ד"ר חנה קטן
ד"ר חנה קטןצילום: אלירן אהרון

מהפכה נולדה. באילת לא הייתי, אבל בשארם א־שייח' כן. זה היה בטיול השנתי של תיכון צייטלין, ואני זוכרת איך שרנו בשני קולות, אל מול גיצי להבות הקומזיץ, "אנחנו נעבור במיצרי טיראן...".

לפני כמאה וחמישים שנה הצליח הפוליטיקאי והיזם הצרפתי פרדיננד לספס לקבל משליט מצרים רישיון לבניית תעלה שתחבר בין הים התיכון לים סוף. אחרי כעשר שנות עבודה קמה וגם ניצבה התעלה הנזכרת. לרגל פתיחת התעלה התקיים טקס בינלאומי שבו השתתפו מלכים ושועי עולם. הנה התגשם החלום – במקום להקיף את כל אפריקה במסע באוקיינוס האטלנטי כדי להעביר סחורה, אוניות יכלו בתוך פחות מיממה להגיע מים סוף לים התיכון. התעלה הפכה לאחד מנתיבי השיט החשובים בעולם ואלפי ספינות עוברות בה מדי שנה. מהפכה!

מלקום מקלין, נהג משאית שהוביל סחורות בארצות הברית, היה מחכה תמיד שעות רבות להטענת סחורה בנמלים. בשעות הרבות שבהן חיכה לתורו עלה במוחו רעיון מבריק: הוא יבנה ארגז גדול, יכניס את כל החבילות פנימה, וכך יוכלו המנופים להעלות את כל הסחורה יחד אל האנייה. הוא בנה קופסה בלתי שבירה עם אפשרות לאכסן את הארגזים בקומות ומנופים מיוחדים פותחו להעמסת המכולות. היום לכל מכולה יש צ'יפ אלקטרוני, וכך הגוף המנהל את המסחר יכול לדעת בכל רגע נתון היכן נמצאת כל מכולה ומה מצב הסחורה שבתוכה, ממש כדברי חכמים: חייב אדם לזכור מאין בא ולאן הוא הולך ולפני מי הוא עתיד ליתן דין וחשבון. בזכות המכולות התקצרה ההמתנה בנמלים, השבועות הפכו לימים והימים לשעות, וכך ירד המחיר לצרכן. גם בתרבות הנמלים הקלוקלת היה שיפור. מהפכה!

לאחרונה הגיעה ארצה לצורך ניסויים, ישר מהמפעל באירופה, מערכת הסעת המונים חדשה: רכבת קלה שאינה נזקקת לפסים. הרכבת הקלה החדשה, על גלגלים, אמורה לפעול בדיוק כמו אחותה הבכירה. במסלולים קבועים, בהזנה חשמלית עילית, עם תחנות ועם זכות קדימה בתעבורה העירונית, וכל זה בלי צורך לבנות תשתיות יקרות ולשתק את העיר למשך שנים. מהפכה!

על חשבון האנשים הקטנים. אבל כל המרבה בטכנולוגיה ובייעול - מרבה דאגה. ומעשה שאירע בימים אלו ממש: אונייה ענקית ששטה בתעלת סואץ ונשאה על סיפונה עשרות אלפי מכולות סטתה והתנגשה בדופן התעלה החולית, ונתקעה כשהיא חוסמת את התעלה על שני נתיביה. עשר גוררות לא הצליחו להזיזה אפילו מטר אחד. במשך שישה ימים חפרו סביב חרטום האנייה התקוע בחול, ובינתיים מאות אוניות המתינו משני צידי התעלה, ואפשר להניח ששאלת האחריות לנזקים הכבדים שנגרמו עוד תגיע לבתי המשפט. מצד אחד, עינינו הרואות כיצד רעיונות פשוטים עשויים לשנות את העולם. ומצד שני, ככל שהעולם משתכלל כך תקלה אחת קטנה, כמו חוסר תשומת לב של נתב בתעלה, יכולה לעצור את התחבורה הימית בחצי העולם. וזה נכון גם לגבי המחשוב. הפסקת חשמל אחת שולחת את כולנו לתהומות הייאוש כשאנו מנותקים ממערכות המידע והתקשורת כאילו נקטע לנו חס ושלום קו החיים באבחת ביל גייטס.

עם כל ההתפעלות שלנו מהקדמה והטכנולוגיה, ייתכן שיש אמת במילות 'שיר המחירון' של להקת כוורת: "לכל דבר מחיר, לדל ולעשיר". גם במצבים שנראים לכאורה כמו win-win situation, האצת הטכנולוגיה יוצרת בעיה לאנשים הקטנים אשר עלולים להיות קורבנות של האבטלה שהיא מביאה איתה. לאחר שהמכולות תפסו את בימת המסחר כל הסבלים, הספנים ונהגי המשאיות נמצאו מיותרים. הופעת הרכבת החדשה שאינה נזקקת לפסים מייתרת את כל הפועלים שעסוקים בייצור פסי הרכבת למשך שנים. עינינו רואות התרחשות דומה בחלוף מגפת הקורונה. זבניות בחנויות בגדים הוחלפו במשלוחים מחברות בינלאומיות ופקידה הוחלפה במענה וירטואלי, למרות שאין תחליף לאוזן האנושית, למגע ולמבט, והדוגמאות רבות. המשותף לכל אלו הוא שהם נמצאים בשולי החברה, בתחתית שרשרת המזון, ונדחקים החוצה כשאין בהם חפץ.

מי מכין את מצות היד? לפני כמעט מאתיים שנה הגיעה המהפכה הטכנולוגית גם לתחום אפיית המצות והומצאו מכונות אפיית המצות הראשונות. במערב אירופה העניין עבר די בשקט והמכונות קיבלו הסכמה של גדולי הרבנים. אולם במזרח אירופה היו למכונות אלו מתנגדים רבים, בעיקר מבין גדולי אדמו"רי החסידות, שהגישה שלהם בכל הקשור לתורה ולקיום המצוות הייתה שמרנית יותר.

אבל טעם נסתר אחד לפחות התגלה בחלק מתשובות הרבנים האוסרים: הפגיעה בעניים. מתברר שאפיית מצות היד בחודשים אדר וניסן שימשה כמקור הכנסה עיקרי לעניים ואומללים, אלמנות ויתומים, שלָשו ורידדו וחוררו ואפו כמויות עצומות של מצות במאפיות שקמו בכל עיירה ובכל שכונה, ועכשיו תבואנה המכונות החדשות ותנשלנה אותם ממקור פרנסתם. גם כאשר תובלת הים עברה מהובלה בתפזורת להובלה במכולות, למרות שהשיטה הוזילה את התעבורה הימית בעשרות אחוזים, קמו והתנגדו לכך ארגוני העובדים, שראו בעיניים כלות כיצד רבבות מקומות עבודה של סבלים ומנופאים מהסוג הישן מתאדים להם פתאום.

לנבא את צעדי היריב. וגם לפסיכולוגיה החברתית נמצא תחליף. לאחרונה פותחה טכנולוגיה בשם Facial coding שיודעת לזהות את מצבו הרגשי של האדם לפי תזוזות השפתיים והגבות והבעות פנים נוספות. טכנולוגיית המחשוב האפקטיבי יכולה לסייע בניבוי מכירות של מוצר בדיוק של עד 75 אחוזים, לסייע למורה לזהות תלמיד שמתקשה בשיעור הזום או לעזור לילד על הרצף האוטיסטי להבין את הבעות פניו של חברו. התוכנה יכולה לעזור לרופא לדעת אם הפציינט הבין את ההוראות שהוא נתן לו, ולנבא את הצעד הבא של היריב במשחק השחמט. אך זה בוודאי לא תחליף לתקשורת פנים אל פנים, להקשבה לטונים הנמוכים, לתדר הנוכח בחדר. לזה אין תחליף וגם לא יהיה.

אחרי שנה שבה ניהלתי מרפאה וירטואלית והעברתי הרצאות בזום אני מרגישה שגואה בי הגעגוע לקשר אנושי אמיתי. לראשונה חיבקתי נכדה עסיסית במיוחד. בשבילי זאת יציאה ממיצר. נדמה לי שבורלא, מנכ"ל חברת פייזר, הוא מהנדס לא פחות מוכשר מפרדיננד לפלס. בזכות החיסון שפילס תעלה אל הבריאות השלמה אנחנו נעבור במיצרי הנגיף.

לתגובות: [email protected]