לא ראוי לפרס ישראל

הנה דברי לפרופ' עודד גולדרייך: אינך ראוי, בעיניי, לפרס ישראל. לא משום שאינך איש מדע רב הישגים אלא בגלל ערכיך המשובשים, לטעמי, הפוסט-ציוניים.

לא בכדי קבע, בזמנו, בן-ציון דינור, שר החינוך הראשון, יוזם הפרס, שהפרס יחולק דווקא ביום העצמאות במעמד נבחרי ציבור מרכזיים. הוא רצה להדגש, כך נדמה לי, את ישראליותו של הפרס. אין הוא מחולק למצטיינים גרידא בתחומם, אלא לאזרחי מדינת ישראל שמתגוררים בה.

כלומר, בניגוד לפרסים אחרים המחולקים ברחבי העולם, כמו פרס נובל, למקבלי פרס ישראל צריכה להיות זיקה למדינה היהודית, לביתו הלאומי של העם היהודי, על פי המסמך המכונן שלו, למורשתו ולערכיו; וכל אלה אינם פחות חשובים מן היכולת המדעית.

זאת ועוד: כדי להדגיש את הזיקה בין מקבל הפרס לבין מדינת ישראל, נקבע שאין די בהמלצה של ועדת מומחים. גורם פוליטי, שר החינוך, אמור לאשר את ההמלצה; ומטבע הדברים אישורו איננו אוטומטי. אחרת, לא היו מכנים את החלטתה של הוועדה "המלצה". מילה זו מדגישה, מעצם טיבה, את היכולת של שר החנוך להביא בחשבון שיקולים נוספים, גם פוליטיים, גם ערכיים, גם לאומיים וגם חינוכיים, על אלה ששקלו גורמי המקצוע.

וכאן אני מגיע לדחיית ההמלצה להעניק את הפרס לגולדרייך. אני מניח, לטובת העניין, שהאיש הוא עילוי בתחומו, אבל כאשר התברר ליואב גלנט שהוא פנה לפרלמנט הגרמני בדרישה לבטל את ההכרה בתנועת ה -B.D.S כתנועה אנטישמית ושהוא חתם על עצומה הקוראת לאיחוד האירופי להחרים, בפועל, את אוניברסיטת אריאל שבשומרון, הוא ביקש לחזור ולשקול את ההמלצה.

הוועדה, שבה חברים רק מומחים בתחום הספציפי שבו מתמחה גולדרייך, לא אהבה את דחיית המלצתה ועתרה לבג"ץ. פנייה חריגה זאת, ראשונה מסוגה, לפי שעה, לא הועילה .

כך או אחרת, אני לא רוצה שאיש כזה יעמוד על הבימה ביום העצמאות ויקבל את פרס ישראל. ואינני אומר את הדברים רק כמי שמשמש בחבר הנאמנים של האוניברסיטה וכמי שהיה , לתרופה קצרה, חבר בוועד הפועל שלה, אלא כיהודי חרד. אנשים כמו גולדרייך היו תמיד מאוסים עליי; הם תמיד חיפשו להתחבב על הגויים על חשבון ערכים בני אלפי שנים שליוו את העם היהודי בכל שנותיו. הרצון של גולדרייך לראות בתנועת ה – B.D.S.

תנועה לגיטימית, אין מתועב ממנו, בעיניי, ולכן חשובה מאין כמותה החלטתו של גלנט. אין בה פסילה פוליטית. יש בה דחייה של התנהגות מעוררת סלידה במובן הכי רע של המילה. עם זאת, חשוב גם להדגיש שגולדרייך פעל בניגוד לחוק האוסר פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם - ולהרגשתי אין הוא זכאי לאחוז בפסלון שמעניקה מדינת ישראל ביום חגה.

גולדרייך פסול, לתפיסתי, גם מעוד סיבה: כאשר הוא הגיב על סירובו של שר החנוך לקבל את המלצת הוועדה, הוא כינה את ראש הממשלה ואת שר החנוך "שני מנוולים" שלחיצת היד שלהם בעת הטקס תגרום לו להרבה עוגמת נפש; שאינה נופלת מזאת הנגרמת לו כתוצאה מן המדיניות שהם מובילים. מי שכך מכנה נבחרי ציבור שיתכבד וילך לרעות בשדות זרים.

פרופ' גולדרייך צריך לחזור לעיסוקיו המדעיים ולחפש את ההכרה בהם במקומות אחרים. לא על הבמה שעליה מחלקים את פרסי ישראל.