בראיון לערוץ 7 מתייחס פרופ' יובל אלבשן למחויבויותיה של מדינת ישראל כלפי ניצולי השואה ובדבריו קובע כי ללא מאמציהם של אישים פרטיים כדוגמת צייד הנאצים שמעון ויזנטל לא הייתה מדינת ישראל מקיימת את משפט אייכמן.

אלבשן מחדד את הדברים ומזכיר כי לאורך כל שנותיה העמידה ישראל לדין את אדולף אייכמן ואת משתף הפעולה איוון דמיאניוק ולא מעבר לכך. במשפטים אלה ביטאה את מחויבותה לניצולים ולא במרדף של נקמה אחר הפושעים הנאציים. להערכתו הסיבה לכך היא היות המדינה הצעירה עסוקה בקיומה ובניינה, מה שהוביל בין השאר להסכמי השילומים.

לזאת מוסיף פרופ' אלבשן ומציין כי חובתה המוסרית של ישראל היא להתאמץ ולהביא דין צדק את מי שניסה למחות מתחת השמים את העם היהודי, והיא אינה עושה זאת, אך לא רק היא אינה עושה זאת אלא העולם כולו הסתפק במשפטים בודדים ולא מעבר לכך.

אלבשן מתייחס לגישה זו של מדינת ישראל במידה של גאווה שכן גישה זו מבטאת את שאיפתה של ישראל להתבונן הלאה ולהתקדם ולא להתבוסס בעבר הכואב.

בהתייחס למשפט דמיאניוק מטיל אלבשן ספק בהיות פסק הדין ביטוי למשפט צדק, בעיקר לנוכח הוודאות שבה התייחסו ניצולים לזהותו של הניצב בפניהם ועומד למשפט. "משפט דמיאניוק היה משפט מורכב יותר ממשפט אייכמן כי הוא טען שזה לא הוא", אומר אלבשן ומזכיר את המשפט בגרמניה בו הורשע דמיאניוק לימים.

על משפט קסטנר אומר פרופ' אלבשן כי ההתמקדות במקרה של קסטנר לא היה עצם הצלתם של היהודים בעזרתו אלא האופן שבו נעשו הדברים. "נתנו לו להציל אותם תמורת זה שהוא עזר לשלוח לרכבות המוות כמעט ממחצית יהדות הונגריה, קרוב לארבע מאות אלף איש. הגרמנים הגיעו להונגריה כשהם כמעט מובסים ולמרות זאת הם מצליחים למחות מספר כזה של יהודים ואחת האצבעות המאשימות מופנות לקסטנר ומכאן השאלה אם מכר את נשמתו לשטן או שהביא להצלת יהודים".

אלבשן מזכיר את החלטת בית המשפט העליון לקבל את הערעור אחרי הירצחו של קסטנר, אך עם זאת קביעת בית המשפט שההיסטוריה תשפוט את האיש שכן אין יכולת מוסרית לשפוט את מי שעברו את מוראות הימים הללו, לא את הקפואים ולא את האחרים שנאלצו לבצע מעשים שאינם נתפסים במרחק ההיסטוריה.

אלבשן סבור שהשאלה הגדלה ביותר צריכה להיות מופנית כלפי ארה"ב שלא הפציצה את מסילות הרכבת ולא מנעה את רצח המיליונים. לדבריו משפטי נירנברג העבירו את המסר של לעולם לא עוד יהיה מצב שחוק יאפשר עשיית מעשים נוראים כמעשי הנאצים, וזאת כאשר עולם המוסר, אנשי הדת והפוליטיקה הדחיקו את ההתמודדות העמוקה עם תוצאות השואה והמלחמה.

באשר לאופי ההנצחה בעתיד סבור פרופ' אלבשן כי חובתנו היא להעביר את המסר שכן משמעותו אנה רק לעם היהודי אלא לעולם כולו. "לא היה כאן רצח עם בלבד, אלא בפעם הראשונה הפשיטו את בני האדם מכל ממד אנושי והפכו אותם למוצר שניתן לכלות אותו ולהשתמש בו במעין יצור המוני. זה משהו שלא קרה בשום רצח עם אחר".