לארצות הברית כחלק מקבוצת נערים שמייצגים את ישראל. "הייתי בסך הכול ילד טוב, פעיל בנוער הליכוד ומעורב חברתית, אז שלחו אותי במסגרת תוכנית 'שגרירים 2000' לארצות הברית. היינו בבית הלבן, בקהילות ובמוסדות שונים באמריקה ועשינו הסברה ישראלית".
עיתונאי// אחרי לימודים במכללה למנהל החל לעבוד כעיתונאי וכאיש תקשורת. הקים בצפון תחנת רדיו באמהרית ואחר כך עבד בתפקידים שונים ב'מקור ראשון', 'מעריב' ו'הארץ'. מתחת ידיו יצאו לא מעט חשיפות, למשל חשיפת זיוף תעודות רבנות, חשיפה שהביאה לסגירת בית ספר שבו הייתה התעללות בילדים ועוד. טוריו עדיין מתפרסמים בג'רוזלם פוסט וב'ישראל היום'.
החצי השני// בשנת 2002 הכיר דרך חבר את מרה, אז אשת חינוך והיום חברה בדירקטוריון הרשות השנייה, בוגרת אולפנת אבן שמואל. "הייתי אז עיתונאי והיא הייתה מורה לתלמידים שנשרו ממערכת החינוך. כבר בפעם הראשונה שנפגשנו היא הביאה לי סיפור עיתונאי".
פורץ דרך// כשהגיע להירשם לנישואין בראשון לציון, הבין כי ביכולתו לפתור בעיה שיוצאי אתיופיה מתמודדים איתה. "אמרו לנו ללכת לרב יוסף הדנה, רב קהילת יוצאי אתיופיה בתל אביב. אמרתי שאנחנו גרים בראשון לציון ואנחנו נירשם בעיר שבה אנחנו גרים. במועצות הדתיות אז סירבו לתת ליוצאי אתיופיה להירשם, היה קשה לקבל את יהדותנו. אחרי שהתעקשתי, יצרתי תקדים. הרב הדנה הגיע כל שבוע לראשון לציון כדי לרשום לנישואין, כשרב העיר חתום על התעודות. היום הבעיה הזאת מאחורינו ואני גאה להיות מי שהביא לפתרונה".
נלחם באליטות// כעשר שנים עבד בערוץ 1 ככתב ועורך. "לא היה קל. זו אליטה של אשכנזים, שמאלנים, ופתאום מגיע אדם שחור, ימני ודעתן. הם חשבו שאני אתיופי מחמד. לא הסכמתי להיות במשבצת הזאת. השיא היה כשביקשו ממני לראיין אב מהעדה האתיופית שבנו נהרג. אמרתי שאני לא מוכן להטריד כך אב בשבעה על בנו, ואם הוא לא רוצה אני לא לוחץ עליו. כעסו עליי מאוד".
משימה לאומית// "הציונות הדתית הייתה חוד החנית של קליטת יהודי אתיופיה. אז ברבנויות הערים ובמועצות הדתיות לא כל הדיינים פעלו לפי פוסק הדור הרב עובדיה יוסף זצ"ל, ולא קיבלו אותנו. כאב לנו לראות איך אחרי שנים של צמיחה במערכת החינוך הדתית־לאומית, פתאום ברישום לנישואין מסתכלים עלינו אחרת. צריך לחזק את מעמדה של הציונות הדתית במועצות הדתיות וברבנות ולהביא לשינוי בנושא".
מחנך// בין היתר שימש כמורה ומחנך לנוער נושר במשך תקופה. "הייתי חלק מצוות חינוכי של 'נערי רפול' כמורה לכישורי חיים והיסטוריה. זו הייתה חוויה טובה לתת לילדים אפשרות לחזור לתלם".
עולה למשכן// ב־2003 הקים בכנסת את השדולה להשתלבות יהודי אתיופיה. בין הישגיה: קידום חוק העדפה מתקנת לבני העדה האתיופית במגזר הציבורי והכשרת מאבחנים פסיכולוגיים מקרב העדה. "הלכנו בכנסת מלשכה ללשכה, עד שאספנו חתימות של 17 ח"כים שרצו להיות חלק. צירפנו אנשי קואליציה ואופוזיציה. לא רצינו שזה יהפוך לעניין מפלגתי".
עסקי ציבור באמונה// כבר מחוץ למשכן הביא להעלאה ואישור של חוקים רבים, בהם הקמת מרכז מורשת יהדות אתיופיה. ניהל את 'יצ'אלאל – עמותת יוצאי אתיופיה למען קידום הספורט בקהילה', היה מעורב בהקמת בית הספר על שם יונה בוגלה, ב־2005 היה חלק מהמאבק בתוך הליכוד לעצירת תוכנית ההתנתקות. פעל להגנה על בתי עלמין יהודיים באתיופיה, שחוללו על ידי מקומיים.
הנחת// אמונה בת 13 וידידיה בן 11. "שניהם קרויים על שם דברים שעברנו בדרך, ושניהם מתחנכים במוסדות חינוך דתיים־לאומיים כפי הרוח בבית".
שומר הסף// בשנים האחרונות הוא מנהל מאבק עיקש נגד המשך העלייה מאתיופיה בטענה כי העולים אינם יהודים. "באתיופיה אין יותר יהודים, כולם עלו עד שנת 1992. אם הם יהודים הם יגיעו מכוח חוק השבות, לא מכוח החלטות ממשלה שאינן חלק מחוק השבות שכל שבוע מחליטים עליהן מחדש".
שיקולים זרים// "הבעיה של הפוליטיקאים היא שהם פוחדים להתעסק עם הצבע השחור, לא מרשים לעצמם לדבר מול שחומי העור כי זה ישר מעלה הקשרים של גזענות. בואו נגיד את האמת: מעלים אותם לארץ משיקולים פוליטיים וכלכליים ובתמיכת ארגונים מיסיונריים. כדי להעלות אנשים לארץ צריך צוות של הרבנות הראשית והקייסים שיקבע מי יכול לעלות. למי שעולים היום אין אישור יהדות, לא מהרבנות ולא מהקייסים. הם באים מאזורים באתיופיה שאף פעם לא היו בהם יהודים וחבל, אנחנו מאבדים את הזהות היהודית של המדינה ואת הרוב היהודי בה".
נכנס למרוץ// כיום הוא מועמד לכנסת ברשימת 'הציונות הדתית' כנציג פורום 'רֵעים משפיעים', הכולל אנשי חינוך ופעילים אתיופיים. "קייסים ופעילים חברתיים שהיו בקשר עם בצלאל סמוטריץ' המליצו עליי. החיבור הטבעי של יוצאי אתיופיה הוא לציונות הדתית ואני מאמין שנגיע לשמונה ואפילו עשרה מנדטים".
אם זה לא היה המסלול// "בעיתונות כדי להתקדם הלאה צריך להיות שמאלן ואני לא כזה, אז לא יכולתי להתפתח שם. אבל אני שמח על המסלול שלי".
במגרש הביתי
בוקר טוב// קם בבוקר, תפילה ולימוד בוקר של 'ותן חלקנו'.
פלייליסט// שירי ברסלב, רבי נחמן ומוזיקה אתיופית קלאסית. "חוץ מזה אני חולה חדשות".
השבת שלי// "היום הכי טוב בעולם, מנוחה ולימוד תורה עם הילדים ואחר הצהריים שיעור תורה. התפילות בבית הכנסת מאוד חסרות לי ואני מקווה שנשוב אליהן מהר".
דמות מופת// "יונה בוגלה, מנהיגה המיתולוגי של יהדות אתיופיה".
מפחיד// "התבוללות ואיבוד הצביון היהודי במדינה".
משאלה// "לעסוק כמה שיותר במהות ולהגיע לסיפוק עצמי".
כשאהיה גדול// "שר השיכון. מקום שאפשר לעזור בו לאנשים חסרי קורת גג. לא רוצה להסתובב בעולם כשר החוץ או הביטחון. רוצה להסתובב בארץ ולעזור לאנשים".
לתגובות: [email protected]