הקרן קיימת

החלטתה של הנהלת קק"ל לרכוש קרקעות ביהודה ושומרון קוממה את מחנה השמאל, ששכח כי זהו ייעודה ההיסטורי של הקרן, וברוח זו גם הובילו אותה ראשיה - אנשי מפא"י

חגית רוזנבאום , כ' באדר תשפ"א

הקרן קיימת-ערוץ 7
38 מיליון שקלים שיוקצו לשמירה על קרקעות בשטחי C. אדמות בבקעת הירדן
צילום: תנועת רגבים

היה זה ראש הממשלה לוי אשכול, מעמודי התווך של מפא"י ההיסטורית, ששלח את הבקשה ליו"ר קק"ל דאז, ד"ר יעקב צור. השנה הייתה תשכ"ח, שנה לאחר שחרור חבלי ארץ במלחמת ששת הימים, ואשכול העביר לצור הוראה חד־משמעית: על קק"ל לרכוש קרקעות ביהודה ושומרון כדי להקים עליהן יישובים יהודיים. אשכול כתב שם בין השאר כי אלו "קרקעות שלנו שנזנחו במשך אלפי שנים", ועל כן מדובר פה לא סתם בקניית קרקע אלא בגאולתה.

חלפו יותר מחמישים שנה, אשכול כבר לא בינינו וגם מפא"י שייכת להיסטוריה. ממשיכי דרכה הפוליטית הספיקו לעשות סיבוב פרסה אידיאולוגי, כזה שמוחק כל זכר למורשתם של אשכול וחבריו. התגובות הזועמות ששוגרו לאחרונה מהצד השמאלי של המפה הפוליטית להחלטת הנהלת קק"ל לרכוש קרקעות ביהודה ושומרון, לא בדיוק תואמות את מדיניותו של ראש הממשלה המפא"יניקי דאז.

ההחלטה המדוברת היא הקצאת סכום של 38 מיליון שקלים לשנה הקרובה שייועד לרכישת קרקעות ביהודה ושומרון. אל ההחלטה מצורפת רשימת יישובים מפורטת, שהקרקעות שיירכשו – אם יעלו העסקאות יפה מול בעלי קרקע ערבים – יהיו סמוכות אליהם וישמשו להרחבתם, באם תאשר הממשלה בנייה בקרקעות אלו. האזורים המדוברים הם בעיקר גושי התיישבות דוגמת גוש עציון, שנחשבים בקונצנזוס גם בקרב רבים מאנשי המרכז־שמאל, מה שלהערכת ראשי קק"ל יקל על אישור ההחלטה בדירקטוריון הרחב. יצוין כי ההחלטה אושרה עד כה - כמעט על חודו של קול - רק בהנהלת קק"ל, והיא עדיין טעונה את אישור הדירקטוריון הרחב, אשר כולל נציגים פוליטיים מכל המפלגות. את ההצבעה הזאת החליטו ראשי קק"ל לדחות לאחר הבחירות, מתוך הבנה שהסערה הפוליטית־תקשורתית נגד ההחלטה משמשת כרגע בידי המפלגות השונות ככלי לצורכי בחירות. ההנחה היא כי גם לאחר הבחירות החלטה שכזו תגרור תגובות, אולם השפעתה תהיה קטנה יותר.

אברהם דובדבני, מי שעומד בראש קק"ל, לא מתרגש מההתקפות. לדבריו, הכותרות שהכריזו על "שינוי מדיניות בקק"ל" בעקבות מינויו ומינוי חברים נוספים מהימין להנהלת הקרן, אינן נכונות עובדתית. דובדבני טוען כי גם ראשי קק"ל לפניו, שלא היו אנשי ימין, הקצו תקציבים כאלה ואחרים לרכישת קרקעות ביהודה ושומרון, אלא שהם עשו זאת מתחת לרדאר. הסיבה, לדבריו, היא שחברת הבת של קק"ל שמטפלת ברכישת הקרקעות ביו"ש, 'הימנותא', התנהלה בצורה לא תקינה ונמצאו בה אי סדרים, ולכן כל הפעילות נעשתה בחשאי. בסוף הקדנציה של קודמו בתפקיד, דני עטר, הוגשו שני מסמכים משמעותיים בתחום זה: השופט בדימוס ספי אלון, יועץ משפטי בכיר בקק"ל, הגיש חוות דעת הקובעת כי אין כל מכשול משפטי או מהותי שקק"ל תרכוש קרקעות ביו"ש בשטחי C שתחת שלטון ישראלי, והדבר תואם את התקנון. במקביל הוכן דו"ח המצביע על הכשלים הפרוצדורליים של עבודת החברה העוסקת ברכישת קרקעות ביו"ש, שטרם הושלם. את הטיוטה הזאת הציג דובדבני בפני ההנהלה, על מנת שפרוצדורת הרכישה תיעשה מעתה בצורה תקינה וחלקה. ההחלטה הזאת, לדבריו, הודלפה לשמאל, וזה הרים קול זעקה על "הימין הקיצוני" שמשתלט על קק"ל ומשנה את ייעודה.

"אני מודיע לך: מאז ששת הימים ועד היום כל יושבי הראש בקק"ל קנו קרקעות ביו"ש, ואף אחד לא היה מהימין. אין בזה שום חידוש", משיב דובדבני לטענות על שינוי מדיניות לכאורה. "לכן גם אנחנו עושים את זה, ואגב מגבילים את עצמנו לרכישת קרקעות רק בשטחי C, שהם תחת שלטון ישראלי". גם שיחת הטלפון שקיבל משר הביטחון בני גנץ, לא הפחידה את דובדבני. הלה התלונן כי ההחלטה תגרום לבעיות מול הממשל האמריקני וכי היא מנוגדת למדיניות הממשלה. "לא התייחסתי. לא מדובר פה בנושא של מדיניות ולכן אין לממשלה סמכות להתערב בכלל בהחלטה כזו של קק"ל. אנחנו לא כפופים לממשלה. לכל יהודי מותר לקנות קרקע גם ביהודה ושומרון, זה לא מנוגד לכלום. הדבר היחיד שהמדינה מחליטה עליו זה האם לבנות על הקרקעות הללו".

דובדבני צולל עוד קצת לעומק, ומזכיר לטוענים נגד "שינוי המדיניות" כי ההחלטה שהתקבלה לא רק שאינה חדשה, אלא היא עומדת בבסיס קיומה של קק"ל: "זה בכלל לא נושא שקשור לשמאל או ימין, או בעד ונגד יו"ש. סתם השמאל תפס פה טרמפ. זה אפילו לא נכון לומר שזו המדיניות של קק"ל, זו המהות שלה. הרצל הקים את הקרן הזאת כדי לגאול קרקעות בארץ ישראל כולה, עוד לפני שהייתה מדינה. קק"ל קנתה קרקעות אפילו בעבר הירדן. זה הדנ"א של הקרן - גאולת קרקע, בלי זה אין לה זכות קיום. אני חושב שהמפא"יניקים של היום צריכים רק להתגאות בנו. ההחלטה הזאת היא מפלגת העבודה האמיתית".

אנא, העמידו אותי לדין!

מדינת ישראל כבר מורגלת בפרקליטות שמערימה ללא הבחנה תיקים פליליים על ראשיהם של נבחרי ציבור, בדרך כלל עם ניחוח מסוים של הטיה פוליטית. פס הקול של ההתרחשויות החדשותיות לאורך השנים מוצף בח"כים ושרים שקובלים על כתבי האישום הבלתי מוצדקים לכאורה שמוגשים נגדם, חלקם אף רואים בכך צעדים של התנכלות ורדיפה של המשטרה והפרקליטות. אולם ישנו איש ציבור שאותה פרקליטות כופה עליו בעקיפין צעד הפוך בדיוק: חבר הכנסת לשעבר מיכאל בן־ארי שלח לאחרונה מכתב ארוך ומנומק למשנה לפרקליט המדינה, נורית ליטמן, ובו הוא דורש כי הפרקליטות תגיש נגדו כתב אישום לאלתר.

בן־ארי החליט על הצעד החריג הזה בעקבות חקירה שאליה זומן ביום שני שעבר, חקירה המתנהלת תחת אחריותה של ליטמן. בפרקליטות טענו כי העילה לחקירה היא תלונה שהוגשה בגין התבטאויות חדשות שפרסם בן־ארי בחשבון הטוויטר שלו, ובהן חשד לעבירות של הסתה וגזענות. בן־ארי מצידו טוען כי החקירה הממושכת במשרדי ימ"ר ש"י, שארכה שעות אחדות, העלתה ומיחזרה שישה ציוצים ישנים שעליהם כבר נחקר בעבר וחלקם התבררו כחוקיים. מבחינתו של בן־ארי מדובר בהתנכלות ממושכת של הפרקליטות, שממשיכה להלך עליו אימים עם חקירות תכופות וממושכות ואיום בכתב אישום, אך נמנעת מלהגיש נגדו תביעה פלילית ולהעמידו לדין.

כדי להבין את עומק טענותיו של בן־ארי על התנהלות הפרקליטות נגדו צריך לצלול כשנתיים אחורה, לימים הדרמטיים שבהם נידונה כשרותה של רשימת 'עוצמה יהודית' לכנסת, שבראשה עמד בעבר בן־ארי, במערכת הבחירות לכנסת ה־21. ועדת הבחירות המרכזית אישרה את מועמדותו של בן־ארי (ושל עמיתו איתמר בן־גביר) ודחתה את העתירות שהוגשו נגדה. חצי שעה לאחר ההחלטה, שהייתה מנוגדת להמלצתו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, הודיעה הפרקליטות כי בכוונתה לפתוח בחקירה נגד בן־ארי. במקביל מיהרה התנועה הרפורמית לעתור לבית המשפט העליון, וזה ביטל את החלטת ועדת הבחירות ופסל את מועמדותו של בן־ארי. השופטים אימצו את עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, לפיה יש במעשיו ובהתבטאויותיו של בן־ארי משום הסתה לגזענות כמטרה מרכזית במשנתו. שופטי הרוב הסכימו כי בעניינו של ד"ר בן־ארי הוצגה על ידי מנדלבליט "מסה קריטית של ראיות" משכנעות ומבוססות הכוללות התבטאויות קשות שחוזרות על עצמן לאורך השנים.

החקירה המובטחת של הפרקליטות נגד בן־ארי לא באמת נפתחה. היא אומנם יצרה את ההד התקשורתי המתבקש כרקע להחלטת הפסילה בבג"ץ, אולם לא פחות משנה וחצי נדרשו לפרקליטות כדי להתחיל בפועל בחקירה, שאמורה לכאורה להיות פשוטה בשל אותה מסה קריטית של ראיות שהציג היועץ המשפטי. גם בעיתוי המאוחר הזה, מספר בן־ארי, נעשתה פתיחת החקירה נגדו תוך גרירת רגליים וכמעט כפייה על מנדלבליט עצמו.

למרות שהשופטים דרשו להגיש כתב אישום, וכך גם התנועה הרפורמית העותרת, שאליה הצטרף בן־ארי עצמו בדרישה להפסיק את עינוי הדין שבו הוא נתון, מנדלבליט ניסה למשוך זמן וביקש הארכה משופטי העליון. כשסוף סוף זומן לחקירה, בערב ראש השנה תשפ"א, בן־ארי כמעט רץ למשרדי ימ"ר ש"י כדי להתחיל בהליך שבסופו יתאפשר לו גם להגן על שמו הטוב בבית המשפט. מתוך "המסה הקריטית" ששימשה עילה לפסילתו, הוא נחקר על 20 ציוצים בסך הכול. אחרי שבע שעות הודיעו לו החוקרים: "החקירה הסתיימה".

לפני כחודש, בתזמון מעניין של יום הגשת הרשימות לכנסת, זומן בן־ארי שוב לחקירה במשרדי ימ"ר ש"י, וכשהתעניין לשם מה, שהרי חקירתו הסתיימה, נאמר לו שמדובר ב"השלמה קטנה של החקירה". החקירה עצמה התקיימה לאחר דחייה שלושה שבועות מאוחר יותר, ובה נחקר בן־ארי על שישה ציוצים, כולם לדבריו "חומר ממוחזר" שעליו נחקר כבר בפעם הקודמת.

בשלב הזה, לאחר החקירה חסרת התכלית, החליט בן־ארי לדרוש מהמשנה לפרקליט המדינה נורית ליטמן, שכאמור התיק מתנהל תחת אחריותה, להגיש נגדו כתב אישום בהקדם על מנת שיוכל להוכיח את חפותו, לטהר את שמו המוכתם כבר שנתיים, ואולי גם לאפשר לעצמו התמודדות פוליטית בעתיד אם יזוכה. "אין צל של ספק שהזימון לחקירה המפוברקת והאווילית הזאת נועד לפגוע שוב בהליך הדמוקרטי של הזכות לבחור ולהיבחר, דבר שיוכל להתברר אך ורק בדיון בבית משפט, כשתואילו להגיש כתב אישום... מה הבעיה לבוא עם חומר הראיות לבית משפט?" כותב בן ארי לליטמן. "אני שב ומפציר להפסיק את הפרקטיקה של עינוי הדין, את ההתעמרות בחקירות שווא. להפסיק את האיומים, את ההדלפות השקריות לתקשורת, ולהתנהל כמו במדינה מתוקנת, בה מי שנחשד ויש נגדו ראיות, מגישים נגדו כתב אישום ונותנים לו את הזכות להגן על שמו הטוב. בגובה ליבכם, אינכם מוכנים לתת לי אפשרות להגן על שמי, לפרוך את מסכת הראיות שלכם, להוכיח את השקרים ואת הסילופים בהם עשיתם שימוש בפסילה שלי ובפגיעה בשמי הטוב".

לפי התנהלות העניינים עד כה בהיכלי הצדק והמשפט של מדינת ישראל, טוב יעשה אם יעקור בן־ארי ממקום מושבו בקרני שומרון אל הכפר פוריידיס, ואולי אף ישנה את שם משפחתו למראענה. אז, גם אם יקרא "להשמיד את זכרון יעקב", מובטח לו שלא יסבול משום עינוי דין. רוב גדול של שופטי בג"ץ יטהר את שמו בתוך שבועות ספורים ודרכו אל הכנסת תהיה סלולה.

לתגובות: Hagitr72@gmail.com