אחד העקרונות בפסיכולוגיה חיובית הוא שכדי להתקדם בעבודת המידות ולהיות אדם טוב יותר, יש לשים דגש על החוזקות שבנו.
יש לכך מספר סיבות, הראשונה שבהן היא שכאשר אתה מדגיש את החוזקות - אתה נמצא במוטיבציה חיובית להתקדם ולהשתפר, ולהיפך - כאשר מתרכזים בחולשות - האדם עלול לאבד את האמון בעצמו ולא לרצות להשתפר.
הסיבה השניה היא שהחוזקות של האדם הם כלי העבודה שלו להתקדמות ולכן עליו להיות מודע לכלים שברשותו.
כשאנחנו ''ממנפים'' את החוזקות שלנו ועושים בהן שימוש - אנחנו יכולים להגיע רחוק וגבוה יותר, למצות טוב יותר את הפוטנציאל שלנו בעוד שהתמקדות בחולשות מאפשרת לנו להיות ''בסדר'', אך לא יותר מכך.
בעיון בספרי נביאים ראשונים ואחרונים הדגש המרכזי הינו הדגשת החטאים והחסרונות של עם ישראל.
הנבואות החיוביות שניתן למצוא בדברי הנביאים הינן נבואות על העבר והעתיד - הבחירה של הקב''ה בעם ישראל והגאולה העתידית, אולם - כלפי אתגרי ההווה - יש בעיקר נבואות המדגישות את השלילי ואת הטעון תיקון.
היכן הפסיכולוגיה החיובית ביחס לעם ישראל כעם מצד הנביאים ששואפים לקדם את העם? הנבואות שנמצאות בתנ''ך נצרכו לדורות - מדוע לא חשוב שלדורות נתמקד בחוזקות של עם ישראל בהווה על מנת להתקדם בעבודת ה'? מדוע החוזקות מתוארות רק כעבר רחוק או כפוטנציאל עתידי?
הרב קוק זצ''ל מתייחס לנושא זה בהעמקה בדמויות של שאול המלך ודוד המלך. בגמרא בעירובין דנים במאפיינים השונים של שני המלכים הראשונים - הגמרא מאפיינת את שאול המלך בפסוק שנאמר עליו - ''כל אשר יפנה - ירשיע'' - נקודת המבט שלו היתה נקודת מבט של פסילת הרע והדגשת נקודת התיקון הנדרשת. לאחר שאול - הגיע דוד המלך, הפסוק שאיפיין אותו היה - ''יראיך יראוני וישמחו''.
הדגש של דוד המלך היה על היראים את ה' והשמחה שיראה זו מביאה. בשני צדיקים אלה היו את שתי הבחינות, אך הדגש היה אחר.
בהקשר לגמרא זו, במאמרי הראי''ה, הרב קוק מציין שעל מנת לקדם אנשים יש לראות את התמונה השלמה (גלי מסכת) של כל אדם - לשים לב לכל דבר טוב שבם, אפילו אם הוא קטן. רק כך אפשר באמת לקדם את המציאות. לדבריו - אם מתעלמים מנקודות הטוב שאצל הטועה - אי אפשר באמת להחזירו בתשובה.
בדומה לכך גם בליקוטי מוהר''ן ניתן לראות את האמירה - "ואפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע, ועל ידי זה שמוצא בו מעט טוב, ודן אותו לכף זכות, על-ידי-זה מעלה אותו באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה".
אם כך, למה הנביאים לא השאירו אחריהם לצד הביקורת הנוקבת על מעשיהם הרעים גם התייחסות למעשים הטובים של עם ישראל? למה לא הדגישו גם את הטוב בהווה? ניתן לומר במענה לשאלה הזו שהיו שני תפקידים בקרב הנהגת העם.
היו הנביאים שתפקידם היה לעורר את העם לתשובה על ידי הדגשת המעשים הרעים תוך תיאור עבר ועתיד חיוביים. בנוסף להם היו הכהנים והמנהיגים שתפקידם היה לדבר על הטוב העכשווי של עם ישראל ולמצוא אפילו אצל מלכי ישראל שלא הלכו בדרך ה' חוזקות ואף מצוות.
ניתן למצוא את הפרוטוקול של דברי החכמים במדרשים ובגמרא שמלאים בפסיכולוגיה חיובית על עם ישראל. יש בשני היבטים אלו יחד תמונה שלמה שבה ''לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת''.
לימוד של האחד בלא השני ישאיר אותנו עם תמונה חסרה שבעזרתה לא נצליח להתקדם די הצורך. יש כאן צורך גם ב"סור מרע" אך לא פחות "עשה טוב".
שנזכה להתקדם ובפסח הקרוב כבר להיות בבית המקדש בגאולה שלמה.
הכותבת: יהודית אפרתי, רעיה ואם, אשת חינוך ומלמדת תושב''ע ותנ''ך