כיצד מרגישים אנשים שנסגרו במערה חשוכה במשך 40 ימים, ללא קשר עם העולם החיצון, ללא שעונים או אור יום? זו השאלה עליה ניסו לענות חוקרים מהמכון להסתגלות אנושית בצרפת, במסגרת ניסוי שזכה לכינוי "Deep Time".
במסגרת הניסוי התנדבו 15 בני אדם להיכנס למערה בדרום-מערב צרפת כאשר הם ללא שעונים, ללא אור יום וללא שום אפשרות לתקשר עם העולם שמחוץ למערה.
מטרת הניסוי היתה לבדוק כיצד משפיעה השהיה בהתבודדות הזו על תחושת הזמן שלהם. לאחר 40 ימים יצאו אתמול 15 המתנדבים מהמערה כאשר הם עדיין מנסים להתרגל לאור השמש ולצורך כך קיבלו משקפיים מיוחדים שיגנו על עיניהם לאחר השהיה בחושך.
מיד עם יציאתם מהמערה הם זכו למחיאות כפיים סוערות ממבקרים שהגיעו לראות את 15 המתנדבים האמיצים ששהו 40 יום מתחת לאדמה מרצונם. אלא שאז התברר כי השהות בבידוד מוחלט מהעולם לא היתה קשה כל כך עבורם.
"זה היה כמו ללחוץ על כפתור 'עצור', לא הרגשתי תחושת דחיפות לעשות שום דבר. למעשה, הייתי שמחה להישאר במערה עוד מספר ימים, אבל אני גם שמחה לחוש שוב את הרוח ולשמוע את שירת הציפורים. אני לא מתכוונת להביט עוד מספר ימים במכשיר הטלפון שלי, כדי לא לחזור במהירות למציאות האכזרית של החיים", אמרה מרינה לנצון, אחת המתנדבות ששהו במערה.
המתנדבים לא קיבלו הודעה מראש כמה זמן יאלצו לשהות במערה, ואחת מהן העריכה עם יציאתם כי "שהינו במערה 23 ימים".
יוהאן פרנסואה, מורה למתמטיקה, סיפר כי על מנת להישאר בכושר רץ מדי יום במעגלים בתוך המערה אך עדיין "הרגיש דחף עז לעזוב את המערה מדי פעם", כפי שסיפר עם היציאה.
המדענים מהמכון ההסתגלות האנושית בצרפת, שעמוד מאחורי הפרוייקט היחודי, אמרו כי הוא יסייע להם להבין טוב יותר כיצד אנשים מסתגלים לשינויים דרסטיים בתנאי החיים ובסביבה לאורך תקופה ארוכה.