מה שלמדתי מפרשת צו על ההתנהלות הכלכלית של החברה הישראלית

כילד, ההורים שלי היו נותנים לי כמעט כל יום מטבע כדי לשים בקופת הצדקה בבית הספר. ככה למדתי את עיקרון הנתינה אותו אני משתדל ליישם גם בבגרותי, מהכסף שאני מרוויח בעצמי.
האם אפשר לחנך עם שלם לנתינה?

יש סתירה בולטת בין פרשת צו, העוסקת בעבודת הכהנים ובהקרבת הקורבנות, לבין ההפטרה מדברי ירמיהו (אותה קוראים כאשר פרשת צו לא חלה בשבת הגדול): "...כי לא דיברתי את אבותיכם ולא ציוויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח".

לא ציוויתים? הרי הפרשה מדברת בפירוש על דברי עולה וזבח!?

אם נדייק בדברי ירמיהו, הוא מדבר על כך שה' לא ציווה על קורבנות "ביום הוציאי אותם מארץ מצרים", אבל הוא כן ציווה על מערכת קורבנות פעילה בעת המסע במדבר סיני. וכל כך למה? כדי לחנך את העם לנתינה.

בני ישראל במדבר קיבלו מהקב"ה את כל צרכיהם – כמות שווה של מן לכל אחד בכל יום, הבגדים לא בלו והנעליים לא נשחקו. במצב כזה, כאשר אדם לא צריך לדאוג לפרנסתו וכולם מקבלים בדיוק אותו דבר, צריך להנחיל את ערך הנתינה באמצעות תרומה למשכן והבאת קורבנות. כך ילמד העם את ערך ההקרבה ויטמיע אותו לקראת הכניסה לארץ ישראל בה כל אחד צריך לעבוד לפרנסתו, לכל אחד ברכה שונה ויבול אחר, וכך נוצרים פערים חברתיים. איך שומרים על סולידריות חברתית למרות הפערים הכלכליים בין אדם לאדם? באמצעות הנתינה והיכולת לראות את האחר, את צרכיו ואת מצוקותיו.

כאשר ירמיהו אומר שה' לא ציווה על עולה וזבח, הוא מתכוון שלקורבנות במדבר אין ערך בפני עצמם, הם כמו מטבע לצדקה שהורים נותנים לילדיהם כדי לחנך אותם למידת הנתינה. בארץ ישראל תפקיד הקורבנות הוא הכרת תודה ואיחוד העם באמצעות המפגש בעת העלייה לרגל. אבל אם העם מתפצל ומקריב בבמות ברחבי הארץ, אם כל אחד דואג לעצמו, שוכח את הסולידריות החברתית ולא עושה חסד, משפט וצדקה, אין שום ערך לקורבנות בפני עצמם.

גם קורבן פסח נאכל במעגלים שונים – משפחה, שכונה, חבורה – ויוצר אחדות וסולידריות חברתית. לא במקרה בני ישראל לא הקריבו את הפסח במשך 40 שנות נדודים במדבר, וחזרו להקריב אותו מיד כשנכנסו לארץ בימי יהושע בן נון. החֵרות היא לא רק שחרור פיזי מעבודה קשה, אלא גם הגדרה עצמית, קבוצתית, משפחתית ולאומית כאן, בארץ ישראל.

ליל הסדר הוא לילה של סולידריות ישראלית, של סיפור משותף וחיזוק המעגלים המשפחתיים והקהילתיים. אני חסיד גדול של כלכלה חופשית ויוזמה פרטית, אבל רק כאשר כל אחד מאתנו רואה לא רק את רווחיו האישיים – אלא גם את טובתו של חברו ושל עמו.

שבת שלום וחג חרות שמח.