יהודים בהר הבית
יהודים בהר הביתצילום: חיים קרויזר, מטה ארגוני המקדש

תגובה למאמרו של הרב ישראל אריאל

קשה עלינו לבוא בדברים אל מול רב זקן ונכבד כהרב ישראל אריאל שליט"א, אך כיון שהרב האשים אותנו בהתרת דמם של העולים להר הבית, מחויבים אנו להעמיד את הדברים על אמתתם.

א. דברי הרב קורן שליט"א

הרב אריאל טוען שהרב זלמן קורן שליט"א התיר את דמם של העולים להר, בכך שכתב שהם פרוצים בעבירות ומתחייבים בנפשם. אך לא היו דברים מעולם! הרב קורן כלל לא כתב שהעולים להר הבית מתחייבים בנפשם או פרוצים בעבירות. הרב קורן בא לענות על הטענה שאין לגדולי ישראל סמכות לאסור את העליה להר הבית, והוכיח שיש להם את הסמכות לכך, שכן באופן תיאורטי, אם היו רואים שזהו צורך השעה, היתה להם גם את הסמכות להרוג את מי שעובר על דבריהם, כמפורש בשו"ע: "כל בית דין, אפילו אינם סמוכים בארץ ישראל, אם רואים שהעם פרוצים בעברות דנים בין מיתה ובין ממון".

ולענייננו, גם לטענת הרב אריאל, שהאיסור שהטילו גדולי ישראל על העליה להר היה תגובה לעליה המונית לכל ההר כולו, בלי ביקורת ופיקוח, מיד אחרי מלחמת ששת הימים, הרי זה ודאי נכלל בגדר "רואים שהעם פרוצים בעבירות" של חילול ההר ואיסור כרת של כניסה לעזרה בטומאה. וממילא, יש להם את הסמכות לגדור את הפרצה כפי דעתם (דהיינו לאסור לחלוטין כל כניסה להר), גם אם הרב אריאל אינו מסכים לה.

ב. תוקפו ורצינותו של כרוז תשכ"ז

הרב אריאל טוען שהכרוז של הרבנות הראשית בתשכ"ז, שנחתם על ידי עשרות גדולי ישראל, רצוף טעויות הלכתיות. מתוך כך הוא קובע שאת הכרוז כתב עסקן, ועסקנים החתימו את הרבנים בלי שהרבנים דנו ביניהם או עסקו בסוגיא בכלל. אך קשה להעלות על הדעת שהרב אריאל רוצה לומר שעשרות גדולי ישראל, ובתוכם גדולי הפוסקים אשר מפיהם חי כל בית ישראל (כמו הגרש"ז אוירבך, הגר"ע יוסף, הגר"ש ישראלי, הציץ אליעזר, הגר"י משאש, ועוד רבים רבים) חתמו על כרוז רצוף טעויות הלכתיות שכתב איזה עסקן. אין ברירה אלא לומר שאת המאמר כתב איזה עסקן, והרב אריאל רק חתם עליו.

לגופו של עניין, העובדות הן שמועצת הרבנות הראשית, ולא אף עסקן, היא שיזמה את הכרוז ואת החתמת הרבנים עליו, כפי שמופיע במפורש בפרוטוקולים של המועצה. ויש גם עדויות ברורות שהרבנים דקדקו היטב בנוסח הכרוז (כך העיד בפנינו הגרז"נ גולדברג זצ"ל מפי חותנו הגרש"ז אוירבך זצ"ל).

מהפרוטוקולים ניכר גם שהרבנים דנו בדבר, וחלקם גם כתבו על כך תשובות בכתב. אכן ודאי שלא כל הרבנים היו בקיאים במדידות השונות בהר הבית (וידוע לי בבירור שגם בין הרבנים המתירים יש שאינם בקיאים בזה), אך אין זה אומר שלא הכריעו בוודאות גמורה את הכרעת הלכה שאסור לעלות להר הבית. וזאת, אם מפני חששות שונות של טומאה (כפי שכתבו הגרצ"פ פרנק זצ"ל ואחרים), אם מפני שידעו שגדולי ירושלים בדורות שלפניהם לא סמכו להלכה על תשובת הרדב"ז ועל זיהוי אבן השתיה בכיפת הסלע (כך סברו למשל הגר"א שפירא, הגר"ב ז'ולטי, הגר"ע יוסף והציץ אליעזר), ואם מפני 'מיגדר מילתא' למנוע פרצות (שכאמור יש להם הסמכות המלאה לאסור מטעם זה).

ג. כרוז תש"פ

לסיום, יש להשיב על טענותיו של הרב אריאל ביחס לכרוז שפרסמנו בשנה שעברה, ובו 136 רבנים שצירפו חתימתם לאיסור הכניסה להר. אכן, רבים מן הרבנים החתומים לא עסקו בעצמם בסוגיית העליה להר הבית, ורובם גם לא אמורים להכריע בשאלה חמורה זו, שצריכה להכריע בה דווקא הרבנות הראשית וגדולי הפוסקים. אך כיון שנעשית תעמולה עצומה, הקוראת שלא להקשיב לפסיקת הרבנות הראשית לדורותיה ולחכמי ישראל פוסקי ההלכה, שרובם המוחלט אסרו לחלוטין את העליה להר, פרסמנו כרוז שאכן זה בדיוק מה שהוא אומר - שלמעלה ממאה ושלושים רבנים חשובים מכריזים שעלינו לשמוע להוראה הברורה של הרבנות הראשית ושאר גדולי ישראל.

הרב אריאל כותב שתעודת עניות היא לנו שמתוך אלפי רבנים המשמשים בקודש הצלחנו להחתים רק כמאה ושלושים רבנים. על זה יש להשיב שעל הכרוז שפרסמנו חתומים למעלה מעשרים מזקני רבני הציונות הדתית, ועוד עשרים רבני ערים ודיינים, ועוד ארבעים ראשי ישיבות גבוהות, ובנוסף למעלה מארבעים רבני ישובים ומושבים. לעומת זאת, על הכרוז שמפרסמים ארגוני העולים לעידוד העליה חתומים ארבעים רבנים בלבד, כולל ראשי ישיבות תיכוניות ורבני בתי כנסת.

נמשיך ונלך לאורם של רבותינו הגדולים מורי האומה, ורק כך נזכה להתקדם אל בנין בית מקדשנו במהרה בימינו. "אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותייך על משכנות הרועים".