הרשימה המשותפת בכנסת
הרשימה המשותפת בכנסת צילום: חזקי ברוך

בהיעדר הכרעה ברורה במערכות הבחירות האחרונה ולקראת מערכת הבחירות הרביעית מנסים הפוליטיקאים ליצור גוש פוליטי שיביא לגיבוש קואליציה בדרכים שונות מהנעשה עד כה.

ואם עד היום כמעט כל ממשלות ישראל נסמכו על מפלגות יהודיות וציוניות בלבד, אזי בגוש השמאל האופציה של ממשלה בתמיכת הרשימה המשותפת היא כבר על השולחן.

גם חבר הכנסת יאיר לפיד, שבעבר הכריז כי לא ילך להקמת ממשלה "עם הזועביז", כלשונו, ואמר כשניהל את קמפיין מפלגת כחול לבן ש"לא עושים עסקים עם המשותפת" – כבר הודיע כי שינה את כיוונו ורואה במשותפת שותפה אפשרית להקמת ממשלה, כתומכת מבחוץ. מה שבימין עדיין מוגדר ככמעט בלתי אפשרי.

אויבי ישראל או קולות לגיטימיים?

"ממשלה עם הרשימה הערבית המשותפת צריכה להיות חלום הבלהות לא רק של הימין, אלא של כל המפלגות הציוניות וכל הציבור בישראל", מחדדת חברת הכנסת לשעבר אורית סטרוק, שמתמודדת לכנסת הנוכחית ברשימת הציונות הדתית.

"בניגוד לטענות על גזענות או על שנאה והדרה על רקע מוצא לאומי בלבד, חשוב לומר שזהו חלום בלהות לא משום שחבריה הם ערבים, אלא משום שהם מזדהים עם אויבי ישראל בכלל ועם המחבלים בפרט. הרעיון שאויבי ישראל הם אלה שיכריעו במחלוקות פנימיות בעם ישראל, והם אלה שיאפשרו וייתנו את הכוח למיעוט השמאלני לכפות את עצמו על רוב העם, וכמובן יגבו על כך תג מחיר התואם את שאיפותיהם המסוכנות - הוא לא רק פסול אלא ממש מסוכן ומזעזע", מסבירה סטרוק את התנגדותה.

סטרוק לא מתכחשת לעובדה שמדובר ברשימה שמצביעיה הם אזרחים ישראלים, אך מבדילה בין מעמדו של האזרח ובין זכויות לאום: "זכויות לאומיות בארץ ישראל יש רק לעם ישראל", היא מסבירה, "אבל זכויות פרט יש לכל אדם באשר הוא, ובכלל זה גם לערביי ישראל, כל עוד הם מקבלים את קיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי ואינם פועלים נגדה או משתפים פעולה עם אויביה.

''לכן אין שום בעיה, ואפילו רצוי, שהציבור הלא יהודי, שזכאי לחיות כאן עם מלוא זכויות האדם הפרטיות, יהיה מיוצג בכנסת על ידי חברי כנסת נמרצים שיפעלו למען זכויותיו, צרכיו ואיכות החיים שלו. לעומת זאת, מפלגה שבמצעה או בעמדות חבריה מזדהה עם אויבי ישראל לא צריך להיות לה מקום בכנסת ישראל בכלל".

ולא רק השאלה הערבית היא הסוגיה בעיני סטרוק, אלא הרוח האידיאולוגית שאליה תפנה הממשלה הבאה שתוקם. "מכיוון שרוב העם נמצא בימין, בערך 80 מנדטים על פי כל סקר שמחבר את ליברמן, החרדים, הליכוד, תקווה חדשה, ימינה והציונות הדתית - מן הראוי שתקום ממשלת ימין, ואין שום הצדקה להקים ממשלה עם השמאל. קואליציה עם השמאל תיאלץ להיכנע במערכה על ארץ ישראל, במערכה מול בג"ץ ובמערכה על זהותה היהודית של המדינה, וכל זה בלי כל הצדקה אלקטורלית מכיוון שאפשר להקים ממשלת ימין".

מנגד, בגוש המרכז-שמאל הרעיון של הקמת ממשלה בתמיכה או בשותפות עם המפלגות הערביות נראה במערכת הבחירות הנוכחית כאפשרות יותר ויותר לגיטימית. "אני לא רואה בזה פסול כשלעצמו וזו הייתה אופציה שעלתה, אך בסופו של דבר לא יצאה לפועל", אומרת יושבת ראש סיעת מר"צ חברת הכנסת תמר זנדברג.

"מר"צ היא בין המפלגות הבודדות שמציגות שותפות יהודית-ערבית אמיתית, עם שני מועמדים מהחברה הערבית בחמישייה הראשונה, ג'ידא רינאווי זועבי וחבר הכנסת לשעבר עיסאווי פריג'. מעבר לכך, מר"צ כבר הצליחה בעבר להביא קולות רבים מהציבור הערבי, ואין סיבה שלא נצליח לעשות זאת שוב. כמפלגה שנאבקת מאז ומתמיד על שוויון מלא בין יהודים וערבים בישראל, ומניפה את הערך הזה כדגל מרכזי, החברה הערבית יכולה לראות במר"צ בית פוליטי אמיתי שלא רק מדבר על שותפות אלא גם עושה הכול למען עתיד משותף ליהודים וערבים בישראל".

לדברי זנדברג השמאל צריך לאחד כוחות עם המפלגות הערביות, גם אם מדובר בדבר לא מוכר לפוליטיקה הישראלית שיש להתרגל אליו. "אני מניחה שאחדים חוששים מאופציה לא מוכרת ועוד רבים שמעו את הפסילה הגזענית של הימין והבינו אותה כפשוטה. לגופו של עניין אני לא יכולה להבין מדוע ממשלה שנתמכת על ידי אזרחי ישראל גם אם ממפלגות שונות נפסלת כל כך בקלות. הרי הסיבה היחידה שלא קמה כאן ממשלת מרכז-שמאל, שהיה לה רוב בשלוש מערכות הבחירות האחרונות, היא גזענות.

''כי היו כאלה במחנה המרכז-שמאל שהחליפו את 'רק לא ביבי' ב'רק לא ערבים', והיו מוכנים לראות את ישראל כורעת תחת שחיתות וכישלון ובלבד שלא תקום ממשלה שאינה נשענת על יהודים בלבד. הלקח שלנו הוא שצריך להציג מחנה פוליטי אזרחי ושוויוני, יחד עם המפלגות הערביות, שמבוסס על ערכי השלום, השוויון, הצדק והדמוקרטיה".

למרות הדברים הללו זנדברג יודעת להצביע על פערים אידיאולוגיים בין מפלגתה ובין הרשימה המשותפת, אך למרות כל אלה היא איננה נרתעת משיתוף פעולה פוליטי עם חברי הכנסים הערבים. "בהחלט יש פערים אידיאולוגיים לכל הכיוונים ועם הרבה מפלגות", היא אומרת. "מר"צ היא מפלגה מאוד נחושה וקוהרנטית מבחינה אידיאולוגית ולא דומה לשום מפלגה אחרת. אנחנו נלחמים ונמשיך להילחם על שוויון אזרחי מלא בין יהודים וערבים בישראל. זה מה שמר"צ עושה כבר 30 שנה.

''בבחירות האלה גם גיבשנו תוכנית רחבת היקף למיגור הפשיעה והאלימות בחברה הערבית, כי הבעיות והקשיים שקיימים בקרב הציבור הערבי צריכים להדאיג כל אזרח ואזרחית בישראל. עם זאת, בוודאי שבשביל ישיבה בכל ממשלה יש לעשות פשרות ולשבת עם מפלגות שונות מאיתנו".

"אחוז ההצבעה במגזר הערבי ירד בשליש"

ווג'יה כאיוף, מנכ״ל המכון לקידום הדמוקרטיה בחברה הערבית בישראל, מספק הצצה לנעשה מאחורי הקלעים בפוליטיקה הערבית-ישראלית. לדבריו הפיצוח שלה שונה מהמוכר לנו. "אנשים חושבים שהמצביע הערבי רואה לנגד עיניו את הסוגיה הפלשתינית או את הנעשה ביישובים הערביים בישראל, אבל זו טעות. השיטה בחברה הערבית היא שיטת המעגלים. אנשים בהרבה מקרים לא מצביעים לפי אידיאולוגיה של שמאל או ימין או מצע כזה או אחר.

''ניקח לדוגמה את היישוב ירכא, יישוב דרוזי בצפון. ב־2013 היה שם רוב למפלגות הערביות, פתאום ב־2015 היה שם רוב לליכוד. זה לא קרה כי היה מהפך ציוני בעיר שגרם להמון תושבים להפוך מתומכי הרשימה המשותפת לימנים מובהקים. אלא בליכוד היה נציג דרוזי מירכא שהביא את המעגלים שלו להצביע לליכוד וכך שינה לגמרי את התמונה הפוליטית בעיר. אנשים מצביעים לפי מי שהם מקורבים אליו, קשורים אליו או ההשתייכות לדמויות כאלה ואחרות בתוך החברה הערבית".

כאיוף מסביר גם כי ההתקרבות הפתאומית של ראש הממשלה בנימין נתניהו לחברה הערבית טומנת בחובה כוח פוליטי מוגבל: "נתניהו יקבל בחברה הערבית קצת יותר קולות ממה שהיו לו במערכות הבחירות הקודמות", מסביר כאיוף. "אבל המכה הרצינית שהוא נותן לפוליטיקאים הערבים היא לא בכך שהוא מעביר את המצביעים שלהם אליו ואל הליכוד אלא בהצלחה שלו בפירוק הרשימה המשותפת. נתניהו לקח את יושב ראש מפלגת רע"מ, חבר הכנסת מנסור עבאס, נתן לו תקציב למיזמים למיגור האלימות בחברה הערבית ובכך יצר קרע בתוך הרשימה המשותפת והוא המרוויח מכך. או שעבאס לא יעבור, מה שרוב הסיכויים שיקרה, ובכך קולות רבים של מתנגדי נתניהו יישארו מחוץ לכנסת, ואם הוא כן יעבור אז ייתכן שתהיה עוד מפלגה שתומכת בנתניהו.

''אני אומר שאחרי הבחירות גם אם עבאס לא יעבור את אחוז החסימה ורע"מ תישאר מחוץ לכנסת נתניהו ימנה אותו להיות ממונה על המאבק באלימות בחברה הערבית במשרד ממשלתי כלשהו עם תקציב. בניגוד לפלשתינים, את הערבים הישראלים קונים בקלות. הפלשתינים קיבלו באוסלו חלק מהדרישות שלהם וממשיכים להיאבק ולהילחם. בניגוד אליהם הערבים הישראלים – נותנים להם קצת תקציב, קצת תוכניות נגד אלימות וזהו, המאבק שלהם יכול להירגע", הוא מלין.

כאיוף מסביר כי למרות הדברים הללו הצעירים הערבים לא ימהרו לעזוב בקלות את המפלגות הערביות. "במפלגות הציוניות יש לכל רשימה את הדרך שלה, אבל אף אחת לא משנה את האידיאולוגיה שלה למען הציבור הערבי. חאמד עמאר היה הנציג הערבי ברשימת ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן. זה לא שינה את העמדה שלהם לגבי חוק הלאום שמפריע לציבור הערבי".

כיאוף, שעובד גם כיועץ אסטרטגי ועורך סקרי דעת קהל, אומר כי היפרדות רע"מ מהרשימה המשותפת היא לא המכה היחידה שצפויה לפוליטיקאים הערבים בבחירות הקרובות. "אחוז ההצבעה ירד בשליש. בבחירות הקודמות המגזר הערבי רשם הישג של 64 אחוזי הצבעה, היום זה יהיה בערך 20 אחוז פחות. דיברתי קודם על המעגלים שמצביעים למי שקרוב אליהם, אז המעגלים הקרובים יותר באמת יגיעו להצביע. המרוחקים יותר מאוכזבים מחברי הכנסת הערבים. הם מרגישים שהם אינם מקבלים מענה בכל נושאי התכנון, הבנייה והקרקעות. עשרות בתים נהרסים ביישובים הערביים והמצביע הערבי מרגיש שבכל מקום שבו הוא נמצא הוא מקופח. הוא לא ראה את הנציגים שלו באים ועוזרים. יש ביקורת חריפה מאוד על המשותפת בנושאים הללו. זה יפגע בהם מאוד בבחירות".

באשר לאפשרות של תמיכה במר"צ במגזר הערבי מסביר כאיוף: "מר"צ לא מצליחה לקרוץ למצביעים הערבים כי אין לה השפעה. היא עומדת על ארבעה מנדטים, וככה אי אפשר להשפיע ולהביא הישגים לצעירים הערבים. לכן גם היא לא אפשרות מבחינתם".

מי שמנע בבחירות הקודמות את הקמת הממשלה עם הרשימה המשותפת היה חבר הכנסת צבי האוזר יחד עם חברו חבר הכנסת יועז הנדל: "הרשימה המשותפת אינה מקבלת את ההסדר המכונן של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. היא איננה רואה בעבר של ישראל כעבר משותף ואיננה שותפה לחזון העתידי של החברה הישראלית. זו מפלגה השואפת לעגן זהות דו־לאומית בישראל, זו המפלגה היחידה שהצביעה נגד הסכמי השלום לא בגלל שהיא מתנגדת לשלום עם בחריין או עם האמירויות אלא בשל התנגדותה העקרונית לשלום עם ישראל. איני רואה אפשרות שממשלה תהיה תלויה במפלגה שזה חזונה. אי אפשר לנהל ממשלה עם קווי יסוד מקבילים שלעולם לא ייפגשו".

האם כל מרכיביה של הרשימה המשותפת פסולים בעיניך?

"הרשימה המשותפת על כל חלקיה מאמצת עמדות שסותרות את רעיון הליבה של קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, זה הרעיון המסדר בכל מסמכי החזון של ההנהגה הערבית הישראלית שהתלכדה לרשימה פוליטית משותפת. מבחינתי זהו המבחן, מבחן של מהות, ולא שמה של מפלגה זו או אחרת".

בעיניך ערביי ישראל מקבלים ייצוג הולם בכנסת?

"אני תומך בשוויון זכויות פרט מלא בישראל ללא הבדל בין אזרח לאזרח. אינני נגד ערביי ישראל ובוודאי שאינני נגד ייצוג ערביי ישראל בכנסת, את ייצוגם בכנסת יקבעו בעלי זכות הבחירה. יחד עם זאת הגיעה העת שאותה נציגות תקדם את שילובם של ערביי ישראל ואת הטיפול בבעיות היסוד במקום להתמקד בהובלת קו לעומתי למדינת ישראל וייצוג האינטרס הפלשתיני. אדגיש, ייצוג בכנסת הוא מרכיב ליבה בקשת זכויות בסיסיות בישראל. אבל ייצוג ברשות המחוקקת אינו מקנה אוטומטית ייצוג ברשות המבצעת.

''לממשלה יש קווי יסוד, לכנסת אין קווי יסוד והיא משקפת את קווי המחלוקת בחברה הישראלית וראוי שתשקף אותם בצורה המיטבית. זו תפיסתי הדמוקרטית הבסיסית. אגב, תפיסות עולם נבחנות ברגעים הקשים ולא רק ברגעים הקלים", מדגיש האוזר ומוסיף כי על האזרחים הערביים למצוא בית פוליטי במפלגות ציוניות: "אזרחי ישראל, יהודים וערבים, צריכים להתמקד יחד בביסוסה של מדינת ישראל וקידומה. זהו אינטרס משותף של כל מי שחי כאן ורוצה לגדל כאן את ילדיו.

''אין סתירה בין עמדות ציוניות של מפלגה פוליטית ובין תפיסת עולם שממשלה מחויבת לשרת את כל אזרחי המדינה ללא הבדל בהשקפתם הפוליטית או בזהותם האתנית והתרבותית. היכולת האפקטיבית ביותר להיאבק באפליה הוא להצטרף לפלטפורמות פוליטיות השותפות בעשייה הפוליטית המעשית. המפלגות הערביות מחרימות את ההסדר הישראלי המכונן ואת הסדר הפוליטי הנוהג בישראל, לכן הצבעה להן היא בבחינת החלטה מודעת לא להשפיע על המערכת".