לשון נקיה? תלוי מתי

התורה מוכנה להאריך במילים - העיקר להשתמש בלשון נקייה, אך בפרשה שלנו רואים לא פעם את השימוש החוזר במילה "טמא". מה השינוי הזה בא ללמד אותנו?

הרב שלמה סובול , כ"ז בניסן תשפ"א

לשון נקיה? תלוי מתי-ערוץ 7
הרב שלמה סובול
צילום: גיא טייב

את החשיבות לדבר בלשון נקייה אנחנו למדים מהתורה. הפעם הראשונה שבה אנחנו פוגשים את זה, היא בפרשת נח, שם מבדילה התורה בין בהמות טמאות לבהמות טהורות. הקב"ה מצווה את נח "מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו, ומן הבהמה אשר לא טהורה היא שנים איש ואשתו".

המתבונן בפסוק יראה דבר מוזר. דרכה של התורה לקצר במילותיה, והרבה הלכות בתורה נדרשות מייתור של אות, ואילו בפסוק זה התורה מאריכה וכותבת "ומן הבהמה אשר לא טהורה" בעוד שהיא יכלה לקצר ולכתוב 'ומן הבהמה הטמאה'. מדוע?

אומר על כך רבי יהושע בן לוי: "לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עיקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא מפיו דבר מגונה מפיו שנאמר מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה". מסביר על כך רש"י: "ולא כתיב 'הבהמה הטהורה', 'הטמאה' - חמש אותיות הן, ו'אשר איננה טהורה' - שלוש עשרה אותיות, הרי שמונה אותיות עיקם". כלומר: התורה הוסיפה שמונה אותיות, שזה הפרש האותיות בין המילה 'הטמאה' למילים 'אשר איננה טהורה', כדי לדבר בלשון נקייה.

והנה להפתעתנו בפרשה שלנו, כאשר התורה עוסקת במאכלות אסורות, היא כן משתמשת בלשון טמא פעמים רבות. מי שקורא את הפרשה רואה פעם "טמא הוא לכם" ופעם "טמאים הם לכם" וגם "וזה לכם הטמא" ועוד. לאור מה שאמרנו בראשית הדברים, עולה השאלה מדוע כאן התורה לא דואגת לדבר בלשון נקיה כתבה?

מסביר על כך הרב צבי יהודה הכהן קוק: יש הבדל בין תיאור של סיפור לבין לימוד הלכה. בפרשת נח התורה מספרת את סיפור המבול, וכיוון שאין השלכה הלכתית לסיפור, התורה מקפידה לדבר בלשון נקיה, גם אם זה דורש ממנה להאריך ולכתוב 'לא טהורה' במקום 'טמאה'. ואילו בפרשה שלנו התורה מלמדת אותנו את הלכות מאכלות אסורות, ולכן חשוב תורה לכתוב את ההלכה באופן בהיר וחד שלא יהיה ניתן להבנה באופן אחר, ולכן התורה השתמשה במילה טמא. אילו התורה הייתה כותבת על הבהמות הטמאות שאסור לאוכלם שהם "לא טהורות", לא היה רחוק היום שהיו מגיעים "פרשני תורה מתקדמים" ומבארים שאמנם בהמות אלו לא טהורות אך הם גם לא טמאות.

נראה שיש כאן רעיון חינוכי עמוק שהתורה באה ללמד אותנו. לשון נקיה היא דבר חשוב ביותר, כי הקב"ה ברא בנו את כוח הדיבור כדי שנקדש אותו ונשתמש בו במילים טהורות. לכן עלינו לחנך את עצמנו ואת ילדינו ותלמידינו, לא להתלהם ולא לקלל או להשתמש במילים מעליבות חלילה, גם כלפי אנשים טועים. אבל מאידך, כאשר אנו מלמדים אמת אלוקית עלינו לבטא אותה בנעימות ובעדינות, אך בצורה ברורה ולא משתמעת לשני פנים. הדברים נכונים הן בנושאים הלכתיים והן במושא השקפה ואמונה. יש לומר את האמת כפי שהיא ולהיות נאמנים לדבר ה'.

הרב שלמה סובול הוא ראש ארגון רבני ברקאי ורב קהילת שערי יונה מנחם במודיעין