אפרת גבעתי, מנהלת תחום קהילה במינהל קהילתי גינות העיר ירושלים ואקטיביסטית זבל, התארחה באולפן ערוץ 7.
תחילה הסבירה מה זה 'אקטיביסטית זבל', "אנחנו חבורה של תושבים פעילים בירושלים, חרדים, חילונים, דתיים, ערבים ויהודים הבנו שהעיר הזאת מלוכלכת מידי, הנבו לפני כמה שנים שירושלים היא העיר הכי מלוכלכת בישראל לפי כל המדדים, והחלטנו לעשות עם זה משהו. החלטנו להעלות אותו לרמה העירונית והתתאגדנו ביחד בהמון פעילויות מחאות ומעשים חברתיים וביחד החלטנו לכתוב את מצע הזבל לפני הבחירות לעירייה, ולשמחתנו זכינו שמשה ליאון נבחר ולקח את זה כיעד עירוני - כמשהו שהעירייה הולכת להיאבק, להילחם בו ולפתור אותו אחת ולתמיד".
גבעתי נשאלה כיצד בכלל הגיעה ירושלים למצב הזה והשיבה, "אני שואלת את השאלה הזאת כל פעם שמגיעים מטיילים לסיורי זבל, אז ילדים אומרים שזה בגלל שירושלים נורא ישנה עיר של 3000 שנה, אבל יש עוד ערים ישנות בעולם. אנחנו מאמינים שזה תוצאה של הזנחה לאורך שנים, משהו שלא קיבל עדיפות בסדר היום העירוני, משהו שהיה מאוד קשה לאגד ולהסתנכרן אליו ולפצח אותו, היו המון גורמים במערכת הזאת.
היא מסבירה כי להם אמרה לפיה "הזבל עומד על שלוש רגליים: מצד אחד הנושא של התשתיות של עיר ישנה עם רחובות צרים וכו', דבר שני פיקוח ואכיפה. צריך מישהו שיבוא ויעשה סדר ותהיה אכיפה בנושא הזה. ודבר שלישי והכי חשוב זה חינוך והסברה. תמיד אומרים העיר מלוכלכת בגלל חרדים וערבים. אנחנו הוכחנו שזה לא נכון. כי אם מיטב פעילי הזבל שלנו הם חרדים שמאוד אכפת להם וערבים שמאוד אכפת להם. אז זה לא עניין תרבותי שירושלמים מהמים יותר, העיר מאוד ענייה ומאוד צפופה והעיר גדלה בקצב פסיכי".
לדבריה רוב הפעילים הם באמת לא תושבים שגדלו בעיר, אלא כאלה שעברו אליה מערים אחרות, עולים חדשים או תיירים ולא האמינו שהעיר כל כך מלוכלכת. אחד השינויים שכבר החלו הוא הוצאת פחי 'הצפרדע' שהייתה תופעה די ייחודית לירושלים כעיר גדולה וכעת החל תהליך הוצאתם, "אנחנו רואים שינוי אדיר, זה מדהים לראות איך צפרדעים יוחלפו בעגלות או בפח מוטמן שזה הכי אידאלי. לאט לאט בתהליך של אמון עם התושבים שמסכימים לעשות תהליך, ואנשים לאט לאט מתרגלים גם לסגור את המכסה שזה משהו שאנחנו עדיין נאבקים עליו".
גבעתי מסבירה מה הם סיורי הזבל עליהם סיפרה ומסבירה כי מטרתם לעורר מודעות בקרב התושבים שגדלו בסביבה הזאת והתרגלו לכתמים והלכלוך עד כדי כך שהם לא שמים לב אליהם.
היא מספרת כיצד ככל שהזמן עובר הפעילים למדו לדבר עם העירייה ולשתף איתה פעולה וגם התושבים מצטרפים למהפכה ופניה של העיר מתחילות להשתנות.
בסיום השיחה הסבירה אפרת על תפקידם של המנהלים הקהילתיים, "המנהלים הקהילתיים זו תופעה שיש רק בירושלים העיר מאוד גדולה, טדי קולק בזמנו חילק אותה לרובעים, ואנחנו בעצם עמותות סמי-עירונית, אנחנו עוזרים לעירייה לתווך בין הצרכים של התושבים לעירייה שהיא מאוד גדולה, זה כמו המחוזות בארה"ב, ואנחנו אחראים על 36 אלף תושבים באזור שלי בגינות העיר, ואנחנו יותר מבינים מה קורה בשטח, יותר קל לתווך את הצרכים של התושבים, להביא את המצוקות, להביא סיורים עם הגורמים העירוניים. במקום ש-36 אלף תושבים יפנו לעירייה על איזה בור או פח או מפגע, אנחנו ביחד מתארגנים. אנחנו הצינור דרכו אפשר גם להתלונן, גם לשבח וגם לעשות שיוני מאוד משמעותי".