אני צריך להודות לרב בנימין טבדי על תגובתו למאמר שלי בעניין ברית מילה של תינוק להורים שעברו נישואי תערובת. הוא אתגר אותי לחזור למקורות ולהבהיר את דעתי. כמו רוב המחלוקות במסורת שלנו, הויכוח שלנו אינו חדש.
אני רוצה להיות ברור, כוונתי, וגם כוונת המקורות, אינה לעודד נישואי תערובת. הש"ותים הם נסיונות להשיב על בעיות שאיתן העם היהודי התמודד במהלך ההיסטוריה שלנו. כל שאלה היא שונה וחייבים להשיב על כל שאלה ושאלה בפני עצמה. למעשה, על המוהל לשאול שאלת חכם כשמדובר בשאלות מסובכות, ועל כל מוהל מוטלת האחריות לבשר למשפחה את השלכות ההחלטות שלהן. זה גם חשוב לדבר עם שני ההורים כדי לדעת ששניהם מסכימים להליך.
למרות שאני מודה שדעתו של רב קלישר מקילה יותר מפוסקים אחרים, עדיין יש המון פוסקים שלפחות מתירים ברית מילה לתולדה של נישואי תערובת. המקרה הקלאסי הוא גיור בן של אם נכרית שלא מתגיירת בעצמה. רשימת מתירי ברית מילה כזו היא ארוכה, ושמות כמו שו״ת איש מצליח והגאון מהר״ם שיק הם רק כמה מהם.
שו״ת מטה לוי, הרב מרדכי הלוי הורוויץ, גם דן בנושא שלנו באריכות. הוא מתלבט איך בית דין חייב להשיב על בעיה כזו. יש שהציעו לגזור על האם להתגייר או שהאב יגרש אותה לפני שהם מתירים את הברית. המטה לוי סובר שכל בית דין מוכרח לבחור איך להתקדם. אין דין אוניברסלי בעניין. כל בית דין מכיר את האב באופן אישי ויודע מה ימנע את דחייתו הגמורה. הוא אומר: "שאם ירצו בית דין יכולים לגזור אבל לא מחויבין לגזור ושיהיה אסור למול את הבן אינו מוכח בשום אופן.״ (שו״ת מטה לוי חלק ב, סימן נ״ה) זה בוודאי סיוע חזק להתיר ברית מילה מסוג זה. הרב הורוויץ גם הזכיר שהיה שכיח שמוהלים מלו ילדים כאלו בגרמניה בתקופה זו. לאמיתו של דבר, הוא כבר פסק כמה פעמים בעניין לפני שביקש הסכמה מעמיתו.
הרב מיכאל פרץ, ראש קהילת ׳טוב׳ במקסיקו, גם פסק בעניין ברית מילה של נישואי תערובת בספר שלו ׳אוצר פסקי גרים׳. כותרת המשנה של ההלכה היא: ״נראה שיש מקום להקל ולמול בן הנולד לישראל מנכרית״. הוא פותח עם פירושו לסגוייה בעבודה זרה כו:. הרב פרץ כותב: ״ומבואר ש[למול] לשום גר מותר. לשום רפואה אסור. אבל לא כתוב מה הדין במילה בן הנולד לישראל מנכרית, שאין זה לשם גירות. וגם לא לשם רפואה אלא רצונו להידמות למנהגי ישראל. ועל כן מל את בנו. והוא טעם ׳חדש׳ לרצונו במילה.״ (אוצר פסקי גרים, סימן כה)
סביר להניח מלשון הרב פרץ שהוא מיקל יותר מהפוסקים לעיל. כמו הרב קלישר, הוא מתיר במקרה שגם האם וגם בנה לא מתגיירים.
בנוסף לרב פרץ, הרב עובדיה יוסף גם פסק שמותר למול בן של נישואי תערובת. הוא מבסס את ההיתר שלו מלשון השלחן ערוך. המחבר אומר שאסור למול בן ישראל מנכרית בשבת. הרב עובדיה מסכם: "ומשמע דבחול מיהא (למרות זאת) מותר, אף על פי שהוא כגוי לכל דבר. וכן מבואר במקור הלכה זו ב[תלמוד] ירושלמי (פ"ב דיבמות ה"ו)." (שו"ת יביע אומר חלק ב - יורה דעה סימן יט) חשוב להדגיש שני דברים מלשונו של הרב עובדיה יוסף. הראשון, הוא כלל לא הזכיר את העניין של גירות. יתר על כן, הוא השתמש בביטוי ״גוי לכל דבר״. ברור שהביטוי מתייחס לברית שאינה לשם גירות כי כל גר הוא גוי לפני גירותו. לא הגיוני לומר דבר כזה לגבי ברית מילה לשם גירות. העדר המושג ושימוש בביטוי הזה מגלה שדעתו קרובה מאוד לרב קלישר ולרב פרץ. אף שהרב עובדיה יוסף לא אמר שכדאי כמו הרב קלישר, אין ספק שהוא דן שזה מותר.
בנוגע למי שפסק כמו הרב קלישר, הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, הרב הראשי הראשון של ארץ ישראל, מאוד דומה לו. אפשר לשמוע הדים של הרב קלישר בלשון שלו: ״אך כבר קדמה הוראה הלכה למעשה, לקבל גרות האיש או האשה קודם או אחר שנשאו, משום שאין בידינו למונעם מעברה חמורה זאת, וכמו שנזכר בדברי פוסקים אחרונים שצדדו להתיר זאת משום בחירת הרע במעוטו, וכדי שלא ידח ממנו נדח.
בנוגע לבניה של הנכרית, שהיא אינה רוצה להתגייר, או שאנו איננו רשאים לקבלה, כגון נכריה הנשאת לכהן, לא מצאתי בזה דבר מפורש בתלמודין, גם בזה אני אומר וכן כתבתי בתשובתי הקודמת, וזאת חובת בית דין – לחייב את האב שהוא נשוי נכריה בכל דרכי השפעה (לפי שיותר מזה אין בידינו כלום) לגרשה ואז ישלח אותה ואת בניה, אבל במקרה רע ומר כזה, שלא ישמע לדברי בי"ד ולא יפרוש מאשתו הנכריה – הוא שכתבתי לחייבו למול את בנו בשמיני שהוא חל בחול.
ולכן הנני מפרש דברי שלא עלה על דעתי לומר שמילה זאת תעשה בחגיגות וברכות המילה ככל בן ישראל, שהרי ילד זה כל זמן שלא התגייר כדין וכהלכה, הוא גוי גמור, ואין מצוה במילתו, ולכן אסור למולו בשמיני שחל בשבת, וכיון שכן אין כאן גם שמחה, אלא להיפך, צר ויגון שבאנו לידי מדה זו.״ (משפטי עוזיאל חלק ז, סימן יט) שימוש הביטוי ״שלא ידח ממנו נדח״ מגלה את נאמנותו לרב קלשיר. אף על פי שהוא לא שבע רצון ממצב הנישואין, הוא יותר מקיל מרב קלישר בבחינות מסויימות, שהרי הוא לא רק מתיר את הברית, הוא לא רק אמר שזה כדאי, אלא הוא גם מחייב את האב לסדר את ברית המילה לבנו.
הציטוט שהרב טבדי הביא בתגובתו אלי זקוק לבירור נוסף. רב טבדי ייחס את הציטוט הזה לרב קלישר: "כי עד עתה לא פלפלתי רק להלכה ואם תבוא מעשה לידי לא אסמוך על דעתי כמובן מעצמו." אם רב קלישר אמר את הציטוט, יהיה כמעט בלתי אפשרי לסמוך על דעתו. אבל זה לא נכון. התשובה של הרב קלישר מופיעה בשיחה בינו ובין הרב עזריאל הילדסהיימר. שניהם כתבו החליפו מכתבים בעניינינו במשך תקופה. הרב הילדסהיימר חולק על הרב קלישר וסובר שרק מותר למול בן נכרית לצורך גיור. במכתב האחרון שלו, הרב הילדסהיימר כתב את הציטוט המדובר, ולא הרב קלישר. הרב טבדי צודק לשאול מה ההיקף הלכתי של עמדתו של הרב קלישר. הוא בעצמו אמר שהוא רצה עוד רבנים שיבדקו את עמדתו. אבל הרב קלישר בכלל לא אמר שדעתו אינה הלכה למעשה. לכן, הרב קלישר הוא עדיין אחד המקורות החזקים ביותר התומכים בברית המילה בנישואי תערובת.
כל השיחות על בריתות של נישואי תערובת קרו בתקופות שונות ובמקומות שונים. הניואנסים האלו גרמו כמעט למחלוקת מוחלטת בין ספרדים לאשכנזים. בקהילות הספרדיות, הרבנים האמינו שביצוע הברית היה דרך לעזור למשפחה להישאר בקהילה, ואילו הרבנים האשכנזים סברו להיפך. יש לקחת גם בחשבון את ההקשר החברתי בזמנינו. בארץ ישראל, מקום שנישואי תערובת לא כך כך שכיחים כמו בחו״ל, חייבים ללמוד מרבני ספרד. הבריתות האלו עוזרות להכליל את משפחות אלו בקהילותינו.
המחלוקת שלנו אינה רק מחלוקת מתמשכת, אלא היא גם דוגמה של תיאוריה מול מעשה. המחנך מילה שלי, ד״ר ארי גרינספן, מספר סיפור על זוג סבים שהתחננו ממנו לטוס לבולגריה ולמול את נכדם שנולד שם. המקרה היה זהה לשאלתנו: האב יהודי והאם אינה יהודייה. הזוג היה מנותק לגמרי מהיהדות וסירב לקיים את הברית לשם גיור. למרות חרדתו, ד״ר גרינספן הסכים למול את התינוק. רחוק ממצב אידיאלי, הוא ביצע את ההליך בלי ברכות. הוא רק בירך על היין. להפתעתו, אחרי שנים עשר חודשים, הוא שמע שהאם מתכוננת לקראת גיור.
בדיוק כמו שהרב קלישר לימד, אנו לא יודעים מה העתיד יביא. אנחנו רק יכולים להשאיר את הדלת פתוחה ולהתפלל שהמשפחה תצטרף לקהילה היהודית. מה שבטוח - אם ׳נדח ממנו נדח׳, זה הוא בוודאי סוף הסיפור.
הרב חיים לייטר הוא מוהל באפרת והמייסד של מגן הברית, ארגון המחויב לשמירה על הטקס הקדוש של ברית המילה, וכן על הילדים הנימולים.