ח"כ אורית סטרוק: נקדם את החוק לביטול ההתנתקות בצפון השומרון

ח"כ אורית סטרוק נשאה דברים בצפון השומרון ואמרה "ההיסטוריה לא תסלח למי שימנע הקמת ממשלת ימין על מלא". הנאום המלא.

ח"כ אורית סטרוק , ג' באייר תשפ"א

חג עצמאות שמח שאנור!

לפני 73 שנים זכינו להקמת מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו. הלב מלא תודה על הזכות הגדולה לחיות בדור הזה, דור של ראשית צמיחת גאולתנו, הלב מלא תודה על הקמת המדינה, על תקומתה, על בניינה, על עצם קיומה, על חזון כל הנביאים וחלום כל הדורות שהתגשם בימינו.

ואנחנו יודעים, זוכרים היטב יום יום, שהמדינה קמה על גבי אהבה אין קץ לארץ ישראל: גלים של אהבה שהפכו לגלים של עליה מכל הגלויות, לגלים של התיישבות בכל מרחבי הארץ האהובה, של גאולת קרקעות, יבוש ביצות והפרחת השממה.

אהבה שמכוחה התגברנו על כל הקשיים, על כל המכשולים, כמו שנאמר ביעקב אבינו: "ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה".

זה כוחה של אהבת ארץ ישראל: יש בה מסירות אין קץ, מסירות נפש, ויש בה כוחות אדירים של בנין, של צמיחה, של השקעה ונתינה מתוך שמחה, כפי שמשקיעים רק כשאוהבים.

אהבה שמאפשרת לנו לראות את יופיה של ארץ ישראל גם כשהיא חרבה, לחלום על עתיד טוב יותר עבורה, ולהילחם למען העתיד הזה. ואנחנו באנו הנה להביע את אותה אהבה.

באנו לכאן היום להביע אהבה אין קץ לפיסת הארץ הטובה הזו, שככה נעזבה, ושאנחנו משתוקקים לחזור אליה.
באנו לכאן גם להביע כאב, כאב ועלבון צורב על הישוב הנפלא שהיה כאן ונעקר, ונחרב, ללא סיבה וללא כל תועלת, על הבנים שנעקרו מאדמתם, על עמל של שנים שירד לטמיון, על הפצע הפעור שאינו מגליד. דוקא כשאוהבים את הארץ, הפצע הזה בגופה יותר כואב.

באנו לכאן היום כדי להביע מחויבות, מחויבות לרפא את הפצע, לאחות את הקרע, לחזור ולבנות, לחזור ולנטוע, לחזור ולהחזיר עטרה ליושנה.

המילים "שלא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות, או לשממה" זועקות ומהדהדות באזנינו, ואינן מרפות, וטוב שאינן מרפות. כל עוד הזעקה הזאת מהדהדת, האהבה קיימת ובוערת, ויש סיכוי לתיקון העוול.

באנו לתקן, כי כל עוד הנר דולק – אפשר לתקן. וכאן, במקום הזה, אתם ההוכחה הטובה ביותר לכך שהנר דולק, שהלבבות דולקים ובוערים באהבת הארץ הזאת, באהבת המקום הזה, באהבת שא נור.

אתם, גרעין ההתיישבות בשאנור, שחוזרים ועולים לכאן פעם אחר פעם בעקשנות ודבקות ראויה לציון, מתוך אהבה גדולה, הבנה והזדהות עמוקה עם הצו של "ושבו בנים לגבולם" - אתם ההוכחה שהנר דולק ומאיר באור יקרות.

אתה, ראש המועצה יוסי דגן, שקם כל בוקר בביתך הזמני בשבי שומרון, מתבונן באהבה משם אל המקום הזה, וחולם לשוב אליו. שמתעקש כבר שנים להשאיר את שאנור, ואת חומש, ואת גנים, ואת כדים, ברשימת ישובי המועצה, לא מוכן בשום אופן למחוק אותם, ונותן גב איתן גם לגרעין שאנור, וגם לישיבת חומש – אתה, וסגנך דוידי בן ציון, וכל הפועלים מטעמכם – אתם ההוכחה שהנר דולק ובוער ולא כבה לרגע.

אתם, ציבור יקר ונפלא שהגיע דוקא הנה ביום העצמאות הזה, שהלב האוהב שלכם, הלב הדואב שלכם, נשא את רגליכם היום דווקא לכאן, לשאנור. באתם כדי לומר ברגליכם באופן הכי ברור, ברור יותר מכל נאום שנשמע כאן היום, לומר שאתם נאמנים לארץ ישראל, נאמנים לצפון השומרון, נאמנים לשאנור – אתם ההוכחה שנרות רבים דולקים ושאפשר וחייבים לתקן.

יותר מכך: אתם, חברים יקרים, אתם הרגליים שמחזיקות ויחזיקו את הידיים. כי כשאנחנו, בכנסת, נפעל כדי לתקן את העוול הזה, ונקדם בע"ה את החוק לביטול ההתנתקות בצפון השומרון – אנחנו הרי נזדקק להרבה אצבעות, להרבה ידיים של חברי כנסת שיצביעו בעד החוק הזה. ואתם, שהגעתם לכאן היום ושעוד תגיעו שוב ושוב בהמשך – אתם הרגליים שמחזיקות את הידיים האלה.

אז אהבת ארץ ישראל בוערת, הנר דולק, ואפשר וחובה לתקן. בע"ה ובעזרתכם, נעשה וגם נצליח.

חג עצמאות שמח!