איך הלכות הכשרות של פרשת שמיני לימדו אותי להשקיע בבינה מלאכותית?

למה התורה מתירה לנו לאכול סוגים מסוימים של בהמות, עופות ודגים – וסוגים אחרים היא אוסרת?

עד המבול, גם האדם וגם בעלי החיים היו צמחוניים ונקראו בשם הכולל "נפש חיה". אבל מאז שנוח הכניס את בעלי החיים לתיבה והציל אותם מהמבול הנהלים השתנו – לבני האדם מותר לאכול בעלי חיים, וגם רבים מבעלי החיים החלו לטרוף בעלי חיים אחרים.

לא את כל בעלי החיים מותר לנו לאכול, ופרשת שמיני מסבירה איך להבדיל ביניהם. אפשר לראות פה עיקרון מנחה: בעלי החיים שמותר לנו לאכול הם בעלי חיים שלא טורפים בעלי חיים אחרים.

כאן יש נקודה מעניינת: בסיפור הבריאה בספר בראשית, כל בעלי החיים (כולל האדם) מכונים "נפש חיה". בספר ויקרא, לעומת זאת, "נפש חיה" הוא כינוי שניתן רק ליצורים הרומשים במים. ואותם, למרות שהם לכאורה לא טורפים, אסור לנו לאכול. למה? כי הם נמצאים מתחת לפני המים, ואין לנו יכולת לדעת מה הם אוכלים.

לדעתי יש כאן עיקרון חשוב: נכון, הטכנולוגיה משתפרת והאדם מגלה עוד ועוד עולמות, אבל עלינו לזכור שכל אמת שאנחנו חושפים מכסה על אמת אחרת. יש הרבה דברים שעדיין לא גילינו, ויש דברים רבים שכבר גילינו אבל ההשלכות שלהם יתגלו רק בעוד זמן רב, ואולי לעולם לא. נדרשת מאתנו ענווה וזהירות רבה כדי שלא נשחית את העולם.

המתח הזה, בין הצורך לחקור ולגלות עוד ועוד ובין החובה להיזהר, הוא העומד בבסיס הלכות הכשרות. הרמב"ם כותב שהמצווה היא לא רק איסור לאכול בשר לא כשר, אלא גם לבדוק את סימני הכשרות לפני האכילה. יש עלינו מצווה מתמדת "להבדיל בין הטמא לטהור" – כל הזמן לחקור, לבדוק, להגיע למסקנות, ואז לחזור ולבדוק גם אותן פעם אחר פעם.

איך מוצאים את האיזון בין השאיפה לרוץ קדימה לבין זהירות מהשלכות מסוכנות שעלולות להיות לטכנולוגיות חדשות? קודם כל, ענווה וסבלנות. ענווה של הידע האנושי, ההבנה שאנחנו לא יודעים הכל ושהאדם יכול לבנות אבל גם להרוס, ויכולת לקבל ביקורת ולהתחשב בה – בלי לוותר על השאיפה להתקדם ולהתפתח. המעבר של האנושות מצמחונות לציד העשירה את התפריט האנושי, אבל גם גרמה לנו ליהירות. התחלנו להרגיש שאנחנו טורפי על, בעוד שגם הטורפים עצמם נאכלים על ידי תולעים ורימות לאחר מותם. הירידה ברגישות ל"נפש החיה", והכמויות האדירות של בשר ורמשי ים למאכל שהאנושות מייצרת היום, הביאו גם לפגיעה במערכת האקולוגית ובאקלים של כדור הארץ.

איך מתמודדים עם כל זה? לומדים מפרשת שמיני. התורה לא אוסרת עלינו לחלוטין לאכול בשר, אבל היא כן דורשת מאתנו להבדיל – בין האסור למותר, בין הטמא לטהור, בין הראוי למגונה. זהו לקח שאנחנו צריכים להפנים בכל רבדי החיים: להבדיל, להטיל על עצמנו מגבלות, להתנהל בזהירות.

את הלקח הזה לקחתי אתי כשהשקעתי ב-"SparkBeyond", חברה המשתמשת בבינה מלאכותית לצורך אתגרים גדולים כמו בניית מודל לחיזוי תחלואה בסרטן, הגנה מפני ניצול נשים בעקבות אסונות טבע, חיזוי נדל"ן ועוד. בינה מלאכותית היא זינוק טכנולוגי אדיר, אבל היא גם עלולה להיות הרסנית אם משתמשים בה באופן זדוני. לכן אני מקפיד להשקיע רק בחברות כמו SparkBeyond, שיש לה קוד אתי מוקפד כיצד להשתמש בכלים שהיא מפתחת.

זו הדרך – לרוץ קדימה, וכל הזמן לבקר את התהליך כדי שיהיה ערכי, כדי שיועיל לעולם ולא יזיק לו.