התמודדות בלי הכרעה

ראוי להתבונן במפגש הפסגה של שתי המעצמות הללו, השבת והפסח, לא כעל מאבק אלא כעל שילוב כוחות מתוך כבוד הדדי.

הרב פרופ' יהודה ברנדס , י"ג בניסן תשפ"א

התמודדות בלי הכרעה-ערוץ 7
הרב פרופ' יהודה ברנדס
צילום: גרשון אלינסון

המפגש בין שבת לפסח מחולל התמודדות איתנים בין שני כוחות של קדושה. הכוח האחד הוא כוחה של קדושת השבת הקבועה והקיימת מששת ימי בראשית.

הקדושה האחרת היא קדושת המועד שנוצרת על ידי עם ישראל ובעבורו. חג הפסח הוא מועד צאת ישראל ממצרים, וזמנו נקבע על ידי חכמי ישראל המופקדים על קידוש החודש, מדי שנה בשנה.

עיקר גדולתו של חג הפסח באה לידי ביטוי בזמן שבית המקדש היה קיים, כאשר החובה להקריב את הפסח "במועדו", דחתה את השבת והתירה לשחוט את הפסח ולהקריבו ביום השבת.

אילו זכינו, היינו רואים השבת את המוני בית ישראל מתכנסים בירושלים, צועדים אל הר הבית בשבת אחרי הצהריים ופסחיהם בידיהם, וצופים בהקרבת הפסח על ידי הכהנים במקדש. מן הראוי שגם השנה, נקדיש זמן בשבת אחר הצהריים לעסוק בענייני קרבן פסח, על פי הנוסחים המופיעים בסידורים, או בדרך המומלצת של ליל הסדר – והגדת לבנך, לכל אחד ואחד לפי כישוריו וטעמו.

כוחה של השבת עמד לה כנגד הפסח במקצת: להלכה נפסק כדעת רבי עקיבא, שהשבת לא נדחית לגמרי מפני הפסח ורק דברים שאי אפשר להכינם מראש דוחים את השבת. כמו כן, אחרי ההקרבה לא הותר עוד חילול שבת והחוגגים נאלצו להמתין בהר הבית עד צאת השבת, ורק במוצאי שבת יכלו להתחיל בצלייתו ובהכנת סעודת ליל הפסח.

גם בימינו, כאשר אין קרבן פסח שידחה את השבת, מצליח המועד להשפיע במידת מה על אופיה של השבת. מכיון שאיסור אכילת חמץ מתחיל כבר מן הזמן הראוי להקרבת הפסח, אנו מנועים מאכילת פת חמץ בשבת אחרי סעודת הבוקר. הצורך לסיים את סעודת החמץ מוקדם, מחייב להשכים קום ולהזדרז בתפילה ובסעודה, שלא כאופיה הנינוח והרגוע של שבת מנוחה. כדי שנתחדש ונשמח במצוות מצה כשמחת חתן עם הכלה בליל החג אין לאכול מצה ביום השבת, ולכן נמנעת האפשרות מלקיים סעודה שלישית כהלכתה על פת ובברכת המוציא, לפי רוב הדעות והמנהגים.

זאת ועוד, ההכנות האחרונות לפסח נשלמות בשבת, שכן חייבים לבער את שארית החמץ בשבת בבוקר, לבטלו ולהפקירו. אמנם יש לעשות זאת מבלי לעבור על איסורי מלאכה ושבות, ובכל זאת יש מעט טעם של מעשה חולין ב"חיסול" החמץ ביום השבת.

כוחה הגדול של השבת בא לידי ביטוי בכך שכל סדרי ערב הפסח וכל ההכנות האחרות לפסח חייבים להסתיים לפני שבת. בדיקת החמץ ואפילו ביעורו הסמלי נעשים בערב שבת – אף על פי שעוד נשאר מעט חמץ לצורך סעודות השבת. מלבד זאת אסור להכין שום דבר בשבת לקראת הפסח, ונדרשת המתנה נינוחה אך גם דרוכה עד צאת השבת, לפני שמתחילים לארגן את שלחן הסדר.

ראוי להתבונן במפגש הפסגה של שתי המעצמות הללו, השבת והפסח, לא כעל מאבק אלא כעל שילוב כוחות מתוך כבוד הדדי. ביטוי בולט לכך ניתן בסדר הקידוש וההבדלה במוצאי השבת וכניסת החג. האמוראים נחלקו מהו הסדר הראוי, יש אומרים שצריך להקדים את ברכת ההבדלה, כדי להפרד תחילה מן השבת, ורק לאחר מכן לקדש, כדי לקבל את פני החג.

חז"ל משלו לכך משל: מלך יוצא, ואפרכוס (שר נכבד) נכנס. תחילה מלוים את המלך, ואחר כך מקבלים את פני השר (פסחים קג ע"א). אולם להלכה נפסק להקדים את הקידוש להבדלה. אין דוחקים בשבת לצאת, אלא אדרבה, מאריכים בה ככל האפשר, ואין מניעה שהמלך והשר יפגשו זה עם זה. תחילה מקדשים ומקבלים את פני החג ורק אחר כך נפרדים מן השבת.

שבת ופסח משתתפים יחדיו: כוס יין אחת משמשת גם לקידוש וגם להבדלה ואין צורך בכוס נפרדת לכל אחת מן המצוות, שכן הן שני צדדיו של אירוע אחד, המעבר מקדושת שבת לקדושת יום טוב (פסחים קב ע"ב). גם הנרות משמשים לשני תפקידים, הנרות שהודלקו לכבוד החג וברכו עליהם "להדליק נר של יום טוב" משמשים בעת הקידוש לברכת "בורא מאורי האש", שהיא חלק מן ההבדלה והיציאה מקדושת שבת לקדושת יום טוב הקלה יותר, שכן מותר להעביר בו אש.

המפגש בין שבת לפסח הוא משל למפגש בין שתי אידיאות גדולות, שיש ביניהן מכנה משותף רחב אבל גם היבטים שונים ואפילו מנוגדים ואף התנגשות מעשית בפרטים שונים שמחייבים לעתים דחייתו של זה מפני זה. עניינה של ההבדלה הוא למקד את המבט בשוני שבין שני המועדים: כשם שיש הבדל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה, כך יש הבדל בין קדושת שבת לקדושת יום טוב. הקידוש, לעומת זאת, מצביע על המשותף לשניהם, כבר בקידוש בערב שבת שאינו שונה מכל שבת אחרת, מזכירים את שתי הקדושות כאחת: "זכרון למעשה בראשית", ו"זכר ליציאת מצרים".

בשבוע שבו אנו עסוקים זו הפעם הרביעית, במתח הבלתי-מוכרע בין כוחות פוליטיים גדולים המתאבקים זה בזה במדינת ישראל, כדאי להעמיק בהתבוננות ומחשבה על אודות השאלה כיצד ניתן לקיים את ההבחנה וההבדלה בין עולמות שונים ולעתים גם סותרים, תוך הבנה שזו הבדלה בין קודש לקודש, ואי אפשר לוותר על אחד מהם או להכניע את האחד מפני חברו. ועם זאת, לצאת מן המצב של התגוששות מתמשכת ומשתקת לדו-קיום שיש בו יצירה, התפתחות ושגשוג.

יהי רצון שבזכות שמירת השבת וחגיגת הפסח, נשכיל למצוא את הדרך לבנייתה של חברה מתוקנת שבה ניתן ביטוי למגוון הערכים של החברה הישראלית, מתוך כבוד הדדי, שלום בין הדעות השונות, ושיתוף פעולה למען שגשוגה ופריחתה של המדינה, עם ישראל והעולם כולו.

הרב פרופ' יהודה ברנדס הוא נשיא מכללת הרצוג