קשים שופטים לישראל

הכרעתו השנויה במחלוקת של בג"ץ שהכשיר את הגיור הרפורמי והקונסרבטיבי היא שיאו של תהליך בן 15 שנה שבו חתרו השופטים להכשרת הגיורים הללו בניגוד לעמדת המחוקק מאז קום המדינה.

יוני רוטנברג , כ' באדר תשפ"א

קשים שופטים לישראל -ערוץ 7
בית כנסת רפורמי
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

ייסורי לידת פסק דין שכאלו לא נשמעו כבר שנים ארוכות בהיכל בית הדין הגבוה לצדק בירושלים. "המאמץ הרב, החוזר ונשנה, מצד בית המשפט לעודד מציאת פתרונות מחוץ לכתליו לא הועיל, אין מנוס ממתן פסק דין בעתירות שבפנינו", תינתה הנשיאה חיות.

"איננו יכולים לחכות עד בוש", החרתה־החזיקה אחריה השופטת ברק־ארז. "בית משפט זה לא חסך במאמצים... אולם לא נותר לנו אלא להכריע", הצטרפה השופטת ברון. השופט מינץ הפתיע בלשון מדרשית: "גם אני אנוס לעת הזאת על פי הדיבור". אך עד מהרה התעשתו עוטי הגלימות, וברוב של שמונה נגד אחד הכריעו בשאלת מיהו יהודי שהתגייר, כשהם פותחים את שערי היהדות לרווחה בפני כל חפץ ובעל עניין.

זהו סופו של תהליך ארוך, שמנוהל כבר 15 שנים על ידי התנועה הרפורמית והתנועה הקונסרבטיבית. בשנת 2005 הוגשה העתירה הראשונה המבקשת להכיר בלא־יהודים שהתגיירו דרך בתי דין של שתי התנועות בארץ כזכאים לאזרחות ישראלית על פי חוק השבות. חוק השבות, שמעגן את הזכות לאזרחות לכל יהודי שעולה לישראל, מכיל גם סעיף מיוחד שכולל מתגיירים בכלל הזכאים לאזרחות. החוק אומנם אינו מפרט באיזה סוג של גיור מדובר, אלא סותם במילים "מי שנתגייר". דרך הפירצה הזאת ביקשו העותרים להיכנס.

במשך השנים נוספו עוד שמונה עתירות העוסקות בבקשות דומות של מתגיירים דרך התנועה הרפורמית והתנועה הקונסרבטיבית. בכל פעם נעתר בג"ץ לדחות את הדיון בעקבות בקשת המדינה: בתחילה הייתה זו ועדת נאמן שטיפלה בנושא, לאחר מכן טענות כי מתקיים משא ומתן עם העותרים, בהמשך הגיעה ועדת נסים, ובשנתיים האחרונות היו אלה מערכות הבחירות התכופות ומגפת הקורונה ששימשו לממשלה תירוץ לדחיית החקיקה שתקבע מפורשות מהו הגיור שמוזכר בחוק השבות. לפני מתן הדחייה האחרונה הודיעו השופטים למדינה כי לא תתקבל עוד ארכה, והשבוע עמדו במילתם. פסק הדין הכיר בעותרים כזכאים לאזרחות על פי חוק השבות, וקבע כי גם על גיורים שייערכו במסגרות רפורמיות וקונסרבטיביות יחול הסעיף המעניק אזרחות לגרים.

תזמון שמשדר משחק פוליטי

השילוב של פסק דין בנושא רגיש כל כך לחברה בישראל, כפי שמזכירים השופטים בעצמם, יחד עם הזמן הקצר למדי שבין הפסיקה ובין מערכת הבחירות הארצית, הוליד הר געש של תגובות משמאל ומימין. הטונים נגד הפסיקה בימין הרקיעו שחקים, והולידו הבטחות לשינוי החוק ולחקיקת פסקת התגברות מיד עם הרכבתה של הממשלה החדשה. גם בחוגי המשפטנים בימין ביקרו את פסק הדין, שמהווה לטענתם נטילת סמכות שלא כדין והתערבות בוטה בבחירות.

"עם כל הקושי שהביעו השופטים, בסופו של דבר מדובר בנושא שאיננו שפיט, ובית המשפט לא היה צריך להכריע בו", טוען ד"ר אביעד בקשי, ראש המחלקה המשפטית בפורום קהלת. "גם אם נניח שהמחוקק לא התייחס לשאלה מהו גיור, עדיין לשופט אין כלים טובים יותר מכל אדם אחר לשפוט בסוגיה הזאת. אם אין כלים משפטיים שמעמידים את בית המשפט בעמדה עדיפה, אז שלא יתערב. גם הטענה שהפוליטיקאים לא נקטו עמדה היא שגויה, הרי הייתה כאן החלטה של שר הפנים כיצד לנהוג, הוא נמנע מלהעניק אזרחות ובית המשפט הפך את דעתו. זו הכרעה ערכית ולא משפטית".

בקשי מתייחס גם לשאלת התזמון, ומריח בה ריח חריף של התערבות פסולה. "התזמון מאוד בעייתי, תזמון שמשדר משחק פוליטי", הוא אומר. "השופטים מציגים את עצמם כמי שמייחלים להכרעה של נבחרי הציבור, ורק בלית ברירה נאלצו להחליט. זה הנרטיב שמוצג לנו בדעת הרוב, אבל התזמון אומר ההפך. אם באמת היו רוצים שנבחרי הציבור יכריעו, היו צריכים לנהוג כמו השופט סולברג בדעת המיעוט, שביקש לתת לממשלה החדשה שתקום שנה לפתור את העניין, עם דד־ליין שבסופו הפסיקה חלה אוטומטית. אבל הם לא נהגו כך, והעיתוי אינו מאפשר לשיח הדמוקרטי להגיב באופן מיידי. עכשיו הזמן ייצוק בטון על ההכרעה השיפוטית וימנע את האפשרות של הפוליטיקאים לשנות את המצב".

דעת היחיד של סולברג, שאותה הזכיר ד"ר בקשי, מבקשת לחזור אל היסודות שבג"ץ קעקע בעצמו. למושג גיור יש מובן די ברור בחקיקה הישראלית, ולמעשה עוד בחקיקה הבריטית ששלטה בארץ לפני קום המדינה. סולברג מסתמך על "פקודת העדה הדתית (המרה)", פקודה מימי המנדט שאומצה על ידי המחוקק הישראלי וקובעת כי ראש העדה הדתית הוא המוסמך להכריע בדבר המרה של כל אחת מהדתות, ובמקרה של הדת היהודית הוענקה הסמכות להכריז על גיור לרב הראשי. סולברג מודה ששופטי בג"ץ מחקו עם השנים את ההבנה הפשוטה הזאת, אך מבקש לתת למחוקק הזדמנות נוספת להחזיר עטרה ליושנה. "זו הייתה הדעה הרווחת במשך עשרות שנים", הוא כותב. "לימים הייתה לדעת מיעוט, עד אשר כמעט ונכחדה. כשופט, על פי הכללים הנקוטים בידינו, אין בכוחי עוד להפיח רוח חיים בהשקפה זו. בבית המשפט אבד עליה הכלח, אם כי בבית המחוקקים עוד לא נס ליחה. דומני כי נכון יהיה להמתין, להקפיא את יישומו האופרטיבי של פסק הדין, ולאפשר למחוקק לפעול לגיבוש הסדר חקיקתי".

"המצג הזה, כאילו המחוקק השאיר איזו לקונה בחוק ולבית המשפט לא הייתה ברירה אלא להכריע, הוא מצג שווא", תומך ד"ר בקשי בעמדתו של סולברג. "פקודת העדה הדתית שקיימת מימי המנדט הבריטי והרב קוק קובעת שראש העדה הדתית הוא המוסמך להכיר בהמרת דת. יש חקיקה ראשית שמסמיכה את הרב הראשי להחליט מיהו גר. אלא שבשנות ה־90 בג"ץ קבע שהחוק נוגע רק לנישואין וגירושין ולא לעניינים אזרחיים, ואז אחרי שהוא זרק אותו לפח הוא אומר למחוקק: לא הצלחת להביא חוק חדש, אז אני אקבע".

המהפך של שנות ה־90 היה הצעד הראשון במסלול הארוך והעקבי של בג"ץ, שתחנה חשובה בו נוספה בשנת 2016. אז הגיע אל בית המשפט עניינה של גיורת בשם רגצ'ובה, שהתגיירה בבית הדין הפרטי של הרב קרליץ. גם במקרה הזה עלתה השאלה אם הרב הראשי הוא המוסמך היחיד להכריז על גיור, והיא שויכה על ידי התנועה הרפורמית ובית המשפט בעצמו לשאלת הגיורים הרפורמיים. בתיק ההוא הודיע בית המשפט כי הוא נמנע לעת עתה מלפסוק בשאלת הגיור הרפורמי, משום שהמדינה טענה כי מתקיימת הידברות ותיתכן חקיקה מוסכמת בקרוב, אך לגבי בתי דין אורתודוקסיים פרטיים קבע כי גיוריהם מועילים לעניין חוק השבות. פסק הדין הזה עבר כמובן בלי התנגדויות מיוחדות, מפני שגם החרדים וגם הרפורמים שמחו בו. החשבון על אותה חגיגה הוגש לחברה הישראלית השבוע.

"פסק הדין בעניין רגצ'ובה מוביל למסקנה בלתי נמנעת שאין מנוס אלא מלהכיר במי שעברו גיור בקהילה הרפורמית או הקונסרבטיבית בישראל כיהודים לעניין חוק השבות", קבעו השופטים בדעת הרוב, כשהם מסתמכים על עקרון השוויון. מרגע שהופקעה הסמכות הבלעדית מהגוף הממלכתי – קרי, הרבנות הראשית – אין אפשרות להפלות בין בתי דין פרטיים שונים רק על סמך השתייכותם לזרמים שונים ביהדות, הם מסבירים. בעיני בקשי, כל המהלכים הללו היו מתוכננים, כדרכו של בית הדין הגבוה לצדק. "פסק הדין ההוא היה הכנת הקרקע. זו שיטת פעולה קלאסית כשרוצים לפרוץ גדר: פועלים בשלב ראשון במקום שבו המתנגד הקלאסי לא יתקומם, ואחר כך כשהדבר נעול אומרים לו: למה אז לא התקוממת?"

בפסק הדין מקפידים שופטי הרוב לציין כי על אף שהכריעו בפירוש המושג גיור בחוק השבות, אין זה מונע מהמחוקק לתקן בעתיד את החוק ולהציג בגוף הסעיף פירוש אחר למושג. גם חברי הכנסת מהסיעות החרדיות ומסיעת הציונות הדתית מיהרו להכריז שכך יעשו לאחר הבחירות, והגדילו להתחייב שאף יעבירו פסקת התגברות. אך מניסיון העבר, ד"ר בקשי סקפטי באשר לאפשרות שבג"ץ יאפשר שינוי כזה הלכה למעשה. "זה בדיוק מה שקרה בחוק טל", הוא מזכיר, "בג"ץ לחץ את המדינה שוב ושוב לחוקק חוק לגבי גיוס בחורי ישיבה חרדים, ואז אחרי שהצליחו לחוקק את חוק טל הוא ביטל אותו. דפוס הפעולה מלמד שבית המשפט לא ייתן למחוקק את המילה האחרונה. אילו רצה רק לעודד את המחוקק להחליט היה בוחר באפשרות של סולברג, או לכל הפחות היה משחרר את פסק הדין לאחר הבחירות".

הרפורמים בשירות המסתננים

פרט לשאלת הזהות שעומדת במרכז הדיון הציבורי, לפסק הדין שנתן בג"ץ השבוע ייתכנו השלכות מעשיות שישפיעו על הדמוגרפיה בישראל. יונתן יעקובוביץ' מהמרכז הישראלי למדיניות הגירה מציג תחזית באשר להשלכות המסתמנות. "כבר היום אנחנו מדווחים על מאות פניות בשנה לוועדת חריגים, של זרים שרוצים להתגייר", הוא מספר. "בתחילת תופעת ההסתננות היו דיווחים על לא מעט מסתננים שרצו להתגייר, אך הסטנדרטים של הגיור האורתודוקסי מקשים עליהם מאוד. ברור שאני חושש שגיור שאינו דורש אורח חיים דתי יגרום לעלייה דרמטית במספרם של מי שינצלו אותו לצורך קבלת אזרחות".

הדברים לא נעלמו מעיני השופטים. בפסק הדין הוגדר כי רק מי ששוהה בישראל כחוק יוכר כמתגייר על פי חוק השבות. אלא שלמושג "שוהה כחוק" ייתכנו פירושים רבים, כולל מהגרי עבודה בעלי אשרת שהייה זמנית ותושבים ארעיים. נכון להיום, הרבנות הראשית דוחה מראש בקשות להתגייר ומאפשרת רק לתושבי קבע לגשת לוועדת החריגים, אך החשש הוא כי כשזה יגיע לידי התנועה הרפורמית, שמתגאה בפעילותה למען האוכלוסיות הזרות בישראל, הסטנדרטים בוועדת החריגים יירדו פלאים. "השילוב של תנאי הסף הנמוכים להגדרת 'שוהה כחוק', יחד עם הליך הגיור הקליל בבתי הדין הרפורמיים, יכול ליצור מצב שבו עשרות אלפי זרים רוכשים אזרחות ישראלית בקלות, ואין לדעת איזו השפעה תהיה לכך", אומר יעקובוביץ'.

יעקובוביץ' מתאר מהלך רחב יותר של שינוי האוכלוסייה בישראל ופתיחתה להגירה המונית שמובילות התנועה הרפורמית והתנועה הקונסרבטיבית. לדבריו, התנועות מנהלות בימים אלה עתירות העוסקות בכמה שבטים באפריקה שרואים את עצמם כיהודים וגוירו באמצעות התנועה הרפורמית, במטרה להעלותם לישראל. מדובר בשבטים המונים מיליוני בני אדם. "זה עוד כרסום בחוק השבות ובמדיניות ההגירה", הוא מסכם, "בשלב הבא לא תישאר לפוליטיקאים ברירה אלא לבטל את סעיף הגיור בחוק השבות, וההפסד לעם היהודי יהיה אדיר".