בחירות לכנסת
בחירות לכנסתצילום: Photo by Flash 90

יש הרבה סיבות טובות לחשוש ממערכת בחירות חמישית. במאמר הזה אינני רוצה לדבר על הקטסטרופה הכלכלית שמערכת כזו תיצור, מפני שהדבר ברור וניכר. אני גם לא רוצה להרחיב על חוסר היכולת של גופים במדינה לתפקד כהלכה. שאלו כל ראש רשות או אפילו מנהל מוסד או עמותה שנתמכים בידי המדינה מה המשמעות של עיכוב נוסף בתקציב. אני גם לא רוצה לפרט על שלטון הפקידים והמשפטנים שיתחזק באין ממשלה מתפקדת, הדבר הזה ברור לכל מי שחי כאן בשנתיים האחרונות. אני אפילו לא רוצה לעסוק בכך שמערכת בחירות נוספת תוביל לאותה תוצאה בדיוק, וכפי שכולנו יודעים לא תפתור דבר. ועוד לא דיברנו על ההצפה של הקמפיינים והרעלת השיח הפנימי בתוכנו, הן בחברה הישראלית כולה והן בתוך המגזרים והקבוצות, ובמיוחד בתוך המגזר הדתי־לאומי, מחזיק הגביע הוותיק באליפות העולמית של ריבים קטנוניים והתפצלויות לרסיסים.

כל אחת מהסיבות שנמנו בפסקה הקודמת מצדיקה לבדה מאמץ גדול למניעת בחירות כעת. ואני משוכנע שלא מיציתי בסקירה הקצרה הנ"ל את כל הסיבות הגלויות לכך. במאמר הזה אני מבקש לעורר לסיבה נוספת, נסתרת מעיני הציבור. מערכת בחירות חמישית תביא לעניות דעתי לשינוי שיטת הבחירות.

כבר במערכת הבחירות האחרונה החלו להישמע בציבור קולות הקוראים לשינוי השיטה. מרכז המחקר והמידע של הכנסת הפיק עוד בשנת 2010 סקירה מקיפה על אפשרויות לשינוי שיטת הבחירות בישראל, כולל מודלים יישומיים. אין ספק שהתמיכה במהלך כזה עלולה להתחזק אם נמשיך בסחרחורת של חוסר הכרעה.

אסור שהשיטה שלנו תשתנה. ראשית כול, מפני שהשיטה שלנו היא שיטה טובה. במשך 16 שנים מאז הופסקה הבחירה הישירה (2003) ועד הבחירות הראשונות בסבב זה (2019) נערכו כאן בחירות בממוצע פעם בשלוש שנים. אולי היינו רוצים קדנציות קצת יותר ארוכות, אבל שלוש שנים זה בסדר. הבעיה כעת היא שנקלענו לעיסוק בסוגיה פרסונלית מקומית, והיא יוצרת את התסבוכת. השאלות האידיאולוגיות הוכרעו באופן מובהק במערכת הבחירות הזאת בכל אחד מהנושאים שעל הפרק, אך הנושא הפרסונלי השתלט על כל המסך ולא מאפשר שום עיסוק בעקרונות ובערכים. עובדה: מרב מיכאלי מוכנה לשבת בממשלה תחת בנט ונתניהו חולם על ממשלה בתמיכת עבאס. ידוע כי ברגע ששאלת כן ביבי לא ביבי תיעלם השיטה תחזור להיות יציבה כמקודם.

שנית, הבעיה האמיתית בשינוי השיטה היא שעלולה להיקבע כאן שיטת בחירות אזורית־אישית שתשתיק דרך קבע קהלים רבים מאוד, ביניהם בעיקר החרדים והדתיים הלאומיים. בשיטת בחירות כזאת כל עיר או קבוצת יישובים בוחרים נציג אישי לכנסת. ואז אם למשל לאשדוד יש נציג בכנסת, אפילו שהצביעו בה 13 אחוזים לש"ס (תוצאות אמת מהבחירות האחרונות) קולם לא נספר ומושתק, כי הנציג שגרף את מירב הקולות (במקרה הזה הליכוד) זוכה במושב בכנסת, וכל מי שהצביע לנציג אחר לא יזכה לייצוג. השיטה הזאת כבר הועלתה מזמן בכנסת ואפילו עברה בקריאה טרומית. לא נסקור כאן את תולדותיה, אבל יש גופים רבים בישראל שישמחו לראות אותה מתממשת, הקורא יכול לדמיין לעצמו מי בדיוק. בשיטה אזורית רעה כזאת, אחרי מערכת בחירות אחת או שתיים המצביעים הדתיים והחרדים המפוזרים בארץ כבר לא ייצאו להצביע יותר, קולם ימוזער בפרלמנט לנציגי בני ברק והמועצה האזורית שומרון ויושתק כנראה לתמיד.

מה שיפה בשיטה שלנו היום, חוץ מהעובדה שכל קול נספר וכל מי שעובר את אחוז החסימה הנמוך מיוצג, הוא שהשיטה שלנו מחייבת באופן מובנה פשרות וחיבורים. דווקא המפלגות שיכולות להפסיד הכי הרבה משינוי השיטה צריכות כעת להתפשר ולנסות להרכיב ממשלה. מערכת בחירות חמישית שבקצה שלה שינוי השיטה תגרום לישראל נזק בלתי הפיך. יש להתפלל שזו לא תהיה האדמה החרוכה שתשאיר אחריה תקופת הנאמנות לנתניהו.