התחלה// נולד בחיפה. כשהיה בן שנתיים עברה משפחתו לצפת. בן חמישי מתוך שבעה בנים בבית של חסידי חב"ד. "אנחנו שבעה בנים, בלי בנות. זה היה בית עם הרבה אמביציות, חלומות ושאיפות של כל אחד לכיוון שלו".
אבא// זאב קרומבי, מטפל ומומחה להתמכרויות התנהגותיות ודוקטורנט באוניברסיטת חיפה. הקים לאורך חייו מוסדות חסד רבים, ביניהם הוסטל לחולי טרשת נפוצה והמשיך לתחום הטיפול. "איש חזון ועשייה שלימד אותי לשלב חומר ורוח. למדתי ולומד ממנו הרבה".
אמא// נורית, מנהלת מעונות יום ומדריכה פדגוגית. "אשת חינוך. היא חיה ונושמת את הגיל הרך בכל רמ"ח איבריה וגם בבית היא דמות מרכזית".
אקטיביסט// למד בבית ספר חב"ד בצפת. "הייתי אקטיביסט בדרך שלי. לא הייתי מצטיין באופן מיוחד, אבל אהבתי מאוד להיות שותף בעשייה הציבורית - דבר שהתחיל מהבית".
מקפץ על הגבעות// עם הגיעו למצוות החל ללמוד בישיבת חב"ד. "הגעתי לישיבת חב"ד ברמת גן. בגיל 14 הגעתי לגבעות השומרון עם חבר שהזמין אותי. לראשונה הגעתי למקומות מחוץ לעולם החב"די. אמרו לי שבכפר תפוח יש נקודת התיישבות עם בית כנסת של חב"ד שאין להם מניין בשבתות והם צריכים חיזוק. התחלתי להגיע בשבתות ובהמשך גם במהלך השבוע".
דור המייסדים// לפני כ־21 שנים הגיע לשא־נור יחד עם הגרעין המייסד של הישוב. "שא־נור היה כפר אומנים שננטש עם תחילת האינתיפאדה, והגענו קבוצה של נערים וצעירים במטרה להחיות את היישוב אחרי שנתיים שעמד שומם. בהמשך הגיעו יוסי דגן ואישי ציבור אחרים וממש הקימו את היישוב מחדש עם משפחות ובתים חדשים. זו הייתה תקופה של ירי מכל כיוון, בקבוקי תבערה. אבל החזקנו עד להתנתקות".
לא לפחד כלל// "היינו נערים צעירים שהסתובבו בגבעות האלה, בין יריות ופיגועים. לא הבנו כמה זה מסוכן, היה לנו חשוב לחזק את המתיישבים כל הזמן. בימי הגירוש נסעתי ליישובי גוש קטיף כדי לחזק את המגורשים, לצפון השומרון לא נתנו לי לחזור".
מעבר לים// בתום שנות הישיבה הקטנה נסע לשנה לארצות הברית. "זו שנה שכל בחור בחב"ד עושה בבית הרבי ב־770. בשנה הזאת עיכלתי את כל מה שעבר עליי בהתנתקות".
נקודה יהודית// מארצות הברית המשיך להודו וייסד בית חב"ד בדרום המדינה. "זה היה מקום פתוח עם לימודי ברסלב, הרב קוק וכל עולמות התוכן שאליהם נחשפתי בשומרון והיום הם חלק ממני. היו הרבה ישראלים, ושם פגשתי את תופעת הרווקות של הציונות הדתית. סיפורים שקודם הכרתי מהאינטרנט".
בין העולמות// "למרות הרקע החב"די, היום יש בי עוד דברים שנחשפתי אליהם. בג' אלול אני בקבר הרב קוק, בראש השנה באומן ובי"ט כסלו אני רוקד ב'צמאה'".
החצי השני// בגיל 22, עם החזרה לארץ, הכיר בשידוך את ליבא, היום מנהלת בית ספר. "נפגשנו חמש פגישות. הראשונה הייתה שעתיים, השנייה חמש שעות ואז עוד שלוש פגישות של עשר שעות שפשוט ישבנו ודיברנו. אחרי הפגישה החמישית הרגשתי שאנחנו יכולים לדבר כל החיים. אמרתי לה שמבחינתי להתקדם ואחרי שבוע של פגישות החלטנו להתחתן. בכל זאת אני אומר לאנשים לא לנסות את זה בבית".
בית בביצה// "בהודו החלטתי שבארץ אקים בית חב"ד אלטרנטיבי, עם ייעוד לרווקי הציונות הדתית. קראתי לו 'שמיא', לאנשים שרוצים בית חם שמקבל ומכיל אותם בימי הרווקות. המקום פעל בלב נחלאות בירושלים בהצלחה גדולה עד לימי הקורונה".
יורה דעה// יחד עם הפעילות ב'שמיא' החל לכתוב בעיתון מעריב טורי דעה בנושאי אקטואליה ופוליטיקה. "נושא התקשורת לא היה זר לי. עבדתי בכלי תקשורת חב"דיים והיה לי חלק בקמפיינים של עוצמה יהודית בגלגוליה השונים".
נכנס לשיטה// לצד העבודה ב'שמיא' נחשף לשיטתה של ימימה אביטל אצל הרב מיכי יוספי. "התחברתי מאוד לתורת הנפש והתחלתי ללמד את שיטת ימימה יחד עם לימודי חסידות, ברסלב והרב קוק".
עולה למגרש// לפני שלוש שנים ניהל לראשונה קמפיין בחירות, כשהוביל את ההתמודדות של הבית היהודי בירושלים בבחירות למועצת העיר. "עסקתי קודם לכן בפרסום והייתי חלק ממסעות בחירות, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שלקחתי על הכתפיים שלי ממש מסע פרסום של מפלגה. זה היה תהליך של הבשלה שבו הבנתי מה אני צריך לעשות בחיים - מה שאני טוב בו ומה שאני אוהב".
המגייס// בזמן התפעול של בית 'שמיא' ערך מעת לעת מיזמי התרמה. "כשהייתי צריך פה ושם 200 אלף שקל הרמתי מיזם שכזה ובהצלחה. אחרי כמה פעמים חבר ביקש את עזרתי בקמפיין גיוס המונים של הר המור".
מיליונים// "אחרי כמה מיזמים שסייעתי להם, הרב דב ביגון ביקש להטיל עליי את קמפיין הענק של מכון מאיר. זה היה המיזם הגדול ביותר של מימון המונים בציונות הדתית, ומשם התחלתי את העיסוק במימוני המונים. זכינו לעשות יותר ממאה קמפיינים כאלה. יש בזה התלהבות מאוד גדולה".
זיכוי הרבים// "יש למיזמי ההתרמה שם לא טוב לצערי, אבל אני חושב שיש בזה הרבה טוב והרבה חסד. אנחנו עושים מיזמים שמאפשרים לציבור להיות חלק מעמותות ומוסדות חינוך, לסייע למשפחות שצריכות עזרה. זה דבר מבורך".
משמיע קול// היום הוא משמש כפרשן ופובליציסט בכלי תקשורת שונים. "יש לי טור קבוע בערוץ 7, אני חבר פאנל בערוץ 20 וכותב במדיות השונות. חשוב לי להביא צד אחר על הציבור החרדי, ליצור גשר בינו ובין הציבור הדתי־לאומי. אני רואה דברים באופן שונה מאחרים ושמח להביא את הקול הזה".
זווית אחרת// "בסיפור הקורונה ובסיפור אהוביה סנדק אני יודע להביא סיפור אחר ממה שרואים בתקשורת. אני בא מהשטח החרדי ועברתי בעצמי תקופה בגבעות. לא בהכול אני מסכים עם הנעשה בקרב נוער הגבעות, אבל אני יודע להבין מאיפה זה בא ולראות את זה אחרת".
הנחת// חנה תלמידת כיתה ה', מנדי בכיתה ג', רבקה בכיתה א', לוי־יצחק בגן, שירה בגן ודבורה־לאה בת שנתיים. "היום הם בבתי ספר ממלכתיים־דתיים של חב"ד. בשלב הזה הם שם ואשמח שיגדלו במסגרות שיש בהן את עולם התוכן של חב"ד לצד עולמות תוכן נוספים".
אם זה לא היה המסלול// "היה לי חלום לעשות סרטים דוקומנטריים. אני מאמין שיום אחד זה עוד יקרה".
במגרש הביתי:
בוקר טוב// השכמה בשש וחצי, ובתור מי שנשוי למנהלת בית ספר הוצאת הילדים למסגרות היא אחריות שלו. "זה חתיכת פרויקט. בעבר טל פרידמן עשה סדרה על הורים ועל ההתנהלות שלהם בבית. הוא ראה את הבוקר שלנו ולא עמד בקצב. בעיקר נדהם מאיך שאני קולע צמה". אחרי הפיזור תפילה בבית הכנסת או ביער, ומשם לעבודה.
פלייליסט// "ביני לנדאו ושולי רנד, וכשאני רוצה להתגעגע אני שומע מרדכי בן דוד. חוץ מזה אוהב את הפודקאסט ההיסטורי 'היסטוריה גדולה בקטנה'".
השבת שלי// "תמיד יש אורחים, כל החברים והחברות מנחלאות. אחרי סעודת ליל שבת יש שעתיים עמוסות של קריאת עיתונים וכל הפרשנויות, ומשתדל ללמוד כמנהג החסידים סיפורי מעשיות עם הקוגל של הקידוש בבוקר".
דמות מופת// "הרבי מלובביץ', שחינך אותנו להיות עם הפנים לעם ישראל ושכל יהודי הוא הדבר הכי חשוב וצריך להילחם עליו, לא להיות אדם לעצמנו אלא תמיד לאחרים".
מפחיד אותי// "שההצלחה לא תהפוך ליוהרה ובדרך למעלה לא נשכח את האנשים שלמטה".
משאלה// "שנזכה לראות את בניין ארץ ישראל ואת עם ישראל חוזר לכל ארץ ישראל. שאת כל האנרגיות שאנחנו מובילים היום במאבקים נשקיע רק בבנייה ופריחה".
כשאהיה גדול// "רוצה להיות סופר ולפרסם ספר שמנגיש לכל העולם את הרעיונות של החסידות ואת סיפורי רבי נחמן".
לתגובות: [email protected]