בית הדין לממונות "ארץ חמדה-גזית" בירושלים דן בתביעתם של זוג הורים לילד שאמור היה לחגוג בר מצווה בחודש סיוון האחרון, בזמן שבו נאסר קיום אירועים באולמות בשל מגיפת הקורונה.
ההורים שלמו לבעל האולם כחצי שנה לפני האירוע מקדמה על חשבון התשלום, וכעת, לאחר שדין ודברים בינם לבין בעל האולם לא צלח, תבעו בבית הדין את השבת המקדמה.
ראשית קבע בית הדין כי מגיפת הקורונה נחשבת למכת מדינה, משום שהיא פגעה בציבור כולו באופן שווה, וממילא על פי פסקם של הרמ"א ופוסקים נוספים הם זכאים באופן בסיסי לקבל את כל כספם בחזרה.
"התובעים הזמינו אירוע באולם שמחות, אך בגלל המגיפה אין אפשרות לפתוח את האולם - התובעים לא קיבלו כלום מבעל האולם, ולכן השכירות התבטלה לגמרי. עם התקדמות המגיפה האירועים התקיימו בשטח פתוח, ולא הייתה כל אפשרות לקיים את הארוע במקום שהיו אמורים לעשות, ולכן המזמינים לא חייבים לשלם על הזמנתם", קבע בית הדין.
"לפי כל השיטות האיסור על פתיחת אולמות שהטיל משרד הבריאות פגע במשכיר, ולא איפשר לו לקיים את חלקו בחוזה, ולספק לשוכרים אולם אירועים, ואין כל הבדל הלכתי בין מציאות שנשרפו חלילה כל בתי העיר, לבין מציאות שנסגרו כל האולמות במדינה - בשני המצבים ישנו אונס שאינו מאפשר למשכיר למלא את חלקו בחוזה ולספק לשוכרים אולם, ואשר על כן השוכר פטור מלשלם את דמי השכירות, ואף זכאי להחזר", הוסיף בית הדין.
עם זאת, בית הדין דן גם בטענתו של בעל האולם לפיה זמן קצר לאחר תאריך בר המצווה אושר לפרק זמן מסוים לערוך אירועים, והוא הציע להורים לקיים אז את השמחה בהיקף מצומצם יותר. אולם, עיון בתכתובות בין הצדדים העלה שההצעה שנתן בעל האולם להורים לא היתה שוות ערך למה שהוזמן, ולכן סירוב ההורים להיענות להצעה לא מונע מהם לדרוש בחזרה את המקדמה.
הדיינים הוסיפו שגם הסעיף בהסכם שנחתם בין הצדדים, ובו נאמר: "מוסכם, כי המקדמה אשר ניתנה - לא תוחזר למזמין בשום מקרה, כולל אֵבֶל", איננו פוטר את בעל האולם מהשבת המקדמה.
לדבריהם, יש לפרש את החוזה לפי כוונת הצדדים, ולא להיצמד ללשון החוזה. כפי שפסק השולחן ערוך (חו"מ סי' סא סעיף טו): "תנאי שאדם מתנה עם חבירו אין הולכים אחר הלשון הכתוב בו אלא אחר הכוונה". הדיינים הבהירו עוד כי ההקשר שבו נכתב הסעיף בהסכם מעיד בבירור הסעיף "עוסק אך ורק במצבים שהמזמין מבטל את האירוע, ולא במצבים שהאירוע מתבטל על ידי גורם שלישי או על ידי בעל האולם".
בהמשך קבעו הדיינים כי במקרה כזה אין מקום גם לפשרה, מאחר שבעל האולם לא באמת ניסה ללכת לקראתם של ההורים, ועל כן חייבו אותו בהשבת כל סכום המקדמה למזמינים וכן בהחזר מחצית מאגרת בית הדין ששילמו.
פסק הדין ניתן על ידי אב בית הדין הרב דניאל מן והדיינים הרב ישועה רטבי והרב שלומי שטיינמץ