"קיימים גם מקרים של נזקים פסיכולוגיים ארוכי טווח". מחלקת קורונה
"קיימים גם מקרים של נזקים פסיכולוגיים ארוכי טווח". מחלקת קורונהצילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90

"אפשר להגיד בצורה ברורה שהקורונה כמגפה מאחורינו", אמר פרויקטור הקורונה לשעבר ומנהל בית החולים איכילוב הפרופ' רוני גמזו בכנס ירושלים של קבוצת 'בשבע' שנערך השבוע. את הדברים הוא אמר בעקבות נתוני התחלואה ההולכים וקטנים, בעיקר בזכות מבצע החיסונים המוצלח במיוחד שישראל מבצעת בחודשים האחרונים. אך למרות שעושה רושם שישראל הצליחה להתגבר על הקורונה כמגפה, הנגיף עצמו, ובמיוחד ההשלכות שלו עקב התחלואה הגדולה שהייתה במדינה לאורך השנה האחרונה, עדיין נותנים את אותותיהם.

פרט להידבקות בנגיף שעדיין קיימת בישראל, בעיקר בקרב מבוגרים שלא התחסנו וילדים שלא יכולים להתחסן, בשבועות האחרונים מתפרסמים עוד ועוד נתונים על מחלימי קורונה שממשיכים לסבול מתסמיני הנגיף. כמו כן, מחלקות הטיפול הנמרץ הרגילות בבתי החולים מאוכלסות בחולים רבים שהחלימו מהקורונה אך סובלים מסיבוכים מאוחרים של המחלה.

"צריך לעשות חלוקה בין שני סוגים של מחלימים כביכול שאנחנו מדברים עליהם", אומר פרופ' דרור מבורך מנהל מחלקת קורונה בהדסה עין כרם. "הסוג הראשון, זה שממלא את מחלקות הטיפול הנמרץ הרגילות, אלה אנשים שאנחנו מכנים אותם חולים בקורונה מתמשכת. אלה אנשים שהנגיף עצמו כבר לא נמצא בגופם, אבל אי אפשר לשחרר אותם מבית החולים כי מצבם עדיין לא מאפשר זאת".

אז למה בעצם מעבירים אותם ממחלקות הקורונה? הרי שם הם טופלו מלכתחילה.

"יכולות הטיפול במחלקת הקורונה מוגבלות. קשה לתת שם את כל הטיפולים שהמאושפזים הללו נדרשים אליהם. במחלקות טיפול נמרץ רגילות זה הרבה יותר קל. לכן מי שכבר לא חולה בנגיף עצמו, אלא רק בנזקים שהוא יצר, עדיף שיהיה מטופל במחלקת טיפול נמרץ רגילה".

לצד החולים בקורונה מתמשכת ישנה קבוצה נרחבת של מחלימי קורונה, כאלה שכבר שוחררו מבתי החולים או שמעולם לא הגיעו אליהם, אשר סובלים מקורונה ארוכת טווח. אלה סובלים משורה של תסמינים החל מאי חזרת חוש הטעם והריח, דרך בעיות נשימה, עייפות ואובדן זיכרון וכלה בתסמונת mis-c מסכנת החיים. "אלה שני סוגים שונים של קורונה ארוכת טווח. מי שסובל מ־mis-c סובל למעשה מדלקתיות חריפה שפוגעת באיברים חיוניים ונגמרת לעיתים במוות", אומר מבורך.

במי התסמונת פוגעת בעיקר, בחולים שהיו מאושפזים במצב קשה?

"האמת שלא. היא פוגעת גם בחולים קלים, כאלה שבכלל לא הגיעו לבתי החולים, ואפילו בילדים".

ירידה באיכות החיים

רוב הסובלים מקורונה ארוכת טווח הם חולים שסובלים מתסמינים ארוכי טווח, כגון בעיות נשימה קשות ואובדן זיכרון. לפי נתונים ראשוניים בישראל, בין 30 ל־50 אחוזים מהמחלימים סובלים מתסמינים אלה. לפי גורמי הרפואה מדובר בנתונים חריגים ביחס לכל מחלה מוכרת.

"הנתונים בישראל הם מאוד ראשוניים כי רק לאחרונה התחלנו לחקור את הנושא", אומר פרופ' נדב דוידוביץ', מנהל בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון וחבר בצוות המומחים של פרויקטור הקורונה. "כדי שנוכל לדעת איך להתמודד עם קורונה ארוכת טווח אנחנו צריכים עוד הרבה מחקרים, ולכן נשיא אוניברסיטת בן גוריון יצא בקול קורא למחקרים בנושא. עד כה הוגשו עשרות הצעות למחקרים וחלקן כבר קיבלו מימון".

כדי לקבל תמונה נרחבת של מספר הסובלים מקורונה ארוכת טווח עובר דוידוביץ' בימים אלה על סקר נרחב בשיתוף עם המרכז הלאומי לבקרת מחלות בראשות פרופ' ליטל בוקר. "אנחנו עומדים לסקור קבוצת ענק של עשרות אלפי מחלימים, כשבמקביל אליהם נבחן קבוצת ביקורת כדי שנדע לאבחן מה הם תסמיני קורונה ארוכת טווח וכמה סובלים מהם, ומה הן מחלות רגילות שנמצאות בקהילה ללא קשר לקורונה", הוא מסביר.

נכון לשלב זה, מה הן התופעות שכבר זיהיתם ששייכות לקורונה ארוכת הטווח?

"זה מורכב משני סוגים מרכזיים. יש את הבעיות הפיזיות. אלה בעיות בנשימה ובתפקודי ריאות, מחלות לבביות, תופעות אימונולוגיות הקשורות במערכת החיסון ותופעות נוירולוגיות. יחד עם זה יש גם הרבה בעיות נפשיות שאנחנו רואים וחייבים להכניס אותם גם לתוך הגדרת קורונה ארוכת טווח. המדוברות ביותר הן בעיות הזיכרון, אבל יש עוד רבות. יש שסובלים מטראומות בעקבות המחלה, ויש שסובלים מסטיגמות שמונעות מהם לקבל טיפול כמו שצריך. יש גם קבוצה שסובלת מרגשות אשמה חמורים. מדובר בחולים שהדביקו קרובים שלהם שנפטרו מהנגיף. לצערנו, עם יותר מ־6,000 נפטרים, יש לא מעט כאלה. הם גם סובלים לא פעם מאשמה שמופנית אליהם מקרוביהם על כך שאולי הם לא נזהרו מספיק".

איך מטפלים בחולי קורונה ארוכת טווח?

"זאת למעשה אחת הבעיות שאנחנו מתמודדים איתה. לכולם כבר ברור שצריך מרפאות מיוחדות למחלימי קורונה כדי שניתן יהיה לתת להם את שלל ההיבטים של הטיפולים שהם זקוקים להם בשביל להחלים. העניין הוא שעוד לא נקבע בצורה מוסדרת סל הטיפולים שצריך לתת למחלימי קורונה בשביל שיוכלו להתגבר על הקורונה ארוכת הטווח. זה דורש מרפאה מאוד רב־תחומית, וזה עולה לא מעט כסף. צריך להסדיר את הנושאים האלה. כבר בשלב הזה די ברור שמדובר באחד האתגרים הכי חמורים שממתינים לנו ביום שאנחנו יוצאים מהמגפה כמגפה".

דוידוביץ' מדבר על הצורך להשקיע כספים רבים בהקמת המרפאות על מנת שיוכלו לתת מענה לצרכים של מחלימי קורונה, אך כלל לא בטוח שהמערכת הרפואית יכולה לעמוד בעלויות האלה כיום. כפי שהגדירה זאת מנכ"לית קופת חולים מאוחדת בכנס ירושלים, "מערכת הבריאות נעה על אדי הדלק האחרונים מרפורמת חוק בריאות חובה, שהתרחשה לפני 25 שנה". מאז לא נבנו עוד תוכניות רב־שנתיות כדי שניתן יהיה להתאים את מערכת הבריאות הישראלית לצרכים.

"אין ספק שמדובר בעומס גדול על מערכת הבריאות, ואנחנו רואים את זה כבר בימים אלה, למרות שאנחנו רק בתחילת הדרך. יחד עם זה צריך לומר שרוב החולים בקורונה ארוכת טווח הם לא חולים שנפגעה להם יכולת התפקוד, אלא מדובר בבעיות שיגרמו להם לירידה באיכות החיים", אומר מבורך.

מה המשמעות של ירידה באיכות החיים?

"המשמעות היא שהם יהיו עייפים יותר בעבודה, ייאלצו להשתמש יותר במשככי כאבים ודברים מהסגנון הזה. אלה בעיות שאין אפשרות לטפל בהן, כך שאני לא מעריך שייווצר עומס מאוד גדול על הרופאים ועל המערכת. ברור שיהיה עומס, אבל לרוב החולים בלאו הכי לא יהיה איך לעזור בצורה של טיפולים".

"הבעיה המרכזית מבחינת העומס על המערכת היא העובדה שאנחנו נכנסים כרגע לשגרה. נכון, זאת שגרה שלאחר חירום, אבל עדיין שגרה. כבר עכשיו אנחנו רואים מחסור בתקנים בגלל שהתקנים שניתנו בתקופת הקורונה היו תקנים זמניים. אנחנו צריכים לבנות מרפאות קורונה בקהילה וגם בבתי החולים למקרים חריגים יותר. ישראל מאוד טובה באירועי חירום ובמבצעים נקודתיים, יש לנו בעיה בשגרה, ואנחנו עלולים לראות אותה גם במישור הזה", אומר דוידוביץ'.

רמזים ממגפת הסארס

אומנם בישראל התחילו לדבר על קורונה ארוכת טווח רק בשבועות האחרונים, אבל במקומות אחרים בעולם עוסקים בנושא כבר חודשים ארוכים. בבריטניה, למשל, התחילו לדבר על הצורך לטפל בקורונה ארוכת הטווח כבר בחודש יולי 2020.

"בזמן שבבריטניה התחילו לדבר על הצורך בטיפול בקורונה ארוכת טווח בישראל עדיין חשבו שזאת מחלה של זקנים", אומרת ד"ר שקד אשכנזי, חוקרת מערכת החיסון באוניברסיטת אוקספורד הבריטית וחברת עמותת מדעת. "האמת היא שבישראל כל הנושא התפספס לגמרי, ולא כל כך ברור איך".

מתי נפתחו מרפאות מחלימי הקורונה הראשונות בממלכה?

"הדיבורים התחילו ביולי והמרפאות הראשונות נפתחו בתחילת נובמבר. הטיפולים שמקבלים במרפאות הללו משתנים מאזור לאזור".

היינו צריכים לצפות שנראה תופעות של קורונה ארוכת טווח?

"בטח. זה קיים בעוד מחלות ויראליות. הדוגמה הנפוצה ביותר היא מחלימים של מחלת הנשיקה שסובלים מתסמינים גם אחרי ההחלמה. אבל זה קרה גם באבולה, והכי חשוב, זה בדיוק מה שקרה אחרי מגפת הסארס. מכיוון שבסארס זה קרה, מהר מאוד הבינו בבריטניה שזאת בעיה שחייבים לטפל בה. כבר בחודש מאי היו כתבות על קורונה ארוכת טווח בעיתונות הבריטית. המערכת הרפואית הכירה את זה כאן בשלב מאוד מאוד מוקדם".

מכיוון שהמערכת הבריטית איתרה את הקורונה ארוכת הטווח בשלב מוקדם, הנתונים על התופעה בבריטניה מפורטים הרבה יותר מהנתונים בישראל. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בבריטניה, 22 אחוזים מכלל מחלימי הקורונה סבלו מתסמינים שונים לפחות חמישה שבועות לאחר שהחלימו. עשרה אחוזים מבין המחלימים סבלו מתסמינים גם שלושה חודשים אחרי ההחלמה מהנגיף עצמו. נכון לעכשיו לא התפרסמו עדיין נתונים על תקופה ממושכת יותר.

"לפי הנתונים רואים שנשים סובלות יותר מגברים מתסמיני פוסט־קורונה. טווח הגילים המרכזי שבו לוקים בתסמינים הוא בין 30 ל־70. יחד עם זה יש שוליים לשני הצדדים. זה קיים גם בילדים כפי שאנחנו יודעים, והם סובלים לא מעט", אומרת אשכנזי.

הנתונים הבריטיים נמוכים יותר מהנתונים הראשונים מישראל, ויחד עם זה מדובר עדיין בנתונים גבוהים וגם חריגים למחלות ויראליות. לפער בין הנתונים הבריטיים לישראליים ישנם שני הסברים. הראשון הוא העובדה שבבריטניה חוקרים את הנושא כבר זמן רב, כך שיש יותר נתונים זמינים. השני הוא אופי החולים הנבדקים. "בבריטניה לא קיים מאגר של כל מי שנדבק בקורונה, אלא רק מי שאושפז. בגל הראשון היו מספרי חולים עצומים, ולא לכולם הגיעו. כך שיש הרבה מאוד אנשים שיודעים שהם היו חולים, אבל למערכת אין תיעוד על אופי המחלה שלהם. המשמעות היא שלמערכת יש תיעוד בעיקר על החולים הקשים", אומרת אשכנזי.

זאת אומרת שבפועל יש יותר חולים או פחות חולים עם תסמינים ארוכי טווח?

"האמת היא שאנחנו לא יודעים ואי אפשר לדעת. יכול להיות שבקרב החולים הקשים יש יותר תחלואת פוסט־קורונה מאשר בקרב אלה שלא נזקקו לאשפוז, כך שהאחוזים בפועל נמוכים יותר. מצד שני, בהחלט יכול להיות, ואנחנו יודעים שזה קורה בהיקפים כאלה ואחרים, שאנשים לא מדווחים על תסמינים קלים שלא משביתים אותם. יש מנעד רחב של תסמיני פוסט־קורונה. מי שאיבד את חוש הטעם נפגעה לו איכות החיים, אבל אי אפשר להשוות את זה למי שמתקשה לעלות במדרגות בגלל קשיי נשימה או לא מסוגל לעבוד ברצף כי הוא חייב לשכב לנוח אחרי שעה של עבודה רגילה".

ההחלמה תלויה בשיקום

כפי שאשכנזי ציינה, גם בקרב ילדים קיימת קורונה ארוכת טווח, אם כי פחות מאשר באוכלוסייה הכללית. הנתונים הבריטיים מצביעים על כ־13 אחוזים של תחלואת פוסט־קורונה. בישראל, אומר פרופ' מבורך, מדובר על כ־20 אחוזים.

"זה אומנם פחות מאשר חולים בוגרים יותר, אבל מדובר במספרים גבוהים מאוד. מדובר בילדים שסובלים מעייפות, מכאבי שרירים ומתופעות נוספות בסגנון. אנחנו מדברים לא רק על ילדים שחלו בצורה קשה, אלא גם על ילדים שחלו בצורה קלה. המשמעות היא שבניגוד למה שחשבו כל מיני אנשים, ממש לא כדאי שילדים יידבקו בקורונה. זה מלווה חלק ניכר מהם הרבה מאוד זמן", הוא אומר.

עד כמה חריגים הנתונים בקורונה ארוכת טווח בקרב ילדים?

"זה הרבה יותר ממה שחשבנו. חשבנו שבגלל שילדים לרוב נדבקים בצורה קלה, אחוז תחלואת פוסט־קורונה אצלם יהיה לא יותר מ־5 אחוזים. התקווה הזאת, מתברר, לא מתגשמת. המשמעות היא שצריך להגן עליהם כרגע כמה שאפשר, וברגע שניתן יהיה לחסן אותם להתחיל במבצע חיסונים בקרב ילדים".

נכון לשלב זה עוד מוקדם לומר האם מדובר בתסמינים שילוו את מחלימי הקורונה למשך שנים, או שמדובר בתהליך שיקום של כמה חודשים. "ברור לנו שבחלק לא קטן מהמקרים מדובר בבעיות שעוברות לאחר זמן ועם טיפול נכון. לצורך העניין, אנחנו יודעים שהריאות של חלק מהמחלימים חוזרות לתפקוד רגיל או כמעט רגיל לאחר חודשים אחדים. העניין הוא שזה מצריך שיקום. אם לא ייתנו למחלימים את הטיפול שהם זקוקים לו אנחנו נראה הרבה בעיות ונזקים שניתן היה לשקם הופכים לנזקים קבועים. אף אחד מאיתנו לא רוצה להגיע לשם. פרט לכך, אנחנו יודעים שיש גם נזקים שנגרמו למערכות בגוף שלא בטוח שניתן יהיה לשקם", אומר פרופ' דוידוביץ'.

"האמת היא שזה תלוי באופי הפגיעה ובאופי הקורונה ארוכת הטווח. מי שנוצרו לו צלקות על הריאות או על הלב למשל, זה נזק שאי אפשר לשקם. לעומת זאת, מי שהתסמינים שלו נובעים ממצב של המשך תגובת המערכת החיסונית לנגיף למרות שהנגיף כבר לא קיים סביר להניח שיצליח להשתקם. יש השערה שאומרת שאצל חלק מהחולים הנגיף לא באמת עזב את הגוף, אלא שהוא לא נמצא בדרכי הנשימה שלהם אלא באיברים פנימיים כמו הכבד, ואת זה לא בודקים. זה עוד לא הוכח באיזושהי צורה עד כה, אבל זאת תאוריה קיימת. אצל חלק הסיבה היא טראומה שהגוף עבר מהתמודדות עם הנגיף והוא צריך להחלים ממנה", מסבירה ד"ר אשכנזי.

פרט למחלימים שסובלים מתסמינים ארוכי טווח ישנה קבוצה נוספת שסובלת גם היא מפוסט־קורונה, ופרופ' דוידוביץ' מדגיש שחייבים להתייחס אליה. הכוונה היא לצוותים הרפואיים שהתמודדו עם הנגיף. "חלק מהצוותים סובלים מטראומות ומשחיקה קשה. אם בתחילת הדרך יצאנו כולם למחוא להם כפיים, היום די שכחנו אותם מאחור. יש היבטים נפשיים של מראות קשים, תחושות של אשמה על חולים שלא הצליחו להציל ועוד בעיות נוספים. אנחנו מדברים על צוותים רפואיים גם בבתי החולים, גם ברפואה בקהילה וגם אנשי מד"א. כל הצוותים הללו עבדו בתנאים נורא קשים, התמודדו עם שאלות מאוד לא פשוטות ועם שחיקה גדולה. אסור לשכוח אותם עכשיו בשלב הריפוי".