פיראטים באישור המדינה

מטרים ספורים מעורק התחבורה המרכזי המחבר בין יישובי השומרון ובנימין, בטווח הליכה מתחנת המשטרה ומאזור התעשייה הענקי שער בנימין, ובמרחק של כחצי קילומטר מיישוב בן מאות משפחות, אוכלים כלים כבדים בהר הטרשי שנים ארוכות לאור היום.

גם מקום מושבו של המינהל האזרחי נמצא במרחק של לא יותר משבע דקות נסיעה מהמחצבה האימתנית, כך שהרואה מתקשה לדמיין שמדובר בפרויקט שמפר ברגל גסה את החוק הישראלי, אינו עומד בשום סטנדרט נדרש ומעולם גם לא התיימר לבקש אישור להפעלתו.

הסוד טמון בשמו של היזם, מוסטפא טריפי, קרוב משפחה של חוסיין א־שייח המשמש כשר לעניינים אזרחיים ברשות, שקשריו הלבביים עם מנהל תיאום פעולות ישראל בשטחים נמתחים על פני שנים ארוכות.

זהו לא סיפורו הפרטי של טריפי. מאחורי עשרות מחצבות שאוכלות את שדרת ההר המרכזית של ישראל, מג'נין ועד דרום הר חברון, עומדים מקורבי הרשות, לשעברים למיניהם ואנשי קשר של המתפ"ש. המחצבות הללו פוגעות פגיעה אנושה בנוף, בארכיאולוגיה, בטבע, בבריאות האוכלוסייה ובאינטרס המדיני־ביטחוני של ישראל. מחקר חדש שמפרסם בימים אלה הפורום לישראל ירוקה חושף את המימדים המאיימים של התופעה ואת הנזקים שכבר אינם ניתנים לתיקון.

השוחד הישראלי לאנשי הרשות

על פי נתוני המחקר, ביו"ש פועלות בסך הכול 80 מחצבות שמספקות חומרי בנייה שונים, רק 15 מתוכן פועלות ברישיון ועל פי חוק. מתוך כלל המחצבות, 42 נמצאות באופן מלא או חלקי בשטחי C שנתונים תחת שליטה צבאית ואזרחית ישראלית. כל מחצבה כזאת ממוקמת על הטווח שבין עשרות למאות דונמים, שאותם היא חופרת תוך התעלמות מכללי השיקום והשמירה על הסביבה. התוצאה בולטת לעינו של כל מי שמסתובב ביהודה ושומרון – הרים שלמים פשוט נמחקים מעל פני האדמה.

"בישראל יש חוקים מאוד ברורים להקמת מחצבה, במטרה לשמור על הסביבה ועל התושבים באזור", אומר גלעד אך, מנכ"ל הפורום לישראל ירוקה. "אזרח שרוצה להקים מחצבה צריך קודם להוכיח בעלות על הקרקע או לזכות במכרז שהמדינה מפרסמת לצורך חציבה באדמות ששייכות לה. אחרי זה צריך להפקיד תוכניות, לחכות שיאושרו ורק אז להתחיל. זו פרוצדורה של שנים. לאחר מכן, תוך כדי העבודה יש תקנים ברורים של שמירה על הסביבה והגנה על התושבים באזור, כמו הרטבה של הקרקע למניעת אבק וכרייה עד גבול מסוים. לאורך כל הדרך יש תמלוגים שהיזם צריך להפריש מהרווחים שלו, שמיועדים גם לתשלום למדינה על השימוש במשאב טבע וגם לקרן לשיקום מחצבות. אחרי מיצוי פוטנציאל הכרייה יש סדר פעולות מוגדר לשיקום המחצבה. בדרך כלל זה יהיה הפיכה לאתר פסולת בניין, שבסופו של תהליך תשיב את תוואי ההר לקדמותו ותרפא את הטבע. כל זה פשוט לא קיים בעשרות המחצבות הפיראטיות ביו"ש".

לעומת כללי החוק הברורים, במערב הפרוע שמתנהל ביהודה ושומרון יזמים פלשתינים מסמנים לעצמם שטח שנראה להם מתאים, חוצבים בו כמה שנים עד למיצוי הפוטנציאל, ואז פשוט אורזים את הכלים וממשיכים ליעד הבא. אף אחד משלבי הרגולציה הרבים שתיאר אך אינו קיים במחצבות הפיראטיות הפלשתיניות, והכול נעשה לאור יום ובאופן שאי אפשר להסתיר. עתירה שהגיש אך לבג"ץ בבקשה לחייב את המינהל האזרחי לאכוף את החוק על ארבע מחצבות פיראטיות חשפה את מימדי אוזלת היד המכוונת של המדינה. המחצבות אומנם נמצאות בשטחים שמסומנים בתוכניות לכבישים וייעודים אחרים, השיב נציג המדינה לטענות, אך מכיוון שזה תורם לכלכלת האזור המדינה מעוניינת שהן ימשיכו לפעול. "למעשה המדינה אמרה: כדי שיהיה לנו שקט מהפלשתינים, אנחנו מוכנים לתת לאנשי מפתח את השוחד הזה של המחצבות".

מדובר בשוחד לא קטן בכלל. החופש המוחלט והפטור מרגולציה שמקבלים היזמים הפלשתינים רק מעצימים את הבעיה עוד יותר. למחצבות המעטות שנשארו בתוך שטחי ישראל, שגם הן בדרכן להיסגר בשנים הקרובות, אין סיכוי להתחרות במחירים של המחצבות הפלשתיניות. נתוני הצמיחה של התעשייה הפיראטית מבהילים: בשנת 1999 סיפקו המחצבות הפלשתיניות לענף הבנייה הישראלי 9.9 מיליון טונות של חומרי בניין, שמהווים 19 אחוזים מכלל הצריכה. עשרים שנים מאוחר יותר, ב־2019, זינק אחוז הצריכה מהמחצבות ל־29 אחוזים, שהם 16 טונות של חומרי בניין. ניתוח תחזית הביקושים לחומרי בניין שפרסם משרד האנרגיה, בהשוואה ליכולת הכרייה בתוך הקו הירוק, מביא לתוצאה שלפיה בתוך מספר שנים התעשייה ברובה תתבסס על המחצבות הפיראטיות ביו"ש, ולפי אחת התחזיות ייתכן שכבר בשנת 2025 יספקו המחצבות 70 אחוזים מכלל הצריכה בענף הבנייה. הגרף של התופעה צפוי לצמוח אקספוננציאלית.

באופן מובהק למדי מיקומי המחצבות נבחרים בקפידה על התפר שבין שטחי B ו־C. על פי ההסבר של אך, יש לכך שתי מטרות מרכזיות. "תצלומי האוויר שפרסמנו מראים בדיוק, בעזרת המפות, כיצד היזמים דואגים שהמחצבה תשתרע גם על שטח B וגם על שטח C", הוא אומר. "אנחנו מדברים כאן על יזמים שכולם בקשר עם הרשות – מי הדוק ומי הדוק עוד יותר. אין ספק שיש כאן יד מכוונת, כחלק מהמערכה הגדולה על שטחי C, שמנסה לשרטט את המפה באמצעות המחצבות הללו. הם פועלים בצורה מאוד יעילה. בדרך כלל סביב מחצבה כזאת נבנה אזור תעשייה שלם, שכולל מפעלים לייצור שיש, בטון וחומרי בנייה אחרים. כך, בקריצת עין של המינהל, הם משתלטים על מאות דונמים הרחק ממקום יישוב".

המטרה השנייה של המיקום המכוון היא עסקית. הצרכן המרכזי מבחינת בעלי המחצבות, מלבד פלח קטן של ייצוא למדינות ערב דרך מעבר אלנבי, הוא ענף הבנייה הישראלי. השוליים של המחצבות שגולשים לשטחי C מאפשרים למשאיות לצאת מהאתר אל הכבישים המרכזיים והמעברים במינימום של עיכובים ובדיקות, ובכך לייעל את קצב האספקה לישראל.

המתיישבים משלמים את המחיר

בצל העלמת העין, הסובלים המיידיים הם תושבי האזור. התושבים בתפוח כבר התרגלו למפגעי הרעש מהמחצבה הסמוכה, והם לא זקוקים לרוחות מדבריות כדי שהתריסים שלהם יתמלאו אבק. כך גם התושבים באריאל, בעפרה ובכוכב יעקב. רופא הילדים של היישוב כוכב יעקב אמר בעבר לאך כי בכל שנות ניסיונו כרופא הוא לא היה עד לתופעה נרחבת כל כך של קשיי נשימה בקרב ילדים באותו יישוב. פרט לכך, הפצעים הכעורים שנפערים בנוף המוכר מהווים מטרד גם הם.

"אלו חפירות שמתאפיינות בברוטאליות ובפגיעה אנושה בסביבה", אומר אך. "כשהם באים עם הבאגרים הם לא חושבים יותר מדי אם מדובר באתר ארכיאולוגי, כמו שראינו במזבח יהושע לאחרונה, והאזור שלנו עמוס באתרים כאלה, או שמדובר בבית גידול לבעלי חיים או לצמחים מסוימים. בגוש עציון, למשל, אתרים של פריחת חלמוניות שהיו מוקדי עלייה לרגל בעבר הפכו כיום למחצבות פיראטיות".

פרט לכל הצרות שהביאו המחצבות עד כה, בשנתיים האחרונות נוסף גם איום ביטחוני ממשי. המדינה מאפשרת ליזמים להכניס אל תוך המחצבות כימיקלים שמשמשים לייצור חומרי נפץ. השינוי הזה הגדיל משמעותית את קצב החציבה, אבל גם איפשר זליגה של חומרי נפץ פוטנציאליים לתוך שטחי B ו־A. נכון להיום החומרים הללו מוגדרים כ"חומר דו־שימושי" מפני שהם משמשים גם כדשן לחקלאות, וכך נוצר נתיב מעבר קל לגורמים בעלי כוונות חבלניות.

"לנו יש מתווה מאוד פשוט של שינוי המצב האבסורדי הזה, שכולל חקיקה בשלושה שלבים", אומר אך. "בשלב הראשון אלוף הפיקוד צריך להחיל בצו מיוחד את החוק למניעת רעש ומפגעים ממחצבות שחוקק רפול בזמנו. זה יאפשר החלה של כל הסטנדרטים על המחצבות והגנה על התושבים והסביבה".

הצעד השני שמציע אך הוא יצירת מנוף לחץ על המחצבות באמצעות המעברים. במקום שפקחים יצטרכו להתרוצץ בכל המרחב ולפקח על פעילות המחצבות, האכיפה תתרכז במעברים שדרכם עוברות הסחורות מדי יום. "המינהל צריך לייסד רשימה של מחצבות מפוקחות, שרק הסחורות שלהן יוכלו לעבור במעברים. כך ניצור מצב שבעלי המחצבות רודפים אחרינו כדי להוכיח שהם פועלים כנדרש על מנת שיוכלו לשווק את התוצרת שלהם", מסביר אך.

הצעד השלישי קשור לבעיית חומרי הנפץ. כאמור, כיום מוגדרים החומרים כחומרים דו־שימושיים וכך נמנעת האפשרות לפיקוח. אך מבקש לתקן את ההגדרה בחוק ולהחיל על החומרים הללו את כל הסטנדרטים של ייצוא אמצעי לחימה. כך תימנע זליגה של חומרים מסוכנים לתוך שטח הרשות, ששורץ גורמים בעלי כוונות זדון.

אולם אחרי הכול, גם אך מבין שתיקוני החקיקה הם צעד חשוב אך אין בהם כדי להבטיח את האכיפה של המינהל. גורמי הביטחון באזור טבועים בביצה של אינטרסים מול אנשי הקליקה של הרשות, ומעלימים עין מהמחצבות כשוחד של רצון טוב. "אם שר הביטחון, ראש המתפ"ש וראש המינהל האזרחי לא יתעשתו, אנחנו נמצא את עצמנו יום אחד עם שדרת הר מחוררת וטבע שכבר לא יחזור, ואז יישאר לנו רק לתפוס את הראש", הוא מסכם.

מהיחידה לתיאום פעולות הממשלה בשטחים נמסר: "יחידת הפיקוח במינהל האזרחי מבצעת פעילויות אכיפה כנגד עבירות בתחום התכנון והבנייה בשטחי C, לרבות כנגד מחצבות פיראטיות, זאת כחלק מחובתה לשמור על הסדר הציבורי ועל שלטון החוק. פעילויות האכיפה מבוצעות בהתאם לסמכויות ולנהלים, וכן בכפוף לסדרי העדיפויות ולשיקולים המבצעיים".