דיינים בבית הדין לממונות 'ארץ חמדה - גזית'
דיינים בבית הדין לממונות 'ארץ חמדה - גזית'צילום: מרים צחי

דיין בית הדין לממונות ארץ חמדה-גזית ברמת גן, הרב אהרן כ"ץ, קבע כי על משרד שידוכים להשיב את מרבית הסכום ששילמה לו אישה אשר שכרה את שירותי המשרד על מנת להציע שידוך לאחיה.

מדובר באישה קשת יום, מוגבלת מאוד באמצעיה הכלכליים, אשר פנתה למשרד השידוכים וביקשה למצוא שידוך לאחיה, למרות הקשיים הגדולים שמהם היא סובלת, והקושי שלה לנהל כיאות את ענייניה הכלכליים.

במשרד השידוכים הוחתמה האישה על חוזה כולל התחייבות של החברה לספק שירות של שידוכים שמטרתם לגרום לנישואין בין הפונים. תמורת פתיחת התיק והסכמה לקבל את השרות נדרשה התובעת לשלם סכום של 6962 ש"ח.

החוזה מכיל סעיף שבו, הפונה מצהיר שידוע לו שלא יוכל לדרוש תוצאות ממשיות מן ההצעות שיוצעו לו ושלא יהיו לו טענות בנוגע למספר ההכרויות וטיבן. כמו כן יידרש הפונה לשלם 5000 ש"ח נוספים במידה ואחת ההצעות שיוגשו לו יבשילו לכדי נישואין. במקרה של הפרת ההסכם מצד הפונה יידרש לשלם סכום של 6000 ש"ח.

למעשה קיבל האח הצעת שידוך אחת, ומאז אנשי משרד השידוכים כלל לא היו אתו בקשר על מנת לברר מה עלה בגורלה של ההצעה ולמה זקוק האח. עם זאת, תשלומי "דמי ההרשמה" המשיכו לרדת בכרטיס האשראי, למרות צו מניעה שהוציא בית הדין.

בפני בית הדין עמדו כמה שאלות. הראשונה היא מה היה השירות שהתחייב לתת משרד השידוכים והאם השירות ניתן. שאלה שניה היתה האם בית הדין רשאי להעלות עבור התובעת טענה משפטית שהיא לא העלתה, ושאלה נוספת היתה האם הסעיף בחוזה שלפיו לא ניתן לדרוש את דמי ההרשמה ששולמו בחזרה בשום מקרה הוא סעיף בר תוקף.

ראשית קבע הרב כ"ץ כי אין מקום לפרשנות לפיה הסעיף בחוזה חוסם את התביעה לחלוטין, משום שלפי פרשנות כזו המשרד יכול לכאורה לגבות כסף ולא לעשות דבר, ולכן פרשנות שכזו אינה מסתברת.

ממילא ציין הרב כ"ץ כי יש לדון האם משרד השידוכים עשה את המוטל עליו על פי החוזה, וקבע כי התשובה לכך היא שלילית. בית הדין הדגיש כי למרות שהטענה להיעדר תמורה ראויה לא נטענה מיד בהתחלה על ידי התובעת, הדבר איננו חוסם לא אותה ולא את בית הדין מלהעלות את הטענה במהלך הדיון. מה שאסור לבית הדין על פי פסק הרמ"א הוא לפסוק סכום שלא נתבע, אך אין עליו איסור להעלות טענה משפטית שלא נטענה.

בנוגע להצעת השידוך שניתנה לאח, הצעה שלא הבשילה אפילו לכדי פגישה אחת ולאחריה כלל לא ביררו אנשי משרד השידוכים מה עלה בגורלה קבע הרב כ"ץ כי "למעשה אין לראות את החברה כמי שנתנה שירות משמעותי לתובעת".

בהמשך דן הרב כ"ץ גם בשאלה האם התובעת, אשר יוצגה בבית הדין על ידי העובדת הסוציאלית המלווה אותה, בכלל היתה כשירה להתחייב בחוזה לנוכח מצבה הקשה, אך לא קבע בנושא קביעה מוחלטת. עם זאת מתח בית הדין ביקורת נוקבת על משרד השידוכים שהמשיך לגבות מהאשה תשלומים למרות צו המניעה שהוצא.

בסיכום פסק הדין נקבע כי עבור העבודה שכן נעשתה יקבל משרד השידוכים 1,500 ש"ח בתוספת מע"מ, ואילו את יתר הסכומים ששילמה האישה היא תקבל בחזרה.