לכל אחת מאיתנו יש דברים חשובים, שאנחנו מחפשות בבן הזוג שלנו. זה מאוד חשוב להגדיר מה חשוב עבורנו, אך כדאי להתמקד בשלושה דברים מהותיים:
מה חשוב לי בתחום הדתי, מה חשוב לי בתחום המידות ואיך הייתי רוצה שהבית שלנו יראה בפנימיותו?
מעבר לזה, אני מציעה פשוט לשחרר.
לבא לפגישה כמו שאת, לנסות ליהנות מהפגישה, מבלי להפעיל אנרגיות מיותרות ומעייפות.
ככה פשוט - כמו שאת מרגישה כרגע. כן, לא מושלמת.
אני מצרפת ארבע עצות חשובות: איך להעביר את המפגשים הראשונים בשביעות רצון,
ככה שגם בסיום המפגש תישארי שמחה כמו שאת, ולא משנה מה יהיה.
עצה מס' 1 - להשאיר את התמונה הדמיונית בבית.
לכולנו יש תמונות דמיוניות: איך דברים שאנחנו רוצים אמורים להיראות.
כל אחד באה עם "הסרטים שלה" .
הסרטים האלו, לא נעלמים אחרי החתונה.
אני פוגשת נשים נשואות שיש להן תמונה ברורה של 'איך אמור להיראות שולחן שבת'.
ואיך הבעל אמור לחגוג לה את יום ההולדת שלה,
ואיך צריכה להיות חלוקת התפקידים בינה לבין בעלה.
הדמיון שלנו הוא משהו אינסופי, הוא מאוד אינדיבידואלי, אבל הוא ברוב המקרים לא מותאם למציאות כלל (מעצבן קצת, נכון?).
את כל הדמיונות האלה כדאי להשאיר בצד.
כדאי לרדת למציאות ולהבין שאנחנו לא חיים עם התמונות שפיתחנו לנו בראש.
אולי לזו הכוונה, בין השאר, בציווי: "לא לעשות פסל וכל תמונה".
אז מה כן עושים?
עצה מס' 2 - לבקש במקום לצפות.
לנשים רבות ברור איך הבעל אמור להתנהג, או איך מי שהן פוגשות אמור להתייחס אליהן.
בדרך כלל, אלו דברים שראינו בבית הורינו ואהבנו, או ראינו בסרטים ואימצנו.
הבעיה היא שכל אחת מגיע\ה עם הציפיות שלו\ה.
וכשמצפים - תמיד תגיע האכזבה.
ככה זה בתורת היחסים – רגע של ציפייה מתהפך לאכזבה.
ואז עומדים שני אנשים שהפכו למאכזב\ת ומאוכזב\ת.
אז מה לעשות?
כשמשהו חשוב לך, במקום לצפות - כדאי פשוט לבקש.
לדוגמא: את יכול לומר שחשוב לך שיאספו אותך מהבית, ולשאול האם זה בסדר עבורך?
כשאת מבקשת, יש אופציה להיענות לך בחיוב, ויש אפשרות לענות לך בשלילה.
כך או כך: הרווחנו קשר והבנה.
עצה מס' 3 – להתפעל במקום לפרש.
תדעו לכן שהפרשנות שלנו, בדרך כלל אינה נכונה,
וגורמת לנו תחושות לא נעימות של דאגות, אכזבות, ועוד..
לכן במקום לפרש, כדאי לראות את הדברים באור שישמח אותנו.
לדוגמא: קבעתם פגישה, והבחור מאחר.
זה לא מסתיים במפגשים, אחר כך זה גם ממשיך בבית, כשהבעל מאחר...
פרשנות לא נכונה תביא אותנו למשפטים הבאים:
"לא אכפת לו ממני", "הוא חסר אחריות", "איך הוא מזלזל בי" ועוד.
אך אפשר גם אחרת. אפשר לחשוב בהתפעלות:
"הוא בוודאי התעכב בגלל משהו חשוב".
והכי כדאי לא לפרש, ולברר בעין טובה מה קרה.
זכרו: פרשנויות בדרך כלל הורסות לנו את מצב הרוח ומקלקלות את המפגש.
עצה מס' 4 – אני זו אני כמו שאני וזה מעולה.
אף אחד מאתנו לא מושלם. בואי לפגישה כמו שאת. לא מדי זוהרת ולא מידיי שותקת.
בלי מסכות מיותרות, בלי חסמים שמסתירים את מה שלא צריך להסתיר.
כמה משחרר ומשמח להיות אני כמו שאני.
בהצלחה רבה במפגש וביציאה בתחושה טובה גם אחרי!
שרה אברמוביץ, מנבחרת המאמנים של פרוייקט 252.
עדין לא בפרוייקט?לחצו כאן>>