ד"ר נעם ארנון, דובר היישוב היהודי בחברון
ד"ר נעם ארנון, דובר היישוב היהודי בחברון צילום: חזקי עזרא

בימים אלו השלים נעם ארנון, דובר היישוב היהודי בחברון, את עבודת הדוקטורט שלו. נושא הדוקטורט: "מערת המכפלה: האתר ותולדותיו מראשיתו ועד שלהי העת העתיקה". העבודה עוסקת בחקר מערת המכפלה במשך 2,500 שנה, מימי אברהם אבינו ועד לתקופת התלמוד. "מלכתחילה, מטרת המחקר שלי הייתה שהסיפור של המערה לא יישאר בתחומי הפולקלור והמסורת העממית אלא יקבל כיסוי מדעי ומחקרי", מציין ארנון את הרציונל שהוביל אותו בכתיבת הדוקטורט. "אני מאמין שזה אכן יתרום תרומה משמעותית להנחלת תודעת מערת המכפלה בציבור, החל מהחוקרים, דרך המדריכים והמבקרים, ויחלחל משם הלאה לתודעה של הציבור הכללי", הוא מייחל.

ילדה בבטן המערה

ארנון בהחלט מזוהה לאורך שנים רבות עם היישוב היהודי בחברון ועם מאבקו לצמוח ולהתפתח, אולם סיפור כניסתו לבטן המערה באישון ליל בתחילת שנות השמונים הוא סיפור המוכר בעיקר ליודעי דבר, והוא ששימש כבסיס לעבודת המחקר האקדמית שלו בנושא. "ידענו שיש מערה או מחילה כלשהי מתחת לאולם יצחק מסיפור שסופר בשמו של משה דיין ומאוחר יותר אף נכתב בספרו", הוא פותח. "דיין רצה לדעת מה נמצא בתוך המערה. מכיוון שפתח הכניסה היה צר עבור אדם מבוגר, הוא החליט להוריד לשם ילדה בת 12 בשם מיכל, בת של חברו שהיה בכיר בשב"כ". דיין שלשל את הילדה בעזרת חבל אל תוך המחילה המובילה לבטן המערה באישון לילה. הילדה גילתה שם מנהרה וזחלה בתוכה, עד שהגיעה אל מה שנראה כמו פתח החסום באבנים. "האגדות מספרות שמי שנכנס למערה לא חוזר משם, כי על פי המסורת זהו פתח גן העדן. מי שעובר אותו - לא יוצא", אומר ארנון. למרבה המזל, הילדה הצליחה לחזור ולתאר מה ראתה בבטן המערה. "היא סיפרה שהפתח היה חסום באבן שהיא בכוחה הדל ניסתה לפתוח ולא עלה בידה. היא דיווחה ששמעה מישהו דופק מהצד השני של הפתח".

סיפור זה הצית את סקרנותם של ארנון וכמה מחבריו מצוות מדרשת חברון, ולאחר בחינת העדות הם הצליחו להבין היכן מצוי הפתח הסגור שהיה המבוי הסתום שאליו הגיעה הילדה. "הבנו שהפתח מצוי בתוך אולם יצחק", הוא מספר. "תכננו לפתוח אותו ולהיכנס לשם". מכיוון שלא רצו שהמבצע יתגלה על ידי הערבים, ומאחר שהכניסה למערה הצריכה שימוש בפטישים ואזמלים, המבצע תוכנן לליל אמירת הסליחות. "בזמן הסליחות תוקעים בשופרות ושרים פיוטים, ולכן החלטנו להיכנס למערה בדיוק בזמן הזה". ארנון וחבריו הגיעו לאמירת הסליחות באישון לילה, מצוידים בפטישים, אזמלים, חבלים ופנסים. "בזמן שהקהל תוקע בשופרות ושר את הפיוט 'עננו אלוקי אברהם עננו', הצלחנו להסיר את החסימה והמערה נפתחה".

המתפללים לא הרגישו במתרחש?

"היו כמה ששמו לב", הוא מחייך, "אבל אמרנו להם שיסתובבו חזרה, כי מדובר במבצע סודי. הוצאנו את האבן וגילינו פתח שהוביל לתוך חלל תת־קרקעי. זחלנו פנימה".

לא פחדתם?

"פחדנו", הוא מודה, "אבל הסקרנות גברה על הפחד. נכון שהסיפורים על אלה שלא חוזרים מהמערה ניקרו לי בראש, אבל אמרתי לעצמי שמדובר בפתחו של גן עדן, אז מקסימום אגיע לגן עדן, זה לא כל כך נורא". לאחר שזחלו לתוך המערה הגיעו למרתף, ושם החלו לחפש פתח של מערה או כניסה נוספת. "מישהו מאיתנו שם לב שמתוך הרצפה של המרתף נושבת רוח. הבנו שיש פתח כלשהו מתחת לרצפה. הוצאנו את האבנים והתגלה לנו פתח של מערה. זחלנו פנימה וגילינו שזו לא מערה אחת אלא שתיים: מערה כפולה, מערת המכפלה". ארנון וחבריו זחלו לתוך המערה הכפולה, מאירים בפנסים בתוך החושך הגמור של בטן האדמה. "במהלך הזחילה במערה גיליתי שאני זוחל בין עצמות של בני אדם", הוא משתף. "ידעתי שיש סיפורים על אנשים שלא יצאו מכאן, ושאלתי את עצמי אם אלה עצמות האנשים שלא יצאו, ואם כן, מה זה אומר עלינו? אולי עוד אלף שנים מישהו יזחל כאן ויגלה את עצמותינו?".

למרות האימה הם המשיכו להתקדם, וגילו כלי חרס שלאחר מכן זוהו ככלים מימי בית ראשון, על פי הצורה האופיינית לתקופה. "זה היה הבסיס למחקר שסיימתי עכשיו", הוא אומר. "המערה היא מערה מתקופת האבות, ואילו כלי החרס הם מימי בית ראשון, כלומר שיהודים מימי בית ראשון שהו במערה הזו ונכנסו פנימה. הכלים שימשו למנחת קבורה והושארו בתוך המערה. במסגרת המחקר שלי הכלים עברו בדיקות מדעיות מעמיקות, יודעים היכן הם נוצרו וממה הם עשויים. התגלה שהכלים הגיעו ממקורות שונים: חלקם מירושלים, חלקם מהשפלה וחלקם מהרי יהודה, כלומר שיהודים ממקומות שונים באו לכאן כדי להיכנס למערה ולהתפלל. המקום היה פעיל ברציפות מתקופת אברהם אבינו ועד בית שני, שאז נבנה המבנה למעלה על ידי הורדוס וסגרו את עומק המערה. אומנם המנהרה נותרה, אבל כנראה התכוונו בכך למנוע את הכניסה אליה".

מתחברים לשורשים

"המטרה של תיירות חברון היא לחבר כל אחד לשורשיו ולעבר הלאומי", אומרת יעלה ברינר מתיירות חברון. "חשוב לנו שיֵדעו שחברון היא לא רק המערה, למרות חשיבותה העצומה. בחברון העתיקה, שכיום נקראת תל חברון, חיו האבות והאימהות. אברהם הגיע לפני 3,800 שנה לחברון, שהייתה קיימת 700 שנה קודם לכן. אברהם הגיע לשער העיר ועשה את העסקה של רכישת מערת המכפלה למעלה בתל חברון, כשהוא משקיף על המערה שנמצאת למטה. כשכלב בן יפונה בא לרגל את הארץ, הוא הגיע לכאן כדי להתפלל על קברי האבות והאימהות. דוד המלך מלך כאן שבע שנים לפני שהגיע לירושלים. למקום יש חשיבות היסטורית ולאומית עצומה", היא מדגישה. "בנוסף, לפני כחמש שנים התגלו ממצאים ארכיאולוגיים חדשים בתל חברון, ובהם מקוואות ענקיים. אם עד לפני כמה שנים הייתה טענה שהורדוס בנה את המערה עבור האדומים, כיום יש הוכחות לכך שבתל חברון גרו יהודים, והיה בה אזור תעשייה גדול שבו הכינו יין ושמן לבית המקדש, וזה מאשש את הטענה שהמערה נבנתה עבור היהודים", היא מציינת.

היישוב היהודי בחברון מונה בימים אלו שמונים משפחות המתגוררות בארבע שכונות, שבכל אחת מהן מוקדי ביקור היסטוריים ואטרקציות למבקרים ולתיירים. שכונת אברהם אבינו נמצאת ברובע היהודי העתיק ובמרכזה עומד בית כנסת אברהם אבינו, ששימש כמרכז הרוחני של קהילת חברון העתיקה. "בית כנסת אברהם אבינו הוקם על ידי יהודים שגורשו מספרד לפני כ־500 שנה. הם העלו איתם ספרי תורה מספרד, הנמצאים עד היום בתוך ארון הקודש של בית הכנסת, עטופים בצעיפי משי. בפרעות תרפ"ט ובמהלך הכיבוש הירדני המקום נחרב והפך לדיר בהמות, אך בשנת 1980 שוקם על ידי מחדשי היישוב היהודי בחברון בראשות הרב לוינגר, שיחד עם אשתו, הרבנית מרים לוינגר, היו המנוע של כל היישוב היהודי בחברון. סביב בית הכנסת נבנה הרובע היהודי".

שכונה נוספת היא שכונה קטנה של קרוואנים, שבמרכזה עומד בית רומנו, שבו שוכנת ישיבת שבי חברון, המונה כ־350 תלמידים. "הישיבה היא מרכז חשוב של לימוד תורה וגמילות חסדים. כל תלמידיה משרתים ביחידות קרביות", מספר נעם ארנון. "ראש הישיבה הוא הרב חננאל אתרוג, ולפניו עמד בראשה הרב משה בלייכר". בית רומנו נבנה על ידי יהודים במאה ה־19 ונקנה על ידי האדמו"ר החמישי של חב"ד, הרבי הרש"ב, בשנת 1912. "בשכונה זו תחל בעזרת ה' בקרוב בנייה של שכונה חדשה", מספר ארנון, וברינר מוסיפה כי "יש רשימת המתנה של שבע שנים לדירה ביישוב היהודי. אין כאן כמעט בנייה, ואת השכונה שאמורה להיבנות כעת אישרו לפני זמן לא רב".

השכונה השלישית בחברון היא השכונה שבמרכזה ניצב בית הדסה. כיום בית הדסה הוא מרכז מבקרים ומוזיאון חדשני המציע חוויה רב־חושית של מיצגים שונים וסרטונים על ציר הזמן: אברהם אבינו, היישוב היהודי, מאורעות תרפ"ט, שחרור חברון והיישוב כיום. ברינר מבקשת להוסיף כי כדי להנגיש את הביקור במוזיאון למשפחות, הסיפור של מאורעות תרפ"ט מוצג בצורה מעודנת ומספרים בו גם על סיפורי ההצלה, כדי שגם ילדים יוכלו ליהנות מהסיור.

אבל לבית הדסה יש עבר עשיר וסיפור מיוחד. במאורעות תרפ"ט השתלטו הפורעים על הבניין, ששימש כבית חולים, והוא נבזז. הבניין שוחרר בשנת 1967 על ידי צה"ל. בשנת 1979 נכנסה למקום קבוצה של נשים יהודיות עם ילדיהן וביניהן הרבנית מרים לוינגר, שנפטרה בשנה שעברה, ושרה נחשון, אשת הצייר החב"די ברוך נחשון. ראש הממשלה דאז, מנחם בגין, הורה שלא לפנות את הנשים, אך למנוע כניסת אנשים נוספים, כולל מי שהיה בפנים ויצא. כתוצאה מכך נשארו הנשים והילדים לבדם במשך מספר חודשים.

בליל שבת, י"ז באייר, תקפו מחבלי פת"ח קבוצת גברים שבאה לקידוש יחד עם הנשים ששהו בבית הדסה. הם. רצחו שישה יהודים ופצעו 16. בעקבות זאת החליטה ממשלת ישראל על חידוש היישוב היהודי בחברון והתרת המגורים בבית הדסה, מה שהיה הבסיס לחידוש הקהילה היהודית בחברון.

השכונה הרביעית בעיר הבנויה למעלה, בתל חברון הקדומה, נקראת אדמות ישי, ובה נמצאים ציון הקבר של ישי ורות המואבייה. כאן גם נמצאים ממצאים ארכאולוגיים חשובים כמו החומה מימי אברהם אבינו ובית יהודי מימי המלך חזקיהו. "זו נקודת ציון היסטורית חשובה מאוד", אומרת ברינר. "היו שני שלבים של גילויים במקום. הראשון בשנת 1999, לאחר רצח הרב שלמה רענן הי"ד בתל רומידה, שבעקבותיו נתניהו נתן אישור לבנות בית במקום. מכיוון שהמקום הוא אתר היסטורי, נעשתה 'חפירת הצלה' לפני הבנייה כדי לוודא שאין שרידים ארכיאולוגיים במקום הבנייה. כך התגלו החומה והבית היהודי הקדום. בשנת 2014 נערכו חפירות נוספות והתגלתה עיר מימי בית שני".

"הבית שנבנה נקרא בית מנחם ע"ש האדמו"ר מחב"ד", מסביר ארנון. "הוא בנוי מעל העתיקות, ומהגג שלו יש תצפית עירונית נפלאה, אחת היפות בארץ, המשקיפה על כל העיר חברון, הר חברון וחלקים ממדבר יהודה". סביב תל חברון יש גם עצי זית עתיקים, מעיין ושבילים יפים לטיול. "המטיילים יוכלו לקבל מגוון של אטרקציות: נוף וטבע, ארכיאולוגיה מתקופות שונות, סיקור התיישבותי, וסיפור אנושי מיוחד".

מה קורה עם קידום הנגשת מערת המכפלה?

"לצערנו, נושא ההנגשה עדיין לא נפתר", אומרת ברינר. "מערת המכפלה היא המקום היחיד ששרד 2,000 שנה ועדיין עומד בתפארתו. הארכיטקט של בית המקדש השני הוא אותו ארכיטקט של מערת המכפלה. ובכל זאת, עם כל חשיבותו, האתר אינו בשליטתנו. יום אחרי ששוחרר הכותל, הגיעו חיילי צה"ל לחברון. כל ערביי העיר הניפו דגלים לבנים. הם היו בטוחים שהיהודים הגיעו לנקום על הרצח בתרפ"ט. אבל אנחנו לא נקמנו, ואף הגדלנו לעשות ומסרנו את המפתחות של המערה לוואקף", היא קובלת. "כיון שאין לנו שליטה במקום, אנחנו לא מצליחים להתקין שם מעלית ולהנגיש את המערה הן למתפללים היהודים והן למתפללים המוסלמים. הוואקף תוקע מקלות בגלגלים פעם אחר פעם. מכיוון שכך, אנשים מוגבלים לא יכולים להגיע למערה, שאינה מונגשת כלל".

מה תוכלי לומר לאלו החוששים להגיע לחברון?

"הנגישות לחברון קלה מאוד היום", היא מרגיעה. "יש אוטובוס שיוצא מירושלים לחברון בכל שעה. בנוסף, אי אפשר לטעות ולהגיע למקומות שאסור להיות בהם. באופן אירוני, זה אולי המקום הכי בטוח בארץ, בגלל כמויות החיילים שנמצאות כאן", היא צוחקת. גם ברכב פרטי הגישה קלה: רושמים בווייז 'בית הדסה' או 'מערת המכפלה' ומגיעים בקלות.

חברון היא אתר תיירות בינלאומי. "לפני שפרצה הקורונה, הגיעו לכאן 800,000 תיירים בשנה. זו כמות עצומה, המקבילה לכמות התיירים השנתית במצדה. מדובר בתיירים מכל העולם: סינים, יפנים, מוסלמים, נוצרים ויהודים. אברהם נקרא אב המון גויים, ולכן זה מקום בעל ערך שורשי והיסטורי עבור כל אזרחי העולם. זה התחזק מאוד עם הסכמי אברהם", היא מציינת. "בדובאי בונים מרכז תפילה משותף לשלוש הדתות, וגם חברון היא מרכז כזה. אנחנו שואפים להביא לכאן כמה שיותר תיירים".

פוגשים את תושבי חברון היהודים והערבים

בזמן הקורונה התיירות בעיר נעצרה. אפילו בשבת חיי שרה, שבשנה לפני כן הביאה 40,000 איש לחברון, לא הגיעו המבקרים. "עכשיו יש התעוררות חדשה והרבה תיירות פנים. השבוע צפוי ביקור שמארגן חבר הכנסת עוזי דיין. הוא אמר שהוא רוצה להביא שני אוטובוסים, אבל בזמן קצר מאוד התמלאו כבר שלושה. בנוסף, המועצה לשימור אתרים פותחת את המוזיאון שלנו בבית הדסה חינם לציבור הרחב ביום העצמאות, אחד מ־73 אתרי מורשת שנפתחים ביום העצמאות ללא תשלום, כמחווה לציבור הישראלי".

במהלך הסיורים מטעם תיירות חברון השייכת ליישוב היהודי בעיר, ברינר מביאה את המבקרים לבקר בבתיהם של כמה משפחות מהיישוב, כמו ביתה הצנוע של ברכה בן יצחק, בעלת תשובה ואם ל־14 ילדים המספרת על החיים במקום, וכן למשפחת מידד, זוג שנפגש במהלך שירותם הצבאי והלאומי בעיר, נישאו וקבעו את ביתם במקום. "אני מביאה את המבקרים גם לביתו של ערבי מוסלמי תושב חברון בשם אשרף ג'עברי", היא מספרת. "הוא מתגורר ליד המערה. אשרף אוהב לארח את המבקרים שלנו. הוא לא מעוניין באזרחות ישראלית, אבל בהחלט שואף לגור תחת ריבונות ישראלית ומתנגד לחמאס". ברינר מספרת לי שחברון הערבית היא עיר תוססת ומצליחה, המייצאת כל שנה למדינת ישראל סחורות בשווי מיליארדי שקלים.

דמות מרכזית נוספת ביישוב היא ציפי שליסל. ציפי היא בתו של הרב שלמה רענן הי"ד, שאחרי הרצח הגיעה לגור בחברון. יחד עם בעלה, הרב ישראל שליסל, הם הקימו כולל לזכר הרב רענן הנקרא 'אור שלמה'. ציפי עצמה היא חוקרת חברון ומדריכה במוזיאון בית הדסה. היא כתבה ספר שפורסם בהוצאת דברי שיר ונקרא בשם 'חברון שוברת שתיקה', זאת כמענה לארגון 'שוברים שתיקה' העורך סיורים בעיר ומפיץ שקרים כנגד תושביה. "היא כתבה את הספר כדי לספר את האמת על חברון ותושביה, ואני ממליץ בחום לקרוא אותו", אומר ארנון.

גם בית הקברות היהודי העתיק הוא אתר היסטורי חשוב המחולק לארבע חלקות: חלקת חללי תרפ"ט, חלקת הרבנים והמקובלים וביניהם ציון ה'ראשית חוכמה', ר' אליהו די וידאש זצ"ל, חלקה צבאית, שבה טמון גם רס"ן בניה שראל הי"ד, מפקד פלס"ר גבעתי. בניה, בן קריית ארבע, נהרג במבצע צוק איתן באותו אירוע שבו נחטף סרן הדר גולדין הי"ד. החלקה הרביעית היא החלקה האשכנזית, שבמרכזה ניצבת מצבת הרבנית החב"דית מנוחה רחל סלונים, בת האדמו"ר האמצעי מחב"ד, שעלתה לארץ בשנת תרמ"ה והתגוררה בחברון. הרבנית מנוחה רחל הייתה ידועה בברכותיה המופלאות שחוללו מופתים. לאחר מאורעות תרפ"ט לא נקבר אף יהודי בבית הקברות העתיק למשך תקופה ארוכה. שרה נחשון, המתגוררת כיום בקריית ארבע, שכלה בשנת 1975 את בנה התינוק אברהם ידידיה, שנפטר ממוות בעריסה. היא התעקשה לקוברו בבית העלמין היהודי בעיר כדי להתחבר לקהילה היהודית העתיקה. הממשלה התנגדה לקבורה זו אך לא עמדה בפני שרה, שהחלה ללכת לכיוון בית העלמין כשגופת בנה התינוק בידיה. "הייתי נוכח בלוויה המצמררת הזו", משחזר ארנון. "זה היה באישון לילה. שרה אמרה מעל קבר בנה: 'תראו את המעגל ההיסטורי שנסגר כאן: לפני אלפי שנים אברהם קבר את שרה בחברון וכך הוא קנה את חברון, והיום אני, שרה, קוברת את אברהם בחברון, וכך נקנה את חברון'". שער העיר חברון נפתח על ידי התינוק הרך שנקבר שם, שהיה היהודי הראשון שחזר לתוך העיר חברון. בעקבות קבורת התינוק עלה צורך להציב שמירה על בית הקברות היהודי, מה שהחל את הנוכחות האזרחית בתוך חברון עצמה, והשאר עוד יסופר בתולדות ישראל.