אריאל פינקלשטיין
אריאל פינקלשטייןבאדיבות המצולם

אנחנו אוהבים לדבר על 'הציונות הדתית'. אם זה בתקשורת, במאמר אקדמי או אפילו סתם בדיון בבית הכנסת, לכולנו יש תפיסה מנומקת של המגזר ועמדותיו בנושאים שונים כמו חילון, רווקות מאוחרת ושירות צבאי.

"הבעיה היא" אומר אריאל פינקלשטיין, "שכל השיח הציבורי עוסק בתפיסה הדתית-לאומית ובסקרים על מה דתיים חושבים בנושאים שונים, וכמעט ולא ניתן למצוא נתונים על מה דתיים עושים".

הספר החדש שכתב פינקלשטיין, לבקשת תנועת 'נאמני תורה ועבודה', מנסה למלא את הואקום הזה. הספר, שנקרא 'החברה הדתית לאומית בנתונים', מציג מחקרים ונתונים על המגזר שאסף פינקלשטיין לאורך שנים, ומציג תמונה קצת אחרת ממה שהתרגלנו לחשוב.

כריכת הספר
כריכת הספרבאדיבות המרואיין

"התפיסה המקובלת היא שהדתיים-לאומיים, בניגוד לחרדים וערבים, הם חלק מחברת הרוב היהודית, אבל כפי שאני מראה בספר בכל תחום שבוחנים רואים הבדלים מאוד משמעותיים בין דתיים וחילונים".

הנושאים שבדק פינקלשטיין לא היו בהכרח הנפיצים ובעלי העניין התקשורתי כמו דתל"שים או בנות דתיות בצה"ל, אלא נושאים יותר חברתיים כמו קידום של אוכלוסיות מרקע חברתי-כלכלי נמוך או השתלבות נשים דתיות בשוק העבודה.

פינקלשטיין, כיום חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, מודה שיש בספר לא מעט נתונים שהפתיעו גם אותו. "למשל, יש נתון שמראה שלמעלה מ-30% מתלמידי י"ב בחמ"ד הם מבתים שלא מגדירים את עצמם כדתיים".

"בנוסף, מדברים כיום הרבה על ערכי המשפחה ועל זה שהציבור הדתי-לאומי עובר תהליכים של חדירה של תרבות המערב אבל ברמת הנתונים לא רואים שינוי משמעותי בדפוסי המשפחה ואפילו להפך: הרווקות המאוחרת לא עולה ובגילאי 35 היא אפילו במגמת ירידה, שיעור הגירושין בחברה הדתית-לאומית יציב מאוד בעוד שבחברה החילונית ובחברה החרדית הוא במגמת עלייה וגם שיעור הילודה אצל דתיים יציב מאוד ואפילו במגמת עלייה קלה".

רווקות מאוחרת
רווקות מאוחרתבאדיבות המרואיין

"יש בספר נתונים משמחים כמו למשל שיעור נמוך של אלימות ושל שימוש באלכוהול בקרב הנוער הדתי, ויחסים מאוד טובים בין תלמידים בחמ"ד, אבל יש גם נתונים פחות מחמיאים: שימוש גבוה יחסית בחומרים נדיפים כמו גז מזגנים, הישגים חלשים במקצוע האנגלית, שכר נמוך בהרבה משל חילונים ומיעוט של נשים דתיות בתפקידי ניהול בשוק העבודה".

שכר חודשי
שכר חודשיבאדיבות המרואיין

"כמי שהוציא ספר על החברה הדתית-לאומית זה אולי יישמע מפתיע" הוא מסכם, "אבל אני מאוד לא אוהב את העיסוק האובססיבי בהגדרות ותיוגים על רקע דתי, כמו שאנחנו רואים עכשיו גם במערכת הבחירות את הדיון על מי ראוי להיקרא הציונות הדתית".

"זה לא מגיע ממקום של "אל תגדירו אותי" כמו חובשי קסקטים למיניהם. אני דתי-לאומי ואינני מתבייש בכך, אבל לפחות עבורי זה לא מרכיב כל כך משמעותי בזהות שלי. ברור שסוציולוגית אני חלק מהחברה הדתית-לאומית, אבל העיסוק האובססיבי במגזר, בצרכים שלו או בשאלה מי הם האנשים המשפיעים מהמגזר נראה לי מגוחך יש שני מגזרים שאני מעוניין לדאוג להם - החברה היהודית והחברה הישראלית, לא החברה הדתית-לאומית".