"בעולם שבו הידע נגיש, מה שצריך להוביל הם המיומנויות והצד הערכי". כנס מנהלים
"בעולם שבו הידע נגיש, מה שצריך להוביל הם המיומנויות והצד הערכי". כנס מנהליםצילום: דוברות מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

ביום שלישי שיגרו חברי הכנסת אורית סטרוק, מיכאל מלכיאלי, יצחק פינדרוס ומתן כהנא מכתב לשר החינוך יואב גלנט. הארבעה התייחסו לרפורמה שהולכת ונרקמת במשרד החינוך והזהירו: "החלטה זו עלולה להיות הרת אסון ביחס לחינוך דור העתיד של תלמידי ישראל ועיצוב זהותו. בנקל ניתן לשער כי בבתי ספר רבים יצומצמו מאוד ואף ייעלמו לימודי התנ"ך וההיסטוריה היהודית. כמו כן בבתי ספר מסוימים ייכנסו תכנים העוינים את מדינת ישראל, ובכל בתי הספר יושם דגש על לימודי החובה, על חשבון לימודי הליבה של הזהות היהודית. משרד החינוך של מדינת העם היהודי אינו רשאי להיות משרד ההשכלה בלבד".

בימים האחרונים החלו לזלוג לאמצעי התקשורת ידיעות על הרפורמה החדשה. אלה דיווחו בקול תרועה חגיגי על קבוצות של מנהלי אגפי חינוך ברשויות המקומיות ובכירים במשרד החינוך שמתכננים שינוי מקיף במערכת. עיקרה של הרפורמה הם מתן אוטונומיה רבה יותר למנהלי בתי הספר וצמצום מספר מקצועות הלימוד והיקף הלימודים. שנת הקורונה שטלטלה בחוזקה את מערכת החינוך הייתה זרז לקידום התוכנית. במקומות שבהם אפשרו זאת, מנהלים ניווטו בעצמם את ספינת בית הספר לפי מה שתאם את קהילת התלמידים, מקצועות הלימוד צומצמו וגם מספר בחינות הבגרות ירד. לפי הפרסומים, המקצועות יחולקו לאשכולות: מתמטיקה ומדעים, אשכול שפות, אשכול המקצועות רבי המלל (היסטוריה, גיאוגרפיה, תנ"ך ואזרחות) והמקצועות האחרים (התעמלות, חינוך ועוד).

לפי התוכנית, 50-40 אחוזים משעות הלימוד יהיו שעות חובה, והמחצית השנייה תיקבע לפי בחירתו של מנהל בית הספר. לתוכנית יש ספיחים נוספים כמו הגמשת מקומות הלימוד, החלוקה לכיתות ועוד. פרסומה של הרפורמה המתבשלת הפתיע רבים מעובדי משרד החינוך, מפמ"רים, חברי ועדות מקצוע, מנהלים ומורים. לדבריהם, לא התייעצו איתם ולא שאלו לדעתם, על אף שהם עוסקים בתוכני הלימוד ובהוראה בשטח כבר שנים.

יותר סמכויות למנהלים

גורמים במשרד החינוך זועמים על הפרסומים האחרונים, ובעיקר על הקרדיט שלוקחים לעצמם אנשים שונים, שמצוטטים בכתבות כאילו הם מניעים את הרפורמה. לפי הגורמים, הרפורמה היא של שר החינוך. הוא עמל עליה מאז שנכנס לתפקידו וממתין כבר שנה כדי להוציא אותה לפועל.

במשרד מספרים כי ליבה של הרפורמה הוא שינוי התפיסה שהכול מרוכז במשרד החינוך. "קיימת שונות גדולה בין מגזרים, בין קהילות ובין בתי ספר והרמה ההתחלתית של התלמידים שלומדים בהם. זאת ועוד, לא סביר שכל כך הרבה בתי ספר ינוהלו ממשרד אחד, עם הוראות אחידות. המנהלים, שגם ככה נושאים באחריות לחינוך לבריאות ולבטיחות התלמידים, יקבלו יותר סמכויות ויותר משאבים", אומרים במשרד.

לפי הגורם, המפתח יהיה מדד הטיפוח. ככל שבית הספר חזק יותר הוא יקבל פחות מימון ממשרד החינוך, אבל יותר סמכות וחופש. במקומות שבהם התלמידים מגיעים מאשכולות סוציו־אקונומיים נמוכים בית הספר יקבל יותר כסף מהמשרד אבל פחות חופש.

באשר לחופש הבחירה הפדגוגי בין מקצועות ולהפחתת מספר המקצועות הנלמדים אומר הגורם: "כבר השנה נתנו הרבה גמישות ואנחנו עובדים על שיפור וטיוב של הנקודה הזאת. אנחנו עדיין מתלבטים איך לעשות זאת. האם אנחנו מחייבים מקצועות מסוימים והמנהלים קובעים את השאר, האם לחייב דווקא מקצועות שאינם ליבה, מקצועות שאם לא נחייב ללמד אותם הם לא יילמדו. אולי נחייב ללמד מאשכול מסוים כזה או אחר. יש שיקולים לכאן או לכאן. בכל מקרה נשאיר גמישות, אבל יהיה הבדל בין היסודי לחטיבות הביניים ולתיכונים".

ישנה טענה שהמקצועות ההומניים, אלה שקשורים לזהות העם היהודי ולמורשתו, ייזנחו.

"בחיים צריך להחליט. אי אפשר לרצות גמישות ולחייב הכול. על זה בדיוק ההתלבטות, על מידת הרווח והגמישות, מה עושים ומה לא עושים. בסופו של דבר יש יותר מדרך אחת ללמוד, ובעולם שבו הידע נגיש, מה שצריך להוביל הם המיומנויות והצד הערכי. הרבה דברים אפשר ללמוד אחר כך. לצערי הרב, אנחנו רואים שחלק גדול מהזיכרון שהתלמידים מפתחים במקצועות ההומניים הוא זיכרון קצר טווח. לומדים לבחינה ואחרי חודש שוכחים מה הם למדו". בכל מקרה, ההחלטה טרם התקבלה. "זו דילמה. כל מי שאומר דברים חלוטים בשם המשרד אומר דברים לא מבוססים".

אתם נותנים המון כוח למנהלים אבל לא כל המנהלים שווים. יש מנהלים מאוד מוכשרים וכדאי שיהיו להם הרבה יותר אפשרויות לניהול התכנים וכוח האדם, מצד שני יש כאלה שאי אפשר לסמוך עליהם. האם יש בקרה על איכות המנהל כתנאי למתן הגמישות?

"בסופו של דבר יש לנו מערכת גדולה מאוד. המפקחים ומנהלי המחוזות יידעו לעשות את החלוקה בין המנהלים. יש גם את מדד ההתקדמות. אם בית הספר בהתקדמות, אם הציונים שהוא מקבל טובים יותר, זה יתרום לכך שהמנהל יקבל גמישות. אם יש נסיגה או דריכה במקום יהיה צורך לראות אם משאבי בית הספר מנוצלים כמו שצריך".

הרפורמה, אומר הגורם, אמורה להתחיל כבר בספטמבר הקרוב. למרות שאין כנסת, אין ועדת חינוך שתעביר ביקורת והממשלה עומדת להתחלף. "ועדת החינוך היא גוף חשוב אבל היא לא במסלול קבלת ההחלטות בדברים האלה. אנחנו בפיגור של 20 שנה בכל הנושא הזה. אם היה לנו תקציב היינו גם מתקדמים לשלבים נוספים, אבל המצב הפוליטי מכתיב אחרת".

מבצע יואב יישאר בויקיפדיה

"צריך לקיים חשיבה מחודשת על החינוך ומבצעים אותה אנשים טובים, אבל יש כמה דברים ברפורמה שצריך לבחון אותם שוב", אומר ד"ר יוסי לונדין, מרכז החוג להכשרת מורים בהיסטוריה ותולדות עם ישראל ב'אורות ישראל' קמפוס רחובות, ומורה ותיק להיסטוריה ואזרחות בישיבת דרכי נעם. "אי אפשר לעשות צעד כל כך דרמטי רגע לפני שממשלה מתחלפת. אין שיח ציבורי על הרפורמה. הדיונים מתקיימים רק בשתי ועדות עלומות של משרד החינוך ואין ועדת חינוך שמבקרת את ההצעה. ייתכן שהרפורמה היא נהדרת, אבל אי אפשר לעשות שינויים כל כך משמעותיים בלי לקיים על כך דיון רציני ופתוח". לונדין מוסיף ואומר כי אומנם הקורונה היא גורם מדרבן, אבל שנת הלימודים שתתחיל בעוד ארבעה חודשים בלבד היא לא הזמן להתחיל מהפכות גדולות. מערכת החינוך ממפה בימים אלה את המקום הלימודי, הנפשי והחברתי שבו נמצאים תלמידיה ומנסה לאמוד את העיכובים והנזקים שחוללה הקורונה. לא ברור איך אפשר להטיל לתוך המעשה החינוכי ההכרחי הזה רפורמה. "צריך לתת לבתי הספר להירגע. לא כדאי להפוך את הכול על הראש אחרי שנה כזאת של טלטלות. שינויים לא עושים מעכשיו לעכשיו, צריך לקיים דיונים בקיץ ולצאת לפיילוטים ראשונים, ואז להפיק לקחים ולהתקדם".

ההתנגדות השנייה של לונדין קשורה למהות. לרפורמה עצמה. "אני חושב שמערכת החינוך זקוקה לאבולוציה ולא לרבולוציה. המהפכה האחרונה של הלמידה המשמעותית הייתה חיובית, אבל רבים חושבים שהיא נעשתה מהר מדי והדבר גרם לנזקים. אני לא חושב שכל מה שמערכת החינוך עשתה עד היום הוא גרוע וצריך לעשות שינוי לשם שינוי".

לדידו השאלה בה"א הידיעה נוגעת לסוגיית מקצועות הזהות, הסוגיה שמדאיגה את חברי הכנסת שפנו לשר החינוך במכתב שהוזכר למעלה. "מפליא אותי עצם הזלזול של שר החינוך במדעי החברה. שר שקרוי על שמו של מבצע יואב, שחדור בחזון הציוני, שחשובה לו מורשת עם ישראל, מביא למצב שבו לא ילמדו את ההיסטוריה של העם שלנו אלא את תולדות הג'אז, וכן, זה כבר קרה באחד מבתי הספר בצפון שניתנה לו אוטונומיה. למה שבתי ספר ממלכתיים, תל־אביביים, יבזבזו זמן על לימוד פרקי תנ"ך אם באותו הזמן הם יוכלו ללמד את התלמידים להדפיס במדפסת תלת מימד? אלה מקצועות שגם ככה סובלים מנחיתות מובנית, כי לא נבחנים עליהם במיצ"ב או בפיז"ה. הם צריכים את ההגנה של המשרד. גם שיתקיימו בהם בגרויות חיצוניות וגם שיהיו מקצועות חובה בגילים נמוכים יותר". לונדין תוקף את הגישה שמדברת על מיומנויות במקום על רכישת ידע. "השיח לא תואם את המציאות. אף ילד לא יפתח מיוזמתו ויקיפדיה כדי ללמוד על מבצע יואב, למשל. זה לא קורה. צריך מידה של אוטונומיה למנהלים, אבל בל נשכח שיש היום כבר מאות בתי ספר עם תוכניות לימודים ייחודיות".

מה שהכי תמוה בעיניו של לונדין הוא הסוגיה של המשתתפים בדיון החינוכי הזה. "השיח מתנהל בין בכירי משרד החינוך ואנשים שהם מנהלי מחלקות חינוך ברשויות המקומיות. אלה אנשים שמנהלים חינוך אבל אינם מחנכים בפועל. דיברתם עם אנשים שמכשירים מורים? עם מורים? לפני כל ספר לימוד שמוציאים לאור מזמינים מחקר, בודקים ומסיקים מסקנות. כאן זה לא נעשה למיטב ידיעתי". לבסוף לונדין איננו מאמין שהרפורמה תצא לפועל, אך עם זאת הוא חושש שהיא כן תצליח לחולל נזקים. "היא תקרוס, אבל בדרך היא תפגע אנושות בתוכני הלימוד, בעיקר משום שהם גם ככה נמצאים במקום מאוד חלש, ואז אני מקבל סטודנטים שלא שמעו על אחד העם ולא יודעים מה היא קואליציה, למרות שזה כתוב שחור על גבי מסך בויקיפדיה".

המשוכה – ארגוני המורים

"אני בעד הרפורמה. אנחנו קוראים לכך כבר שנים. השאלה היא אם מדובר ברפורמה ברמה של כותרת, או שבאמת יבוצעו כאן שינויים משמעותיים, ומה יהיו העוגנים שלהם", אומרת עו"ד אביטל בן שלמה, חוקרת מדיניות חינוך בפורום קהלת. "בעקבות מחקרים שאנחנו ביצענו ובעקבות מחקרים בינלאומיים אנחנו יודעים לומר שישראל היא מדינה שבה מערכת החינוך היא ריכוזית באופן קיצוני ומוגזם. הריכוזיות הזאת פוגעת. היא משליכה גם על הפערים בין תלמידים חלשים לחזקים וגם על הדשדוש בציונים במבחנים הבינלאומיים. לכן אנחנו בעד מתן אוטונומיה רבה יותר למנהלים".

בן שלמה מסבירה ששרביט ההחלטות חייב להיות בידי המנהלים כי מי כמותם מכיר את השטח. "הם לא סתם הגיעו למשרת הניהול. יש להם ניסיון וידע, הם גם הקרובים ביותר לתלמידים והמומחים ביותר בתחומי הפדגוגיה, לכן הם הצומת הנכון לקבל בו את ההחלטות ולהתאים אותן לצרכים המשתנים". כשבן שלמה מדברת על צרכים משתנים היא מתכוונת גם לשונות הקיימת בתוך כיתה, בין כיתות בשכבות השונות, בין בתי ספר ובין קהילות. "מובן שבמציאות כזאת לא יכולות להגיע הוראות אחידות ממשרד החינוך אל בתי הספר".

הרפורמה החדשה מבקשת להבטיח את האוטונומיה של המנהלים, אך בן שלמה תוהה אם במבחן התוצאה הרפורמה אכן תצא לפועל וגם תחזיק מעמד או שתישחק במהלך השנים. "יש לעגן אותה כך שלא תהיה אפשרות לשנות את הדברים מחר בבוקר".

בן שלמה מדברת על עוגנים, משום שכבר היו צעדים שנתנו יותר אוטונומיה למנהלים. בשעתו החליט שר החינוך הרב שי פירון שהמנהלים יוכלו לקבוע 30 אחוזים מתוכנית הלימודים, אבל במהלך השנים התנפח החומר המוגדר כחובה, כך שהשעות הקיימות במערכת מספיקות רק לחומר הזה. ברפורמה הנוכחית הכוונה היא שאחוז גבוה יותר מתוכנית הלימודים ייקבע על ידי המנהלים, "ולזה צריך להניח עוגן. למשל לקבוע שבמקום שבמערכת יהיו שלוש שעות היסטוריה חובה, ובתוכן המנהל יוכל לקבוע את חומר הלימוד, החובה תהיה רק שעתיים. בשעה הנותרת המנהל יבחר מה יילמד".

החשש הגדול הוא שיהיו בתי ספר שלא ילמדו בכלל את המקצועות הקשורים בזהות, כמו היסטוריה, תנ"ך, גיאוגרפיה ואזרחות. אלה מקצועות שלא נבחנים עליהם במבחני המיצ"ב וההורים לא לוחצים שהילד יתקדם בהם.

"אנחנו לא מתנגדים לכך שתהיה תוכנית בסיס מחייבת. יש צורך שהמדינה תקבע את הבסיס המשותף כך שלא יהיו בתי ספר שילמדו רק מתמטיקה ומדעים ובתי ספר שילמדו רק קודש. מצד שני, אני לא מסכימה עם החשש הפטליסטי שיילמד רק המינימום שבמינימום. היום אנחנו רואים שההורים מאוד מושכים לכיוון של מענה רגשי, למידה אישית, רכישת מיומנויות. מתמטיקה ואנגלית הן לא חזות הכול".

כך או כך, הרפורמה, שמטרתה הסופית היא שינוי בפדגוגיה, לא תוכל להתרחש עד שמהנהל לא יוכל לנהל באופן מלא את המשאבים של בית הספר, את כוח האדם ואת התקציב, אומרת בן שלמה. שיטת ההקצאה לבתי הספר מאוד לא גמישה, נספרת בשעות ולא בתקציב שקלי, וגם למורים יש שבוע עבודה מאוד מובנה עם כללים ברורים ובלי יכולת לתמרן. "זה קריטי וזה קשה יותר מהכול. אנחנו ממליצים לפחות בשלב הראשוני לאפשר העסקה במקביל, העסקה על בסיס חוזה אישי". לדבריה הדבר חשוב במיוחד בבתי הספר החלשים, שצריכים יותר גמישות מבתי הספר החזקים. "מפתיע שהרפורמה מתכוונת לתת פחות גמישות ניהולית לבתי ספר עם מדד טיפוח נמוך, הם אלה שזקוקים לה הכי הרבה. המערכת של משרד החינוך לא נבנתה בשביל התלמידים החלשים, הם במיוחד זקוקים לכך שהמנהל יתאים להם את תוכנית הלימודים".

במשרד החינוך מתכוונים להעביר את התקציב לידיהם של המנהלים בצורה של תקציב שקלי גמיש. אבל כאן מחכה למשרד קיר הבטון שנקרא ארגוני המורים. הארגונים לא יאפשרו להעסיק מורים בחוזה אישי או להגמיש את שבוע העבודה שלהם. וכך תקרוס הרפורמה כולה, או במקרה הטוב תצטמצם ותתכווץ למימדים קטנים מאוד.