דני דנון על חיי ילד בצל אב פצוע קרב

השגריר והשר לשעבר דני דנון נולד לתוך מציאות קשה של אב שנפצע מרימון בארץ המרדפים. בראיון הוא מספר על השנים הקשות עד פטירת האב מפציעתו.

שמעון כהן - ערוץ 7 , א' באייר תשפ"א

דני דנון על חיי ילד בצל אב פצוע קרב-ערוץ 7
דני דנון
צילום: אלירן אהרון

לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שוחחנו עם דני דנון, יו"ר הליכוד העולמי, השר והשגריר לשעבר, על סיפורו האישי כבן לאב שנפטר לאחר 12 שנות מאבק בפציעה קשה אותה נשא מאז מלחמת ההתשה בשנת 69'.

"אבא, יוסף, עלה בגיל צעיר מאלכסנדריה למעברה באור יהודה והתחיל לטייל ברחבי הארץ. בשירות הצבאי הוא התקבל לסיירת חי"ר והפך לאחד הנווטים הטובים של צה"ל", מספר דנון. "בשירות מילואים הוא נפצע במהלך מרדף בארץ המרדפים. פציעה קשה בראשו מרימון. הוא נאבק בפציעה ונפטר בערבו של יום הזיכרון".

דנון מציין כי הוא עצמו נולד לאחר הפציעה ולמעשה נולד אל תוך הנכות של אביו. כילד הפך למתורגמן עבור האב שאיבד את שמיעתו, ליווה אותו כילד בביקוריו במשרדי הממשלה הרלוונטיים ובאגף השיקום. עוד הוא מספר כיצד היה חוזר מטיולים ומספר לאביו על המקומות בהם ביקר, מקומות אותם הכיר מימיו כנווט בצה"ל.

על הפער בין אגף השיקום של אותם ימים לאגף השיקום כיום, על רקע האירוע הקשה בו הצית איציק סעידיאן את עצמו במחאה על היחס שקיבל, אומר דנון כי חל שיפור משמעותי בהתנהלות האגף, אך המקרה הקשה של סעידיאן מוכיח שיש עוד לא מעט להשתפר.

ערב יום הזיכרון עבור דנון הוא למעשה שילוב קשה בין יום הזיכרון הלאומי ליום השנה על פטירת אביו. "היום עלינו לקברו בגבעת שאול. מדי שנה אנחנו מגיעים לאזכרה אישית ובמקביל רואים את ההכנות לטקסים, את חיילי צה"ל מניחים דגלים על הקברים ואת עם ישראל מרכין ראש".

אנחנו שואלים על התקופה המורכבת של 12 שנות פציעה של אביו ודנון מספר: "זו תקופה של חוסר וודאות, אישפוזים רבים, וכל דקה היא בין שמים וארץ. בימים הללו מעריכים כל יום כי לא יודעים כמה זמן זה יימשך".

"נחשפתי גם לנכי צה"ל קשים מאוד שאיתם היינו בבית הלוחם ובנופשים משותפים. במקום מרמור פגשתי אצלם דיבור באהבה על הארץ ואמירה לדור הבא שזה היה שווה", אומר דנון ואנחנו שואלים אם מדבריו ניתן להבין תמיכה בצמידות שבין יום הזיכרון ליום העצמאות, והוא משיב כי "בשלב הזה כבר אי אפשר להפריד. בדיעבד יכול להיות שהיה מקום למחשבה אחרת. אני זוכר כילד את אבא שלי עוקב אחר השמות ומחפש את שמות החברים שלו. הוא לא היה פנוי לחגיגות. עבור משפחות השכול אולי נכון היה להפריד בין הימים הללו".