שירת השבוע: "פסול לך"

מדוע משה רבינו היה צריך לשבור את הלוחות, ומה גרם לחטא העגל? הלוחות השניות נתנו לעם ישראל את מה שהיה חסר להם וזה נותן את התקווה שהתורה תישאר נצחית אף בזמנים הקשים ביותר. מתורתו של הרבי מפייסצנא, אנו לומדים מהי מסירות וחיבור אחר לגמרי לתורה ומצוותיה.

הרב צחי קליין , י"ט באדר תשפ"א

אחת הנפילות הגדולות ביותר של עם ישראל הוא חטא העגל. העם שלא מזמן יצא ממצרים באותות ומופתים, ראה את קריעת ים סוף ואת מצרים טובעים בים ואף חזה בקולות וברקים שעל הר סיני ושמעו את קול ה' מדבר אליהם!

עם ישראל יוצר עגל זהב, משתחווה ואומר "אלה אלקיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים". האם אין חוצפה גדולה מזאת? איך תתכן ירידה שכזאת מההתעלות הגדלה במעמד הר סיני ועד לכישלון בעבודה זרה?

לפי הרושלמי (תענית פ"ד, ה"ה) הכתב של הלוחות היה נושא אותן, וברגע שחטאו הכתב האלוקי פרח מן הלוחות ומשה רבינו כבר לא היה יכול לשאת אותן. לפי זה, משה רבינו לא רצה לשבור את הלוחות, אלא שהן נפלו מידיו.

מצד שני, לפי פשט הפסוקים משה רבינו יורד מן ההר ושובר את הלוחות לעיניהם מדעתו, וריש לקיש מוסיף (יבמות סב.) שהקב"ה הסכים לדעתו ואמר לו "יישר כחך ששיברת".

צריך לבאר, שעם ישראל מראש לא הצליח ללכת עם הנהגת ה' במובן השמיימי, לכן הם כל כך צריכים את משה רבינו ולא יכולים בלעדיו. זה בעצם מה שהביא לחטא העגל, שאמרו "כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים, לא ידענו מה היה לו". עם ישראל מרגיש שהוא צריך מנהיג ארצי, מוחשי שיתווך ביניהם לבין ה' יתברך.

לפני רגע הם קבלו תורה מלאת מצוות שמשנות מציאות והרגלים והם שואלים - כיצד נצליח לחולל שינוי כ"כ גדול ולהתאים את חיינו לתורה השמימית ללא שום מתווך? לוחות עם כתב אלוקי, עוצמות אדירות של התגלות בקולות וברקים וענן על ההר יוצרים את היראה מה' ובאופן טבעי גם את הריחוק ממנו ומתורתו.

לערוץ היוטיוב לחצו כאן

עם ישראל ביטא, גם אם באופן פסול ורע, את הצורך האמיתי שלו בתיווך בינו לבין התורה השמימית והגדולה. למען האמת, זה בדיוק מה שהם קבלו לאחר שהקב"ה סולח ומסכים לתת להם לוחות שניים ועמם את התורה שבעל פה, כך מובא בשמות רבה (מ"ו סימן א'):

התחיל מצטער על שבור הלוחות ואמר לו הקדוש ברוך הוא אל תצטער בלוחות הראשונות שלא היו אלא עשרת הדברות לבד ובלוחות השניים אני נותן לך שיהא בהם הלכות מדרש ואגדות.

מדרש תנחומא (עקב פרשה י') מבטא את היחס שבין שני הלוחות השניות בכמה דימויים, שכולם מקבילים בין הקב"ה אלינו:

שני לוחות אבנים- כנגד חתן וכלה... כנגד שמים וארץ... כנגד שתי תורות תורה שבכתב ותורה שבעל פה, כנגד שני עולמות העולם הזה והעולם הבא שנאמר שני לוחות.

בלוחות השניים, שניתנו בצנעא ולא בפרהסיה, יש לראות את התורה כשותפות של ציווי אלוקי שמיימי, ו"תיווך" של התורה שבעל פה. ניתן להמשיל זאת לדרשה חוצבת להבות שניתנת בחלל בית מדרש גדול ועמוס באנשים, ולאחר מכן באופן שקט יותר מנסה כל אחד עם האדם שמשפיע עליו לצקת את התוכן לחייו מתוך הבה וחיבור.

בסופו של דבר, כאשר קיים קשר הדוק מתוך חיבור ואהבה בין עמ"י לתורה, גם במצבים קשים החיבור הזה יחזיק מעמד. כך עולה מדברי המדהימים של ר' קלמן קלונימוס, הרבי מפייסצנא, בספרו אש קודש (פרשת נח תש"א). הוא מקדים בשאלה מרתקת:

צריך להבין הפסוקים שה' אמר למשה רבינו (שמות ל"ג ג') "כי לא אעלה בקרבכם כי עם קשה עורף אתה" שהוא נתינת טעם על שלא יעלה בקרבם, רק ישלח מלאך ומאותו הטעם ביקש משה רבינו את ה' של ישלח מלאך רק הוא יתברך בעצמו ילך עמנו כמו שאמר הפסוק (שמות ל"ד ט') "ילך נא ה' בקרבנו כי עם קשה עורף הוא". ואיך זה אפשר שמטעם אחד יוכיחו דבר והיפוכו, שה' אומר שבשביל שהם עם קשה עורף ישלח מלאך ומשה רבינו אמר שבשביל שהם עם קשה עורף לא ישלח מלאך רק ה' בעצמו ילך עמנו?

פרשנים רבים וביניהם רש"י פרשו בדרך אחת את הפסוק:

מאחר שאתה נושא עוון, ואם עם קשה עורף הוא וימרו בך, ואמרת על זאת פן אכלך בדרך, אתה תסלח לעונינו.

אך הרבי מפייסצנא, מתוך התופת האיומה של שואת אירופה, מסתכל בזווית אחרת לגמרי על דברי משה רבינו ומבאר:

אבל ענין קשה עורף היא אחת המעלות הכי טובות, כי מי שאינו קשה עורף הפכפך וקל הוא, פעם כך ופעם כך, בשעה זו רוצה לעבוד את ה' ובשעה שאחריה כאילו איש אחר הוא ובפרט כשצריך לעמוד בניסיון לא יוכל ח"ו. מה שאין כן הקשה עורף, איש ישר הוא כשמדברים עמו ופועלים בו שיחליט בדעתו לעבוד את ה' אז בטוחים בו שכן יעשה, וככל שיותר עורפו קשה יותר יעמוד בניסיון אם יבוא לידי ניסיון.

בסוף דבריו הוא מקשר את דברי משה לתקופתו האיומה, ומתאר כמה קשה להיות "קשה עורף" במצבים שכאלה:

והנה להיות קשה עורף לעשות מעשי עבודה בעשיה בלבד הוא גם כן מדרגה כנזכר לעיל, אבל שנוכל גם לעסוק בתורה ולעיין בדעת היא מדרגה יותר גדולה.

הקב"ה אומר "יישר כחך ששברת" משום שעם ישראל צריך לקבל תורה מחודשת, שיש בה מקום לחכמים שבכל דור ודור לחבר את התורה לעם ישראל, "לפסול" אותה באופן שיבנה את האומה ויצור חיבור וקשר נכון. באופן זה, אומר משה רבינו, תכונת קשיות העורף תהיה מעלה גדולה, שלא משנה מה יעבור על עם ישראל, הוא יעמוד תמיד בצדקתו גם בתקופות נוראות של שמד ומול גזירות איומות.

השנה, פרשת כי תשא יוצאת יד עם פרשת פרה ומתבקש להזכיר את המדרש במדבר רבה (פרשה י"ט סימן ח'):

ומפני מה כל הקרבנות זכרים וזו נקבה א"ר איבו משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך אמר המלך תבא אמו ותקנח את הצואה כך אמר הקדוש ברוך הוא תבא פרה ותכפר על מעשה העגל

לא בכדי דווקא פרה אדומה היא מכפרת על חטא העגל. גם לרצון המבורך להבין הכל בשכל אנושי יש גבול מפני שחובה עלינו לקיים את דבר ה' גם בלא הבנה. לכך יש מצווה אחת בלתי מובנת "חוקה חקקתי" שאפילו שלמה המלך לא מבין, ומתקנת את פגם האמונה שהביא לחטא העגל.

מילים:

א.

סובב את העגל

בריקוד מצחק

שורף את הדגל

זהב של סבא שוחק

יוצר לעצמי מסכה

ומשתחווה

ממתין למהפכה

על חורבות ההווה

פזמון

לשבור ולהישבר

לא יהיה כלום עכשיו

למטה

קיץ שלם עובר

עד הלוחות של הסתיו

נפלת

כך בצנעה בלי עם רב

באהבה ולא בקרב

בעל פה ולא בכתב

פסול לך, משלך

תורה שתאהב

ב.

עזוב אותי כבר הרף

איך בגד וכפר

הנה עם קשה עורף

יחזרו לעפר

ארבעים יום ולילה בוכה

רק קשה עורף יכול

לאהוב כחומה בצורה

מול כל אויב ומכשול

פזמון

לשבור ולהישבר...

רק תבטיחי שלא נשכח לעולם את היתרון

בכל פעם שרק ניפול נדע שעד יום אחרון

לוחות ושברי לוחות מונחים בארון

מילים ולחן: צחי קליין

עיבוד והפקה מוזיקאלית: נתנאל חמו

קלידים בס ותכנותים: נתנאל חמו

קולות מקהלת ילדים: יגאל יוסף גלברד, עזרא חיים, דביר חיים, טוביה מרדכי קליין ודב יהודה קליין.

קליפ מילים: מתי שריקי

תמונה לקליפ: istock

ניהול קריירה ורפרטואר: טלי כץ

הרב צחי קליין הוא יוצר וזמר ומשמש כר"מ בישיבה הגבוהה 'רועה ישראל' ביצהר

לקבלת הכנה חווייתית ומוזיקאלית לשבת ועוד הפתעה שבועית הקליקו