תנועת הפנתרים השחורים מציינת בימים אלה חמישים שנה לפעילותה. בשכונת מוסררה בירושלים ממנה יצאו הצעירים בשנות ה-70 למחאה ההיסטורית נערך אמש כנס בהובלתו של הפרופ יובל אלבשן דיקן הקמפוסים הרב תרבותיים של הקריה האקדמית אונו.
בראיון לערוץ 7 סיפרה ד"ר רחל אשור שמש, אלמנתו של כוכבי שמש, ממנהיגיה הבולטים של התנועה, על הפעילות והמחאה בשנים אלה.
מה שלדבריה הוביל למחאה היה "המיאוס מהעוני, הסבל הנוראי, השקר הגדול שהביא את ההורים שלי ממרוקו שהגיעו מכל טוב הארץ למצב מחפיר".
פרופ' יובל אלבשן ציין, "הפנתרים השחורים זכו לדה לגיטימציה כבר בשנות השבעים והדה לגיטימציה הזו נמשכת עד היום הזה. המאבק שלהם מתוייג כמאבק של עבריינים חמומי מוח שעושים מלחמות. במחקר האקדמי אנחנו יודעים היום שהפנתרים הם ששינו את החקיקה הסוציאלית בישראל".
לדברי אלבשן, הפנתרים "שינו את סדרי הדין הפליליים, הביאו להקמת מערך הסיוע המשפטי, שינו את כל הטיפול בנוער ושינו את המאבק בעוני. אין אח ורע להישגים כאלה של מחאה חברתית".
ראובן אברג'יל, ממקימי התנועה, טען כי כיום נצרכים פנתרים אף יותר מבעבר. לדבריו דרושה קבוצה שתחבר בין הקצוות בישראל ותביא את הציבור לאהבת הארץ. אשור שמש מוסיפה: "המאבק של הפנתרים קיים. בכל פעם שיש בעיה מזכירים את הפנתרים. כל מי שיש לו מעט מצוקה נזכר בפנתרים ואומר שיש מה לעשות".
"הפוליטיקה בשלושים השנים האחרונות הרחיבה את השסעים בחברה והשנאות נוגעות בכל קצות החברה בישראל ומסכנות את קיומנו יותר מכל דבר אחר", אומר אברג'ל ומוסיף: "יכול להיות שכל האירופאיים שלנו עם פספורטים של פולין וגרמניה, יכולים לקחת את הפקאל'ע שלהם לשם, לנו אין לאן ללכת. מדינות האיסלאם הפכו למדינות אויב ולכן השערים סגורים בפנינו, וגם אם הם היו פתוחים, זה הבית שלי. אני אבנה את הבית הזה שיהיה טוב לחיות בו ומי שזה לא טוב בעיניו, שייקח את הפספורט האירופאי שלו וילך".
פרופ' אלבשן משוכנע שאפליה עדתית קיימת גם היום. למתכחשים לכך הוא ממליץ לפקוח את עיניהם וקובע כי הדברים נראים במחקרים שבוחנים קבלת מתמחים ששולחים את אותן קורות חיים ואותו רקע, מי שקוראים לו קוזלובסקי יתקבל ואברג'יל לא. "זה עדיין קיים".
את הטענות הללו דוחה מאיר קדישמן שהשתתף גם הוא בכנס לציון חמישים שנה לפנתרים. לטעמו כולם היו אותו דבר ואפליה לא הייתה. "אין דבר כזה ישראל הראשונה וישראל השנייה. זו המצאה של התקשורת. מפיצים עלינו רע לחינם".
אלבשן מחריף את דבריו וקובע כי האפליה כיום נוצרת לא בהכרח מצידם של האשכנזים, אלא מצידם של המזרחיים שהפנימו את הדיכוי ונוצרו בהם רגשי נחיתות. לדבריו מערכת המשפט מתמודדת עם המציאות הזו ויש לזכור כי "גם במערכת המשפט אין מספיק שופטים שהגיעו מהרקע הזה, אין גם באקדמיה מספיק שהגיעו מהרקע הזה ולכן השינוי הוא עוד רחוק. כל מי שאומר שהשד הזה נקבר, שייטול קורה מבין עיניו".
פרופ' אלבשן אינו מתכחש למציאות הקשה שהייתה בראשית שנותיה של המדינה לכלל האוכלוסייה, "אבל עדיין, המחקר מראה חד משמעית שמי שבא ממדינות ערב, ובמיוחד מרוקאים, הופלו לרעה בדיור, בתעסוקה ובחינוך. לא מדובר בתחושות, ולא בעדות אישית אלא במחקר". לדבריו המתכחשים לכך מתעלמים מכך שעולים ממרוקו נשלחו למעברות רחוקות, מכך שילדים אשכנזים נשלחו לחינוך של 12 שנים והמזרחיים לחינוך טכנולוגי וכיוצא באלה. "לכולם היה קשה, אבל רק חלק הופלה לרעה, בעיקר המרוקאים".