בחירות לכנסת
בחירות לכנסת Photo by Nati Shohat/Flash90

אני שומע לא מעט קולות שטוענים סתם הלכנו שוב לבחירות וכלום לא השתנה, אז תנו לי לתקן אתכם – המון השתנה. נכון, לא במערכת הפוליטית, שם עושה רושם שאנחנו עדיין תקועים באותו הפלונטר, אבל בוודאי שמתם לב שתהליך הבחירה עצמו השתכלל פלאים.

כאן אולי כדאי להוסיף הסתייגות ולומר שבמילים 'השתכלל פלאים' אנחנו כנראה מתכוונים לפלאים מהסוג היותר בירוקרטי, יותר מסורבל, יותר יקר, כולל יותר אנשים ושלא בטוח כמה הם יעילים. כאלו פלאים.

עזבו כרגע את זה שתקציב ועדת הבחירות עלה מ392 מיליון ל675 מיליון בתוך שנה, היו כל מיני שינויים ותוספות בגלל הקורונה שלא את כולם אנחנו לגמרי מבינים, בואו נדבר רק על מה שקורה בתוך חדר הקלפי.

אם אתם זוכרים את הבחירות הראשונות של 2019, ובתכל'ס גם את כל הבחירות שקדמו להם, סגל הקלפי כלל שלושה או ארבעה מקבלי משכורות. מזכיר אחד מטעם ועדת הבחירות, ושניים או שלושה חברי ועדה. נכון, לפעמים היו גם משקיפים או מזכיר שני, אבל לרוב שלושה אנשים הספיקו בכדי שהבחירות באותה קלפי יתנהלו כסדרן.

עכשיו בואו נדלג שנתיים קדימה, לבחירות שנערכו אתמול. לא משנה באיזו קלפי הייתם, אני מרשה לעצמי להמר שהיא כללה די בוודאות שישה אנשי סגל: שני מזכירים, שלושה חברי ועדה וחצובה אנושית אחת. סליחה, מפקח טוהר בחירות.

שוב, לא כלכלן אני וגם לא בן כלכלן, אבל חישוב קצר יראה שבכל קלפי כזו מושקעות מעל 11 אלף שקל במשכורות: שני מזכירים עם קצת יותר מאלפיים, מפקח עם קצת פחות מאלפיים, חבר ועדה (כפול 3) לדעתי זה אלף ארבע-מאות שגם הם בסוף מגיעים מהמדינה, ועוד נגיד סדרן/אב-בית/אחראי/שומר שאחראים על גוש קלפיות, אז נחייב משכורת רק של אחד מהם על הקלפי האקראית שלנו.

כמו הקלפי הזו שתיארתי עכשיו היו עוד 12,126 קלפיות שכאלו ברחבי הארץ אתמול, לא כולל כמובן שגרירויות, בתי-חולים, בתי-אבות, בתי סוהר וכו', אז בואו נניח שהמספר הסופי הוא 12500. אולי טיפה הגזמתי עם מספר בתי האבות, אבל זה נשמע לי מספר עגול ויפה שאפשר לעבוד איתו. כפל של שני המספרים הללו, מספר הקלפיות ומשכורות, מביא אותנו לקצת פחות מ140 מיליון ש"ח, 137,500,000 אם נרצה לדייק.

כמובן שהמספרים המשוערים האלו לא כוללים את עלות ההדרכה וההכשרה, הצוות ההיקפי, הציוד שנמצא בקלפי ועלויות השינוע שלו, רק את עלויות השכר של צוות שמאכלס קלפי אקראית, צוות שהוכפל פי אחת וחצי בואכה שתיים בשנה וחצי האחרונות, כשהשאלה העיקרית שלי היא למה?

איך זה ששלושה אנשים שלא מכירים ולא מתואמים נחשבים לעדות מהימנה ברוב תיקי הרצח בעולם, אבל בשביל לאשר ששלוימלה זיפעל הוא שלוימלה זיפעל ושהוא משלשל רק מעטפה אחת לקלפי צריך סדר גודל של יחידה טקטית במג"ב? יש שתי תשובות לדעתי, אחת קשורה לבירוקרטיה ואחת לפוליטיקלי-קורקט. מסתבר שיום הבחירות הוא לא יום חג רק לדמוקרטיה, אלא גם לרעות החולות שבה...

התשובה הראשונה היא ניירת, וערימות ממנה. אם יצא לכם להסתכל על שולחן הועדה אתמול, בטח ראיתם שכל מערכת בחירות מתווספות עוד כמה ניירות לשולחן העמוס ממילא. עוד רשימה שצריך למלא, עוד טופס שצריך להחתים, בשני העתקים, פלוס שעה, ונ.צ. מדויק, ומתכון לקרעפלך, גיבוי וגיבוי לגיבוי. כמובן שאם מוסיפים כל כך הרבה ניירת חשובה ונצרכת (ש70 שנה הסתדרו בלעדיה) צריך מישהו שיעזור למלא אותה...

התשובה השנייה קשורה לזה שכמו שכולנו יודעים יש קלפיות שיותר צריכות השגחה, קלפיות מועדות לפורענות ורמאות שכדאי שיהיה שם עוד מזכיר ואולי גם מי שיצלם. אבל איך נשים דווקא שם מצלמה? זה לא מצטלם טוב שאנחנו שמים מצלמה דווקא אצל הערבים/החרדים/הבלונדינים/חולי-הצליאק, אז מה אם יש משם תיעוד משטרתי לרמאות וזיופים בכל בחירות מאז קום המדינה ועד ימינו... אז הפתרון היה פשוט לפזר מפקחי טוהר בחירות עם מצלמות בכל קלפי ברחבי המדינה, פשוט, אלגנטי ויקר. מאוד יקר.

אין לי פתרונות קסם, באמת, אני מכיר את כל הקולות שקוראים למעבר להצבעה אלקטרונית ושאר פתרונות, אך מכיוון שאני לא איש מקצוע אני לא יודע להגיד אם וכיצד זה אפשרי. אבל מה שבטוח, המצב ההזוי הזה של הוספת תפקידים צריך להיעצר, אחרת בבחירות החמישיות (שלצערי עושה רושם שמתקרבות אלינו) כבר נוכל לעשות מניין למנחה בתוך הקלפי.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו