ארנס, האמת ניצחה

חייך טילטלו אותך מארץ הולדתך ליטא, אל לטביה, וממנה אל ארה"ב ולישראל שזה אך קמה.

יוסי אחימאיר , כ"ג בניסן תשפ"א

ארנס, האמת ניצחה-ערוץ 7
יוסי אחימאיר
עניין אישי

מישה ארנס היקר,

אני כותב לך בשבוע שבו חל יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ"א, שנתיים לאחר שהלכת לעולמך, שבע שנים ומעשים. חייך טילטלו אותך מארץ הולדתך ליטא, אל לטביה, וממנה אל ארה"ב ולישראל שזה אך קמה.

בזכות תושיית אביך נחלצת מגורל ששת המיליונים השואה. בית"רי משחר נעוריך, ממקימי ישוב הספר (לשעבר) מבוא ביתר, מבכירי התעשיה האווירית, יוזם מטוס "לביא" שכמעט המריא אך לבסוף קורקע, מראשי חרות והליכוד, ממבססי אוניברסיטת אריאל בשומרון, יד ימינם של מנחם בגין ויצחק שמיר, שגריר בוושינגטון, חבר-הכנסת, שר חוץ, שר ביטחון...

כשפרשת מהחיים הפוליטיים הפתעת את כל מקורביך. התמסרת למחקר היסטורי, שבמסגרתו חיפשת את האמת והצדק באשר למרד גטו ורשה. גבות הורמו: מה למהנדס אווירודינאמי ולפרשה היסטורית? מהיכן לך היומרה, שלא לומר כלי המחקר והידע, כדי להתריס מול שורת היסטוריונים מקצועיים, שלדעתך סילפו את האמת על המרד? מי אתה, הפרופסור מהטכניון ומהתעשייה האווירית, אל מול חוקרי השואה ביד ושם ופרופסורים מהאקדמיה?

ואז התיישבת לכתוב את מחקרך הגדול, שיצא לאור בספר "דגלים מעל הגטו". גם פירסמת אין-ספור מאמרים על חלקו המרכזי של אצ"י (האירגון הצבאי היהודי) במרד גטו ורשה, שקופח הן מסיבות פוליטיות והן מסיבות מחקריות. חברי האירגון הזה בהנהגת פאוול פרנקל כמעט לא הותירו אחריהם זכר בכתובים ובמיסמכים ללחימתם ולקורבנם. כך נתקבע בהיסטוריוגרפיה ה"רשמית" חלקו המכריע של האירגון השני, אי"ל (אירגון יהודי לוחם) בהנהגת מרדכי אנילביץ.

נגד העיוות הזה קמת להילחם. נתקלת בביטויי בוז וזילזול, ניסו לגמד את מסקנותיך, להטיל דופי ביושרתך, אמרו שאתה מוטה פוליטית. והרי כל מה שרצית הוא לא להמעיט בזכותם ובכבודם של לוחמי אי"ל, אלא רק להציג באור הנכון והאמיתי את לוחמי אצ"י. הוכחת כי הם לחמו בקרב העיקרי נגד הצורר הנאצי.

ספרך, מישה, היכה הדים, הניב סרט תיעודי ("הנזכור את כולם?"), עורר ויכוחים בתקשורת ובאקדמיה, אי נוחות ואפילו כעס, בנוסח: הכיצד הוא מעז? מי שמו? למה הוא מסתמך על אמירה של הגנרל הנאצי שחיסל את הגטו וכתב ביומנו כי הלחימה ברחוב מורנובסקה היתה הקשה ביותר? זיעזעת את אמות הסיפים של המחקר בכל הקשור למרד גטו ורשה, אחרי עשרות שנים של סיפור מסולף.

פעלת ללא ליאות לקבע את דמותו של פרנקל כשווה לזו של אנילביץ, דאגת להנציח את שמו ושם אירגונו בכמה ערים בישראל, כמו גם בוורשה, הופעת לפני קהלים ותלמידים, ראית במאמץ התיקון הזה כמעט משימת חיים. אפילו יזמת את ציור קלסתרונו של פאוול פרנקל, שלא נותר ממנו צילום אחד.

לא נרתעת והשגת את שלך. אפילו החוקר והלוחם במרד, פרופ' ישראל גוטמן, נאלץ להודות לבסוף, כי "חלקם של הבית"רים במרד הודחק שלא בצדק מהשיח ההיסטורי, כי לא נשאר תיעוד מהימן של הקבוצה הזאת וגם אנטק צוקרמן לא נתן להם מספיק קרדיט"... ואז יצא לאור ספרה של פרופ' חווי דרייפוס "גטו ורשה הסוף" ואימץ את מימצאיך ברובם. היתה לך עוד משימה, מישה. לתקן את תצוגת מרד גטו ורשה ביד ושם. "אי אפשר לעבור לסדר היום על העיוות בנושא אצ"י" – אמרת לי בזעף. "כל עוד לא יתוקן המעוות, יד ושם לא ייחשב למוסד ממלכתי". אלי באת בטענה: מדוע מכון ז'בוטינסקי אינו מוחה? סיפרתי לך שפניתי בנידון אל יו"ר יד ושם דאז, אבנר שלו, והוא הרים את הכפפה, הודה שלא היה בתצוגה איזון. הדבר יתוקן – הבטיח לי בנחרצות. וכך היה. ימים ספורים לפני שנעצמו עיניך, יכולתי לבשר לך, כי נושא אצ"י במוזיאון יד ושם נמצא בבדיקה במגמה לתקנו.

והנה, לפני ימים ספורים קיבלתי הודעה מיד ושם, לאמור: "אנו מבקשים לעדכנך שבהתאם לעידכון המחקר ההיסטורי בנושא מרד גטו ורשה, נעשו שינויים במוזיאון לתולדות השואה ביד ושם המתייחסים למקומו ולתפקידו של אירגון אצ"י במרד. תהליך זה לווה על-ידי ההיסטוריונים של המכון הבינלאומי לחקר השואה ביד ושם". התיקונים כוללים: ציון ללחימת אצ"י בפיקודו של פאוול פרנקל, הוספת הקלסתרון של פרנקל (באין צילום), חמישה סיפורים וצילומים של לוחמי אצ"י וציטוט מכרוז האירגון: "היכונו למעשים! היו דרוכים!". ביקרתי במוזיאון.

ראיתי את השינויים שלמענם לחמת. התרגשתי גם בשבילך, מישה ארנס. הן התיקונים נעשו בזכותך, גם בזכות פרופ' דרייפוס ועמיתיה. בשמך, אני מודה ליד ושם. מה חבל שאתה לא זכית לראות את המיצג המאוזן במו עיניך. אבל מעתה באמת תוכל לנוח בשלום על משכבך, ולקוות לשלום בית בעם ישראל.