הרב זלמן קורן: העולה להר הבית מתחייב בנפשו. הייתכן?

הרב ישראל אריאל יוצא נגד עליית המדרגה בתגובות ארגון 'מורא מקדש' שבאה לידי ביטוי במאמר של הרב זלמן קורן בו כתב על העולים להר הבית כי: "הרשות נתונה לגדולי הדור גם להרוג את העבריין".

הרב ישראל אריאל , כ"ה בניסן תשפ"א

הרב זלמן קורן: העולה להר הבית מתחייב בנפשו. הייתכן?-ערוץ 7
הרב ישראל אריאל בהר הבית
צילום: חיים קרויזר, מטה ארגוני המקדש

'כרוז תשכ"ז' בן מאה מילים - הפך בדברי הרב קורן ל'מסמך הלכתי'

הרב קורן שליט"א בנה סוללה כנגד 'שוחרי המקדש' העולים להר בית ה' בטהרה, ומוכיח באמצעות כרוזים החתומים בידי רבנים, כי העולה להר הבית הרשות ביד בית דין להורגו.

מעתה שהגענו לרגע הזה, נראה שבמחנה 'מורא מקדש' שכחו את גבולות הויכוח. כידוע, מקובל בזמננו לומר, ש"מילים הורגות", ואין לדעת להיכן יוביל פסק הלכה זה, לפיכך נאמר למתדיינים למיניהם, הבה נקיים כולנו את הפסוק - "וכתתו חרבותם לעטים". נאחוז כולנו בעט ונברר דברים בכתב, ונקיים בכך את דברי חז"ל בסנהדרין כד, א: "'נועם' - אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל, שמנעימין זה לזה בהלכה".

הגדרת העולים להר הבית כ"פרוצים בעבירות", סגנון זה לא יכירנו מקומו בין בני תורה. דומה, שפטורים אנו מלהציג את העולים להר הבית, ביניהם תלמידי חכמים מופלגים, חסידים וצדיקים, שיראתם קודמת לחכמתם, גדולי תורה ומעשה, המצניעים את עצמם. צדיקים אלה כל מטרתם היא, קיום מצוות ה' כנתינתן מסיני, ובכלל זה המצוות האמורות במקדש. דומה, שיש לצפות מצד הרב קורן שליט"א לסגנון מכבד בעניין זה, כראוי וכיאות בהתייחסותנו לעושי מצוה.

לקריאת המאמר המלא של הרב ישראל אריאל לחצו כאן

'כרוז תשכ"ז'

בהמשך לאמור, קובע הרב קורן, כי 'כרוז תשכ"ז' עליו חתומים כחמישים רבנים המזהירים מלעלות להר הבית כרוז זה הוא "מסמך הלכתי", הגדרה שהוא חוזר עליה כעשר פעמים במאמרו, זו לשונו.

"לאחר עבודת הכנה יסודית, גובש מסמך מפורט, שפורסם בחודש אלול תשכ"ז, עליו חתמו כחמישים מגדולי ההוראה של הדור, ואשר בו הוקבע האיסור של העליה להר הבית. והוא המסמך שלדעת הרב אריאל אינו 'מסמך הלכתי'".

לא נחה דעתו של הרב קורן שליט"א עד שהגדיר את החתימה כחתימת "בית דין". לכן, לדעתו, חלה על מסמך זה ההלכה האמורה בשולחן ערוך: "כל בית דין, אפילו אינם סמוכים בארץ ישראל, אם רואים שהעם פרוצים בעבירות היו דנין - בין מיתה בין ממון".

שוחרי המקדש תומכים בלב שלם בתוכן הכרוז, ובקריאה לציבור להיזהר בקדושת הר הבית והמקדש, אך הצגת הכרוז כ"מסמך הלכתי" יש בה משום הונאת הציבור, וזאת, מן הסיבות הבאות:

א: הכרוז מביא מכשול לציבור: חז"ל מזהירים מלחתום על כרוז ללא מקור הלכתי, שכן ברבות הימים הופך הכרוז למכשול לציבור. הגמרא בסנהדרין (קב, א) אומרת, שבשיטה זו הצליח ירבעם להערים על עשרת השבטים ולהביאם לעבוד את עגלי הזהב. שכן, הציג בפני הציבור "עובדה": אחיה השילוני חתום על הכרוז! ובלשון הגמרא: "אף אחיה השילוני טעה - וחתם!"

ב: החותמים על הכרוז הודיעו שאינם מומחים לדבר: להכרעה הלכתית בנושא הר הבית נדרשת מומחיות וידיעה במתרחש בהר. לדוגמא בלבד, משפט שאמר הרב נחמיה גולדברג זצ"ל (בשיחה עם הרב עזריה אריאל שליט"א): "צריך מומחיות בשביל לפסוק על הר הבית! אני לא מומחה!"

מה שכתב הרב קורן שגדולי התורה קיימו "דיון מעמיק" בנושאים הללו ו"נשאו ונתנו בדבר" ואסרו את העלייה לדורות, אינו אלא דמיון. להיפך! הם כתבו ש"מקום המקדש נעלם מאיתנו". בכך הודיעו שאינם מומחים לנושא, ולמעשה, הותירו את ההחלטה למומחים.

ג: תוכן 'כרוז תשכ"ז' מוכיח, שהכרוז נוסח על ידי עסקן: הרב קורן שליט"א כותב, ש"לאחר עבודת הכנה יסודית גובש מסמך", אך המעיין ב"מסמך" יווכח, שהכרוז רצוף שגיאות, שכן, הכרוז עומד בסתירה להלכה ברמב"ם (ממרים ב, ד; עיין שם) ולהלכות אחרות, בהכרח שנוסח על ידי עסקן.

ד: ה'כרוז' לא נחתם במעמד 'בית דין'! הרב קורן חוזר פעמים רבות במאמרו על המושג "בית דין", אך מעולם לא התכנסו חמישים ושלשה החותמים לדיון כ"בית דין". העסקנים הם שהחתימו כל רב בביתו, והמושג "בית דין" בהקשר זה - "עורבא פרח".

נמצא, שאם סבר מישהו לתומו, כי "כרוז תשכ"ז" הוא "מטבע של זהב" מתברר, שאין זה אלא "מטבע של נחושת".

חידוש הלכתי של הרב קורן: אדם שקיים את מצות ה' שלא כדעת בית דין – הרשות בידם להורגו

על יסוד ההנחה המוטעית, שיש בפנינו "מסמך הלכתי" הכתוב וחתום בידי "בית דין", בנה הרב קורן שליט"א קומה נוספת ומחדש חידוש בהלכה, שכאשר בית דין מתקן תקנה זמנית שלא לקיים מצוה מן התורה, וקם אדם וקיים את המצוה בניגוד לדבריהם, הרשות בידם להורגו.

ובלשונו של הרב קורן: "כאשר הרבים גזרו גזירה משום 'מגדר מילתא'... לפי מה שהתבאר בשולחן ערוך (חו"מ ב, א)... הרשות נתונה לגדולי הדור גם להרוג את העבריין." עוד כתב: "לחותמים על 'כרוז תשכ"ז' היה אפילו כוח לגזור דין מוות (!) על העולה להר הבית".

מתברר, שהרב קורן פסק הלכה, מבלי שבדק את המקורות לאשורם, כמוכח מדברי הרמב"ם בהלכות שגגות (ב, י).

למרבה הצער, לא ירד הרב קורן שליט"א לסוף דעתו של מחבר השולחן ערוך, ומשתמש בהלכה זו באופן מוטעה, בניגוד לסוגיות שלמות בש"ס (ראה בעניין זה: סוכה מב, א; כריתות יט, ב; יבמות לד, א; ועוד).

הרב קורן שליט"א מגדיר אנשים צדיקים כ'עבריינים'

לשיטת הרב קורן שליט"א, שוחרי המקדש העולים להר הבית בטהרה, הרי הם בגדר "עבריינים".

זו לשונו: "מפורש בשולחן ערוך חו"מ סימן ב' סעיף א': 'כל בית דין, אפילו אינם סמוכים בארץ ישראל, אם רואים שהעם פרוצים בעבירות היו דנין בין מיתה בין ממון'.

דומה, שפטורים אנו מלהציג את העולים להר הבית, ביניהם נמנים תלמידי חכמים מופלגים, חסידים וצדיקים, שיראתם קודמת לחכמתם, גדולי תורה ומעשה, המצניעים את עצמם. צדיקים אלה כל מטרתם היא, קיום מצוות ה' האמורות במקדש. למרבית הפלא, צדיקים אלה נקראים בפי הרב קורן "פרוצים בעבירות", ורשות ביד בית דין להורגם.

במחילה מכבוד תורתו, לא עיין יפה בסוגיא זו, שכן דברי השולחן ערוך מקורם בגמרא יבמות צ, ב; האומרת: "בית דין מכין ועונשין... לעשות סייג לתורה; ומעשה באדם אחד שרכב על סוס בשבת בימי יוונים, והביאוהו לבית דין וסקלוהו... שהשעה צריכה לכך". כלומר, מדובר במציאות של הפקרות ועזיבת התורה כבימי היוונים, אזי הרשות בידי בית דין להרוג אדם - למען ישמעו וייראו!

המושג "מיגדר מילתא" נאמר רק במציאות המתוארת בגמרא, כשהעם נמצא בתהליך התייוונות וכד', וצריך לעצור את ההתדרדרות בהריגת אדם עבריין, על כך אומרת הגמרא שם: "מיגדר מילתא שאני".

דברי הרב קורן שליט"א מנוגדים לסוגיות מפורשות בש"ס (ראה סנהדרין מו, א; וברש"י שם הכותב: "מפני שהיו פרוצים בעבירות", וכן ביבמות צ, ב).

סמכות בית הדין להוציא עבריין להורג, נקבעה דווקא כנגד סרבני מקדש

המעיין בגמרא ימצא שהמושג "עבריין", מכוון דווקא כנגד סרבני המקדש. ומקור הדברים בספר עזרא ונחמיה, שם נאמר, שהרשות שניתנה ביד בית דין להרוג אדם מישראל, מכוונת כנגד סרבני המקדש הממאנים לסייע בבניינו ומתרשלים מלקיים את המצוות האמורות בו.

שם מתואר בהרחבה כיצד עם ישראל זנח את המקדש בראשית ימי בית שני, ובאו עזרא ונחמיה ולימדו הלכה לדורות, שבמציאות זו, הרשות ביד בית הדין להעניש אדם המסרב לסייע בבניין המקדש, ואף להורגו (בתרגום מארמית ללשון הקודש; עזרא ז, כו): "וְאַתָּה עֶזְרָא... מַנֵּה שׁוֹפְטִים וְדַיָּנִים... וְכָל אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה עוֹשֶׂה דָת אֱלֹהֶיךָ... הַדִּין יִהְיֶה נַעֲשֶׂה בּוֹ בתוקף, אִם לְמָוֶת אִם לְגָלוּת... לפאר את בית ה' אשר בירושלם!" עוד מובא בנחמיה יג, יא: "ואריבה את הסגנים ואומרה: מדוע נעזב בית האלהים!" וכך מובא להלכה ברמב"ם סנהדרין כד, ט.

הרב קורן: 'כרוז תש"פ' בחתימת מאה ושלושים רבנים - חיזוק לאיסור העלייה להר הבית

כבוד הרב קורן שליט"א בנה נדבך נוסף לחיזוק ה"מסמך ההלכתי" שקבע, וחיזק אותו ב"עובדה", שהנה הצטרפו מאה שלשים וששה רבנים ל"כרוז תשכ"ז". "כדי להסיר לזות שפתים" מוצא הרב קורן שליט"א לנכון "לפרט את העובדות", כגון שהרבנים החתומים "נשאו ונתנו בדבר". אולם לאחר בירור ה"עובדות" מתברר ההיפך!

בדקנו את ה"עובדות" ודיברנו עם חלק מן החותמים על כרוז תש"פ, ומתברר, כי החותמים הצהירו בפנינו במפורש, שמעולם לא התנהל משא ומתן בהלכה עם החותמים על "כרוז תש"פ", לא בכתב ולא בעל פה! הרבנים שחתמו על הכרוז אמרו, שלא קיבלו הסבר מסודר על מה הם חותמים. הדבר שנשאר להם בזיכרון, שביקשו מהם טלפונית לחתום על מסמך מטעם הרבנות, וחתמו מבלי לברר באופן מדויק מה כתוב במסמך.

יתר על כן! מתוך זהירות שלא לחתום על כרוז שתוכנו לא ברור להם, הסכימו לחתום בתנאי שיהיה כתוב בו, שהם "מצטרפים" לחתימה קודמת. כלומר אין זו חתימה לכתחילה מתוך בירור וידיעה, אלא הסכמה לצרף ולחבר את חתימתם לחתימות הראשונות. הדבר כתוב במפורש ב"כרוז תש"פ": "גם אנו החתומים מטה מצטרפים (!)  להנ"ל" – הצטרפות ותו לא!

עובדה פשוטה היא, שהעסקנים החתימו עשרות רבני מושבים בנגב, בגליל ובפרודור ירושלים, רבנים שמעולם לא עסקו בשאלת הר הבית וחידוש העבודה במקדש. להלן כמה מרבני המושבים שחתמו: זנוח, ישעי, צרופה, מגדים, שיבולים, תלמים, רוויה, נוחם, מלילות, ועוד. רבנים אלה אמרו במפורש, שצירפו את חתימתם במענה טלפוני מהיר, והשיבו מפני הכבוד, מבלי שעסקו בנושא מעולם.

לאור האמור, האומר, כי "כרוז תש"פ" בחתימת מאה ושלושים וששה רבנים, מהווה חיזוק ל"מסמך ההלכתי" מטעה את הציבור, ועושה את התורה ואת המקדש לחוכא ואיטלולא.

תעודת עניות היא לעסקנים, שלא מצאו בין אלפי הרבנים המשמשים בקודש בבתי הדין, בערי ישראל ובישיבות אלא כמאה ושלושים רבנים בלבד, שהואילו לצרף את חתימתם לנייר כגון זה.

לאור פסק דין זה שהתפרסם בציבור, מן הראוי שיחזור בו הרב קורן שליט"א ברבים. באשר לנו מוחלים אנו לו בשם עצמנו, עם זאת, לא קיבלנו רשות למחול בשם אחרים שהרב קורן התיר את דמם. לפיכך דומה, שלא ייצא ידי חובתו בלא שיבקש מחילה ברבים, שכן אלפים עולים להר ואין מי שיכול למחול בשמם.

 

בברכה ותפילה

יהי רצון שנבנה את בית המקדש במהרה בימינו

ישראל אריאל