חירות, עצמאות ותרבות יהודית

יש מקום בארץ לכל גוי פרטי המכיר ומכבד את קיומה של מדינת ישראל, חי בה על פי חוקיה ושותף בחובותיה. אך אין בה מקום ללאומיות אחרת.

הרב מנחם פרל , כ"ב בניסן תשפ"א

חירות, עצמאות ותרבות יהודית-ערוץ 7
הרב מנחם פרל
צילום: דוברות

חג הפסח הוא החג היחיד שיש לו מועד ב', מי שלא הספיק להקריב את הפסח במועדו, בארבעה עשר בניסן, יעשה זאת בארבעה עשר באייר, פסח שני.

חג שבועות הוא החג היחיד שאין לו תאריך קבוע (בלוח השנה על-פי ראיית מולד הלבנה), אלא חמישים יום מפסח. אציע כאן הסבר לצמידות התופעות החריגות הללו.

בחג הפסח אנו מציינים את מועד צאתנו לחירות. היום בו נהיינו, לעם עצמאי. יצאנו משעבוד לחירות עולם, חירות החרותה על לוח לבנו. חירות שגם כובשים, מַגלים ופורעים לא יכלו לה. אך מה לה לחירות ללא תרבות?! אחר שבעה שבועות, במעמד כלל ישראלי מרשים, באחדות מופלאה קיבלנו את התורה ונעשינו בשלימות לעם.

איננו דת, כזו הכופה עצמה בכח החרב על אומות העולם, או בלשון חלקלקות. איננו עם החי ונלחם רק בעד עצמו. הננו, זרע ישראל בן יצחק בן אברהם, אב המון גויים, החיים בדרך התורה המחנכת לאהוב ולכבד את כלל האנושות והבריאה, מתוך שליחות א-לוהית שהוטלה עלינו במעמד סיני. שליחות ארוכת ימים עד שיכבדונו העמים ויודו בפה מלא, כי "רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה" (דברים ד,ו). 

אין אפשרות לקבל את תורת ישראל, בלי להיות חלק מהלאומיות הישראלית. אין אפשרות לחוג את מתן תורה בלא להקדים לו את פסח, חג החירות העברית.

בניית אומתנו ככזאת, אורכת דורות רבים. בנינו ממלכה וגלינו ממנה. בנינו אותה שנית, נאבקנו בתרבות זרה ושוב נחרבנו וגלינו. הפעם למשך עשרות דורות. סבלנו רדיפות, מסעי צלב ואינקוויזיציה, גזירות שמד ופוגרומים, ועל כולם השואה האיומה באירופה במאה הקודמת. רדפונו על אמונתנו, רדפונו על לאומיותנו, מחוסר יכולת להכיל את יעודנו בעולם, "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות יט,ו).

זכינו לשוב ארצה ולבנות כאן את מדינתנו, מדינת ישראל. הפעם, הבטחנו לעצמנו, נעשה הכל, אבל ממש הכל, על מנת ש"פֹּה בְּאֶרֶץ חֶמְדַּת אָבוֹת, תִּתְגַּשֵּׁמְנָה כָּל הַתִּקְווֹת ... פֹּה תְּהֵא הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה"(ישראל דושמן). מדינה זו, לה חיכינו שנות אלפיים, היא משאת נפשו של העם היהודי בכל דורותיו, בה יגשים את חזון עצמאותו ויתן ביטוי מלא לתורתו. ברור לנו שכתיבת ההיסטוריה היא ביד הבורא יתברך ולא ביד איש. אין לנו יכולת לדלג על תהליכים היסטוריים ועולמיים ולהשלים את כל מאוויינו בהחזרת השכינה לציון בשלמות עוד היום. מתפללים אנו על כך שלש פעמים ביום. בפרט בימי הרגל, כשחסרון עבודת כלל-ישראל במקום מקדשו מורגש ביותר. 

על מנת להיות בני חורין במדינתנו ולבטא בה את תרבותנו המקורית, מסרנו את נפשנו, סיכננו ומסכנים אנו את חיינו במערכות הבטחון ובהתיישבות, דמנו הוקז ומוקז על ידי ערבים במלחמות ובפיגועים שפלים. כאן בארצנו, המלחמה היא על שליחותינו לשלוט בארץ, על שאיפתנו למדינת הלאום היהודי. במדינה כזאת יש מקום גם לכל גוי פרטי, המכיר ומכבד את קיומה של מדינת ישראל, חי בה על פי חוקיה ושותף בחובותיה. אך אין בה מקום ללאומיות אחרת.

המחשבה בדבר הישענות על מפלגה של נכרים, היא קיצוץ בחֵירותינו העצמית. המחשבה לשתף בשלטון בישראל, מפלגה שאיננה מכירה באופן מלא בהיותה של מדינתנו מדינה יהודית, היא אנטי ציונית ואנטי יהודית. 

נחרבנו ע"י שנאת חינם, נשוב וניבנה באהבת חינם, בתוך אומתנו פנימה וכעם מאוחד, גם החוצה.

הרב מנחם פרל הוא ראש מכון צומת