תורה ומדע משולבים זה בזה

יש נטייה לחשוב שהמדע בא על חשבון התורה או הפוך, אך התבוננות בדברים מלמדת אותנו שהם משלימים אחד את השני ולכן צריך לשלב בין שני הדברים. טור לכבוד יום המדע.

פרופ' נח דנא פיקארד , א' בניסן תשפ"א

תורה ומדע משולבים זה בזה-ערוץ 7
פרופ' נח דנא - פיקארד
צילום: המרכז האקדמי לב

בקיץ האחרון שוגרו לכוון מאדים שלושה כלי חלל, אחד סיני, אחד אמירתי, והשלישי אמריקאי. כולם הגיעו לפרוורי מאדים לפני כחודש. הסיני והאמריתי נכנסו למסלולים מסביב למאדים, האמריקאי הנחית ישר על המאדים רובוט, בשם משפחה rover ושם פרטי Perseverance. גם שמו של כותב שורות אלה נמצא שם על הרובוט, יחד עם כ-10 מליון שמות.

יש המעלים ספקות לגבי נחיצות משימות כאלה. יש אומרים שעדיף לנצל את התקציבים לצרכים אנושיים כמו בריאות, כלכלה וכו' ויש המעלים טעון רוחני: "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם". אולי חלק מהמשימות מוצאות חן בעיני אנשי התקציבים, כיון שמחקרים רפואים מתבצעים בחלל, ויש תועלת בלווני תקשורת ובלוויני תצפית על הארץ. אבל מחקר מדעי לשם המדע?

לע"ד יש ערך לידע כידע, אפילו אם לא רואים מיד את היישומים. וגם: התגליות האסטרונומיות מקדמות מחקר גם בתחום הרוחני. דוד המלך אמר בפירוש: "כי אראה שמיך מעשי אצבעתיך ירח וכוכבים אשר כוננתה". נכון, קיימת סכנה ללכת בדרך לא טובה. התורה מזהירה "ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים... והשתחוית להם ועבדתם". הרמב"ם מתאר את התהליך שהביא את האנושות לעבודת כוכבים. נוסיף שעד הרנסנס, לא היה מדע ניסויי אלא לרוב מי שעסק במדע עסק גם בפילוסופיה או בדברים אזוטרים מנוגדים לרוח תורה. מכאן התנגדותם של ת"ח רבים אז וגם אח"כ, ר' מאיר אבן גבאי, ר' יעקב יעבץ מברצלונה, החת"ם סופר, השפת אמת ועוד.

מצד שני רבים החכמים המחייבים ללמוד מתמטיקה ואסטרונומיה. זה מתחיל בגמרא: "אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו חושב - עליו הכתוב אומר ואת פעל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: מנין שמצוה  על האדם לחשב תקופות ומזלות – שנאמר "ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובניתכם לעיני העמים". איזו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים - הוי אומר זה חישוב תקופות ומזלות". אם החכמים הראשונים רואים בעיסוק הזה משהו טוב, התענינות במעשה ה', הקבוצה השניה רואה בזה מצוה, דהיינו משהו לא וולונטרי אלא חובה, ויש לעשות מאמצים בתחום. אולי, במיים מודרניות, תקופות ומזלות הן מרחב-זמן, דהיינו אסטרופיזיקה ותורת היחסות?

בעקבות הגמרא הזאת, הלכו הרמ"א, המהר"ל, הגאון מוילנה. נזכיר כאן את דברי ר' אלימלך מדינוב : "אשרי מי שזכה בילדותו ללמוד כל עומק החכמה הנפלאה של הילוך המזלות וחשבון התקופות בשימור ובמשקל כגון קידוש החודש להרמב"ם ובספר תכונות השמים ובס' נחמד ונעים, כי הוא מצוה גדולה ובפרט בזמננו שאין מקיימים המצווה הזאת כתקנה בב״ד הגדול שבירושלים, והלימוד עולה במקום העשייה. אבל מי שלא למד בילדותו אי אפשר לבלות כל כך זמן רב הצריך לעניינים האלו כי הוא חכמה נפלאה דקה מן הדקה, יספיק לעצמו החשבון הנ"ל, כפי אשר כתבנו בקיום המצווה ואעפ"כ לפעמים יעיין בהחכמה כפי כחו ומה שיבין יבין ולמצווה יחשב".

אפשר לראות בחקר החלל רק את התועלת הפרקטית, בחומרים חדשים העוזרים במטבח ובצבא, ברפואה ובקוסמטיקה. אפשר לראות בו מחקר במשעה ה'.  אז, באופן קלאסי, מגיעים לשתי שאלות: אחת על חיים מחוץ לכדור הארץ, השניה על הזמנים הגאולוגים ו"גיל העולם". גם באלה הדעות חלוקות.

יש מי שאומר שה' ברא אותנו ורק אותנו בני אדם. מנגד יש האומרים שאם שוללים כל אפשרות של חיים מחוץ לכדורנו, בעצם מגבילים את הבורא! כבר לפני מאות שנים התייחס לשאלה ר' חסדאי קרסקאס והראה שיש אפשרות לחיים מחוץ לכדור הארץ. כדאי לזכור את זה בפולמוס מסביב ליצור הנקרא אומואמואה שביקר במערכת השמש לפני כשלשוש שנים. כוכב שביט חיצוני או מרגל מציביליזציה אחרת?

לגבי השאלה השניה, תורת היחסות הכללית היא אחת התאוריות המצליחות ביותר. בלעדיה, אין לווינים, אין GPS ועוד הרבה דברים לא היו קיימים בעולמנו. כולל ברפואה. התאוריה הזאת אפשרה הרבה  מאוד תחזיות שאומתו. התיאוריה חזקה מאוד, לא שלמה, אבל חזקה מאוד. אחת התוצאות שלה היא תורת המפץ הגדול. היה או לא היה? יש הטוענים שהעולם קדמון. בסדר, הם חושבים כמו בעולם היווני עתיק שלא היו שם הוכחות מדעיות. ונראה לי שמאז התקדמנו קצת והקוסמולוגיה לא יכולה להכריע בכוון זה

אבל יש מי ששואל איך אפשר לחשוב על עולם בין 13.6 מיליארדי שנה, כאשר חכמינו מוסרים שהעולם הוא בן 5781 שנה. על זה נזכור שבכתובה הניתנת לכלה כותבים שנת כך וכך למנין שאנו מונים כאן. כלומר, התורה יודעת שיש מנין אחר, אולי יותר ממנין אחד. בעצם הכל תלוי איך מסתכלים על העולם. תורת הנסתר גורסת שיש ארבע "עולמות", זה גבוה מזה (מבחינה רוחנית, לא גיאוגרפית): עולם העשייה – עולמנו הפיזי, עולם היצירה, עולם הבריאה ועולם האצילות. אם אתה מסתכל על העולם דרך עולם העשיה, הוא בן 13.6 מיליארדי שנה. אם אתה חוקר דרך עולם היצירה, העולם הוא בן ששת אלפי שנה. אם אתה מסתכל דרך עולם הבריאה, העולם נברא עכשיו. כך בתפילה יום יום. ואם אתה מסתכל דרך עולם האצילות, אין זמן.  בדיוק כמו בשביל הפוטונים, חלקיקי האור. ותרוה אור.

אכן גילינו כמעט את כל מה שגילינו על היקום דרך האור, בכל התדרים האלקטרומגנטים. האם לזה התכוונו חז"ל שאמרו שה' הסתיר את אור ימי בראשית לצדיקים לע"ל? אולי עכשיו תחילת דור הצדיקים האלה שזוכים לראות אור שהיה מוסתר עד כה, אינפרה-אדום, אולטרה-סגול ועוד?  אדם הראשון ראה מסוף העולם ועד סופו. עם הטכנולוגיות החדישות, טלפסקופי החלל ואלה שעל הקרקע, אנו רואים לעבר העבר הרחוק – תרתי משמע -  וגם לעתיד. הרי קבלנו כבר תמונה של חור שחור, שיש אומרים שזה הסוף של כל דבר ביקום. ונקיים את דברי הפיוט: חקור פעליו, רק אליו אל תשלח ידך.

הכותב הוא נשיא אמריטוס של המרכז האקדמי לב ומעורכי סדרת הספרים 'לדעת בארץ דרכך' על הקשר ההכרחי בין תורה ומדע.