שזאת תהיה ההצבעה האחרונה

שלא כמו במערכות הבחירות הקודמות, הפעם הברירה היא לא בין ניצחון של נתניהו לתיקו. מתחריו של ראש הממשלה נכונים יותר לפשרות, ואם יצליחו לוותר על האגו יוכלו להקים ממשלה משלהם

ניצן קידר - ערוץ 7 , כ' באדר תשפ"א

שזאת תהיה ההצבעה האחרונה-ערוץ 7
האם הפעם יצליח לשלוף שפן מהכובע ברגע האחרון? נתניהו
צילום: קובי גדעון / לע"מ

הבחירות מתקרבות, ואיתן גובר הלחץ בכל המפלגות. יש מי שרואים את הנתונים ומרוצים יותר, ויש מפלגות שמביטות על הסקרים האחרונים ומנסות לחשב מסלול מחדש בניסיון לשנות את התמונה בזמן שנותר עד ליום הבוחר.

אם לשפוט בזהירות, על פי הסקרים האחרונים נראה שלבנימין נתניהו אין רוב כדי להקים את הממשלה הבאה. מדובר במצב שונה מהותית ממערכות הבחירות האחרונות. עד היום הבינו בסביבת נתניהו שאם לא מושגים הרוב או הממשלה הרצויה אפשר להוביל לעוד בחירות. מבחינת נתניהו, אם התוצאות יהיו לא טובות ותהיה לו האפשרות, נלך גם לבחירות בפעם החמישית והשישית עד שישיג את הממשלה שהוא מעוניין בה.

אלא שבמערכת הנוכחית, הרביעית במספר בשנתיים האחרונות, ניכר מאוד שהשחקנים האחרים במפה הפוליטית רואים את המצב קצת אחרת. שמענו כבר מיאיר לפיד שהוא מוכן להתפשר כדי לא לגרור את המדינה לבחירות נוספות. דברים דומים נרמזים גם מכיוונה של מפלגת ש"ס והעומד בראשה השר אריה דרעי. התרחיש הזה מכנס אותנו להתמודדות שונה לגמרי שמתמקדת בשאלה מי יחליף את בנימין נתניהו.

אל תמהרו להספיד את ראש הממשלה. נתניהו אומן בהתאוששות רגע לפני הבחירות וייתכן שימצא נוסחה חדשה או ישלוף שפן מכובע הקסמים ויצליח לשנות את התמונה. אבל אם זה לא יקרה, הבחירות הן על תפקיד היורש. יאיר לפיד, נפתלי בנט וגדעון סער מתמודדים על בכורה שגם אם תתחלק, זה יהיה לכל היותר לרוטציה בין שניים ולא לשלושה.

לכאורה, כפי שמציגים בסביבת נתניהו, זה או הוא או לפיד. אבל מבט מעמיק במפה מראה – במיוחד לאחר ההבהרה של לפיד לגבי אי־גרירה לבחירות בפעם החמישית – שלמרות שיש עתיד מסתמנת כמפלגה השנייה בגודלה, דווקא ללפיד תהיה בעיה להרכיב ממשלה כי יש מי שפוסלים ממשלה בראשותו.

נפתלי בנט וגדעון סער סובלים פחות מהבעיה הזאת. הם לא פסולים על ידי איש. עם זאת, ברור לכל אדם שזו לא תהיה ממשלת ימין בלבד. מה שמותיר אותנו עם השאלה אם אלה שתי האפשרויות למי שיעמוד בראש ועד כמה ממשלה כזו תוכל להתעקש – לפחות חלקית – על ערכי הימין. אם לפיד ייאלץ לוותר על ראשות הממשלה הוא יגבה את המחיר בצורת הישגים משמעותיים, ייתכן שגם בנושאי דת ומדינה.

מצד שני נראה שממשלה כזאת, לפחות על פי דבריהם של ראשי המפלגות, לא תהיה בעלת פתיל השהייה שעלול להתפוצץ בכל רגע. כולם מבינים את גודל השעה ומכירים באפשרות להחלפת השלטון אחרי 12 שנים. נראה שלפיד, סער ובנט יהיו מחויבים לתיקון הבעיות שנוצרו כאן בשנת הקורונה ועוד לפניה, ולשם כך יש צורך בקדנציה מלאה בלי הפרעות.

בליכוד רואים את המצב בעיניים כלות. השבוע החליטו שקמפיין הבחירות יתקוף בעיקר את לפיד ויתייחס פחות לסער ובנט, בין היתר כדי לא להגדיל את כוחם. הליכוד עד כה לא צלח בשאיבת מנדטים מימינה ומתקווה חדשה.

והיו ניסיונות לעשות זאת. בליץ הראיונות של נתניהו ששמור בדרך כלל לימים האחרונים של הקמפיין כבר בוזבז, והמפלגה עדיין שומרת כמובן על הבכורה בסקרים ובפער ניכר, אבל 61 אצבעות לממשלה – אין לה.

גם כאן ייתכן שהאסטרטגיה תשונה. ייתכן שהמסרים יתחלפו ואחרים יותקפו. סביר שנראה בימים האחרונים לפני הבחירות עוד ניסיון של קמפיין שתיית הקולות המפורסם, אבל נכון לעכשיו נראה שהדברים האלה פשוט לא עובדים.

המושמץ מנצח

יש עוד מדד מעניין שבכירים במפלגת ימינה מביטים עליו בעניין רב. ימינה היא אחת המפלגות המותקפות יותר במערכת הבחירות הנוכחית. יש הרבה חשש ממנה. בליכוד כרגע לא מסמנים אותה, כאמור, כדי שלא תגדל ותתפתח.

מפלגת תקווה חדשה הודתה בכך שהיא זו שניהלה קמפיין אנונימי של כתבות נגד ימינה ובנט. את המתקפות המיותרות של מפלגת הציונות הדתית שמנהלת קמפיין פנים־מגזרי מיותר בניסיון למשוך עוד מצביעים באופן של זריקת בוץ כולנו כבר מכירים. בנט גם מסומן על ידי מפלגות העבודה ומרצ. מי שמשמיצים אותו במערכת הפוליטית, במקרים רבים הוא גם זה שחוששים ממנו.

כל זה יצטרך להתכנס ביום שלאחר הבחירות להנהגה אחת במקרה שנתניהו לא יצליח לגייס רוב. רצוי שכל אחד ממנהיגי המפלגות הגדולות אחרי הליכוד יגבש לעצמו כבר מעכשיו את דרך הפעולה ויגשש עם המפלגות האחרות. אזרחי ישראל רוצים פתרון, לא עוד פוליטיקה מיותרת ובוודאי שלא איום במערכת בחירות נוספת.

עניין של עיתוי

כדי להצליח בשדה הפוליטי צריך לדעת לשחק עם האמת כפי שאתה רוצה לשווק אותה. אבל אין תחליף למציאות עצמה ולמה שרואים בשטח. השבוע ראיתי את התגובות הנזעמות להחלטת בג"ץ על אישור גיור רפורמי וקונסרבטיבי לעניין חוק השבות. צפיתי במחוקקים מהמפלגות החרדיות כועסים ומטיחים האשמות במערכת המשפט כשהם מסתכלים על כולם חוץ מלעמוד מול המראה ולהביט בעצמם.

ממשלות נתניהו האחרונות היו תור הזהב של המפלגות החרדיות. הן קיבלו כמעט כל מה שרצו. הייתה להן יכולת השפעה יוצאת דופן על הממשלה ועל פעולותיה. ובכל זאת אף אחד מחברי הכנסת החרדיים לא דחף באופן משמעותי לקידום חוק גיור. דיבורים היו הרבה, אבל מעשים בפועל? לא ממש.

לזכותו של ראש הממשלה נתניהו ייאמר שהוא ניסה לפתור את המצב והקים ועדה בראשות השר לשעבר משה נסים כדי לפתור את הבעיה הזאת. נתניהו הבין היטב שבג"ץ, שמחכה שנים רבות ולא מתערב, לא ישמור על שקט לעולם. הפוליטיקאים החרדיים, אלה שחלק מגיורי המדינה והצבא היו לצנינים בעיניהם, דחו את מסקנות הוועדה בטענות שונות ובהסברים שצר המקום מלהכיל. התוצאה הישירה היא החלטת בג"ץ. הפוליטיקה החרדית שלא מוכנה להתפשר ולהתדיין על חוק גיור מוסכם ודחתה את הקץ, הביאה במו ידיה להחלטה הזאת.

ומה קורה כעת? המפלגות החרדיות שזגזגו בשנים האחרונות פעם אחר פעם לגבי פסקת ההתגברות הן פתאום הלוחמות הגדולות למענה, כולל התניית כניסתן לממשלה בחקיקת חוק כזה, תנאי שספק אם יעמוד במבחן המציאות.

אם תשאלו אותי זו צביעות לשמה. יהדות מקרבת ולא מרחיקה הייתה כבר מוצאת את הפתרונות במסגרת ההלכה - ויש כאלה - כדי למנוע את החלטת בג"ץ. רבנים בולטים ובכירים בציונות הדתית שראו את מסקנות ועדת נסים לא נבהלו. כן, הם דרשו תיקונים, אבל כאלה שכולם היו יכולים לחיות איתם. אף אחד מהרבנים הללו אינו מקל ראש בסוגיה, להפך. אלא שהם מביטים במציאות ויודעים כיצד להמשיך את תהליך פסיקת ההלכה גם בזמנים משתנים.

אפשר לנסות לבטל את החלטת בג"ץ בממשלה הבאה. אבל שום פתרון לא יושג כשהפוליטיקאים החרדיים מסתכלים על רבני הציונות הדתית ורומזים שהם מבינים יותר מהם. היוהרה הזאת הביאה לאקורד סיום צורם ל־15 שנים של גרירת רגליים מול בג"ץ.

זהו הכשל המרכזי שמובילה הפוליטיקה החרדית ברובה, גם אם יש לכך יוצאי דופן. לצאת נגד בית המשפט זה קל מאוד וזה גם פופולרי בימים אלה של בחירות, אבל כדאי לפעמים לעצור ולומר "אשמנו".

הפוליטיקה הדתית כולה - ולא משנה אם מהצד הציוני־דתי או מהצד החרדי - צריכה ללמוד מהמקרה הזה מסר חשוב מאוד לעתיד. אסור להזניח אף סוגיה, במיוחד לא בענייני דת ומדינה, וצריך לחתור לפשרות שדעת ההלכה נוחה מהן. לא לוותר בקוצו של יו"ד על מה שקדוש, אבל גם לא להתנגד אוטומטית ולנצל את ההלכה לשם כך.

הערה אחרונה וחשובה לעניין זה לשופטי בג"ץ שרוצים להחזיר את האמון של הציבור במוסד שבו הם פועלים. כשאתם מקבלים החלטה מאוד משמעותית רגע לפני הבחירות, גם אם זה קרה במקרה, יש בכך טעם לפגם. אני יכול להבין את הביקורת עליכם. אומנם העולם לא פוסק מלכת, הבעיות לא עוזבות אותנו ומי שנפגע לטענתו ממצב מסוים לא צריך לחכות. אך הכרעה בסוגיה כה רגישה הייתה יכולה להמתין עוד כמה שבועות כך שלאיש לא תהיה טרוניה על המהלך. חבל שגם בנקודה הזאת בג"ץ לא השכיל להסתכל על התמונה הרחבה אלא התנהל בצורה מצומצמת בדל"ת אמותיו.

ראייה נרחבת יותר לא הייתה חוסכת את הביקורת הפוליטית, אבל כן הייתה מונעת לזות שפתיים על העיתוי. למרבה הצער השופטים בחרו בדרך היותר תמוהה במקום להמתין עוד קצת.

לתגובות: nitsankeidar@gmail.com