ברצוני להציף ולהסב את תשומת הלב הציבורית לפגיעה חמורה בזכות יסוד, המתרחשת בשנים האחרונות, ללא דיון ציבורי, ללא החלטה חוקית כדין, ותוך רמיסת ערכיו של ציבור גדול בישראל.
כוונתי לפגיעה בזכות להבעיר מדורות באופן בטיחותי ומפוקח שאינו פוגע באיש ובסביבה במהלך יום ההילולה לר' שמעון בר יוחאי – ל"ג בעומר.
בשנים האחרונות, מספר ימים לפני השבוע שחל בו ל"ג בעומר מפורסם צו מאת נציב שירותי הכבאות וההצלה בישראל האוסר על הבערת מדורות בימים שלפני, אחרי ובמהלך ל"ג בעומר. האיסור נשען על טענה לתנאי מזג אוויר קיצוניים המעלים את הסבירות להתרחשות דליקות.
אמנם בשנה הראשונה לפרסומו של הצו, אכן היה בל"ג בעומר עומס חום קיצוני ורוחות עזות, אך מאז הנציג שב ומפרסם את הצו שנה בשנה ללא שיש לכך ביסוס ובתנאי מזג אוויר סבירים לחלוטין. משום מה בימים אחרים במהלך השנה, חמים פי כמה ועם רוחות עזות פי כמה, לא מפורסם בדרך כלל צו שכזה שניתן בהתאם לתקנות הרשות הארצית לכבאות והצלה (כללי התנהגות ובטיחות אש בקיום מדורות), תשע"ה-2015.
בתקנות מוגדר במפורש כי סמכות הנציב או מי מטעמו לאסור על קיום מדורות היא רק בתנאי מזג אוויר קיצוניים. הגבלת כוחו של הנציב נועדה כמובן למנוע פגיעה בזכותו של כל אדם לקיים מדורות כרצונו, ובתנאי שהוא עומד בתנאי הבטיחות המוגדרים בתקנות.
ל"ג בעומר התקבל בכל תפוצות ישראל כיום המסמל את הפסקת מיתתם של תלמידי ר' עקיבא במגפה (או במלחמה נגד הרומאים, ולא נכנס למחלוקת האם אכן פסקו מלמות ביום זה, נכתבו על כך מאמרים רבים), וכיום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי שגילה לתלמידיו סודות מפנימיות התורה.
הדלקת המדורות ביום זה הינו מנהג הנוהג כבר מאות בשנים והוא מתקשר לנס הניצחון של מרד יהודה ברומאים, אשר פורסם באמצעות משואות על ההרים, וכן מהווה מעין נר נשמה אותו מדליקים יהודים בכל מקום לזכרו של רבי שמעון בר יוחאי שהאיר את העולם באור התורה הפנימית (כפי שכתוב בזהר על יום לכתו של רשב"י: '...אמר רבי אבא: לא סיים רבינו הקדוש לומר: 'חיים', עד שנחלשו דבריו. אני שכתבתי, ביקשתי לכתוב עוד, ולא שמעתי, ולא נשאתי ראשי, כי הזוהר היה רב, ולא היה ביכולתי להסתכל. כאשר שמעתי בת קול הקוראת ואומרת: 'אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך', הזדעזעתי....כל אותו היום לא פסקה האש מהבית, ולא היה מי שיתקרב אליו, כי סובבהו האור והאש... (תרגום מזוהר ח"ג, רפז, רצא)'.
מכאן שציון יום ל"ג בעומר באמצעות מדורות, סימל ערכים משמעותיים לעם היהודי גם בגלות, אך הוא מתאים ומשמעותי ביתר שאת בימים אלה, ימי שיבת ישראל לציון, שבהם שבה לתקפה הגבורה הישראלית והחלה להתגלות ביתר שאת אור התורה הפנימית, תורתה של ארץ ישראל.
אל מול הערך הגדול בציון היום החשוב הזה, ובשימור המסורת לציינו באמצעות מדורות, עומדים ערכים חשובים גם כן כמו: מניעת סכנות להתפשטות שרפות גדולות, זיהום סביבתי ופגיעה באקלים.
אך כמו בכל מקרה שבו מתנגשים ערכים סותרים, הדרך לפתור אותם אינה דווקא באמצעות איסור מוחלט על ידי קבוצה מצומצמת של מקבלי החלטות, אלא באמצעות: דיון ציבורי, חשיבה מעמיקה, שקילת הרווחים מול ההפסדים וניסיון לייצר פתרונות ביניים אשר יגרמו לפגיעה המועטה ביותר בערכים השונים.
העובדה שנציב שירותי הכבאות וההצלה או הממונים עליו אינם רואים טעם וערך בחגיגות ל"ג בעומר, אינה מצדיקה רמיסה ברגל גסה של אמונותיהם ומנהגיהם של המוני בית ישראל באמצעות איסור גורף להבערת מדורות.
אמנם בצו שפורסם השנה נתנה סמכות למועצות מקומיות לקבוע אזורי הדלקה מוסדרים בודדים, אך רבות הן המועצות שלא הכשירו אזורים כאלה, והן אוסרות הדלקה מכל וכל.
ולא – פתיחת בריכות במחירים מוזלים ביום הזה, וחלוקת ארטיקים חינם, אינן מהוות תחליף הולם למנהג ההדלקה.
ועוד נקודה מתסכלת בסיפור הזה – די ברור וצפוי, כפי שראינו בזמן התפשטות הקורונה, שיהיו אזורים בהם מתגוררות אוכלוסיות מסוימות, ש'משום מה' פקחיו של הנציב ישכחו לבקר בהם....והציבור הרחב שנשמע להנחיות, הוא זה שיצטרך לוותר על מנהגיו, או להסתכן בקבלת דו"חות.
תמהני גם על נציגי הכנסת החרדיים והדתיים, שעובדים כל כך קשה וצועקים ודואגים לקיומה של ההילולה בקבר רשב"י, תוך סיכון של המשתתפים בהילולה בהדבקה בקרונה בשל ההתגודדות הגדולה, ולעומת זאת אינם עומדים לצדו של הציבור הרחב שאינו רוצה או אינו יכול להגיע למירון, ובכל זאת מעוניין לקיים את מנהגו מימים ימימה.
ויובהר – ערכי איכות הסביבה והבטיחות חשובים מאד לא רק לנציב ולשאר מקבלי ההחלטות בעניין זה, אלא מהווים ערכים יהודיים יסודיים, ואין כוונתי במאמר זה לקרוא לרמיסתם חלילה.
אין ספק שיש צורך למנוע הדלקת מדורות ענק לא בטיחותיות, בקרבת מבני מגורים ותוך שימוש בחומרי בעירה רעילים. אך צורך זה אינו מצדיק הוצאת איסור גורף בניסיון ברוטלי לבטל מנהג עתיק יומין. יש לייצר מנגנון של פיקוח ושמירה על התקנות שיוודאו הבערתן של מדורות קטנות, בתנאים בטיחותיים ותוך שימוש בחומרי בעירה טבעיים.
אירועי היום הזה, סביב מדורה קטנה ונעימה, ראוי להם להיות אירועים משפחתיים וחברתיים חמימים ומקרבים, בעלי תוכן רוחני וערכי המתאים לאופיו של היום – לימוד תורתם של רבי עקיבא, רשב"י ותלמידיהם; שירת פיוטים לזכרם; שירת שירי ארץ ישראל המחברים אותנו לערכי הגבורה והתקומה. כל זאת תוך צמצום הפגיעה בסביבה, ומתוך רצון כנה ועמוק להעניק לסביבתנו אור ותוכן של אחוות אחים וחיבור לדמויות המופת של אומתנו.