הטרדה. אילוסטרציה
הטרדה. אילוסטרציה צילום: ISTOCK

המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה הגישה לבית המשפט העליון הודעת ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של אברהם לשם, בן 25 מירושלים, אשר ביצע עבירות מין בילדה כבת 4.5 מחוץ לבית כנסת בערב שבת, בנסיבות שהעידו על מסוכנות ממשית מצידו כלפי קטינים.

בערעור, שהוגש על דעתו של ממלא-מקום פרקליט המדינה, מבקשת הפרקליטות להרשיע את הנאשם בעבירות של אינוס ומעשה מגונה בקטין בנסיבות מחמירות, שיוחסו לו בכתב האישום, ובהתאם להחמיר בעונשו במידה ניכרת.

נציגי הפרקליטות נפגשו הבוקר עם הוריה של הילדה ועדכנו אותם על ההחלטה להגיש את הערעור.

פרקליטות מחוז ירושלים ייחסה לנאשם בכתב האישום ביצוע עבירות של אינוס ומעשה מגונה בקטין בנסיבות מחמירות. הפרקליטות סברה כי עדותה של הקטינה בחקירת הילדים, כמו גם הראיות הנוספות בתיק, מבססות את האישום בעבירת אינוס. אולם בית המשפט המחוזי בירושלים בהכרעת דין שלא הותרה כולה לפרסום, החליט להרשיע את לשם בעבירה של מעשה מגונה בקטינה, לאחר שזיכה אותו מעבירת האינוס בה הואשם, וכן להרשיעו בעבירה של מעשה מגונה בפומבי, במקום במעשה מגונה בקטין בנסיבות מחמירות.

בית המשפט המחוזי גזר על לשם 3.5 שנות מאסר בפועל, מאסר על-תנאי ופיצוי לילדה הנפגעת בסך 50,000 ש"ח.

בהודעת הערעור, שהוגשה באמצעות מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, עו"ד רחל מטר, ועו"ד אופיר טישלר ממחלקתה, מדגישה הפרקליטות כי היא אינה מבקשת לחלוק על ממצאי המהימנות שקבע בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי מצא ממילא את עדותה של הילדה אמינה, ואף קבע, כפי שהתרשמה גם חוקרת הילדים, כי הילדה חוותה את הדברים שאותם תיארה בעדותה.

ואולם, בהינתן הקביעה שעדות הילדה נמצאה אמינה ובעדותה מסרה כי חוותה מעשה של אינוס, ועוד יותר מכך – שעה שהנאשם בחר שלא להעיד להגנתו ולא מסר כל גרסה שיש בה כדי להסביר או להתמודד עם עדות הילדה, הרי שביהמ"ש המחוזי לא רשאי היה להניח לטובתו, מבלי שהנאשם טען זאת בעצמו, הסבר חלופי ובמיוחד כזה שאינו עולה בקנה אחד עם התיאור שמסרה הילדה.

המדינה מצביעה על כך שעדותה של הילדה כלל לא נשמעה בפני בית המשפט המחוזי, משום שחוקרת הילדים אסרה את העדתה, ולפיכך הראיה המרכזית בתיק מתועדת ומוסרטת, כך שביחס לעדותה של הילדה אין כל יתרון להתרשמות של הערכאה הדיונית על פני ערכאת הערעור. כמו כן סבורה המדינה, שלא ניתן לומר שהכרעת הדין מבוססת על ממצאי מהימנות, באשר נימוקי בית המשפט המחוזי בהכרעת הדין מבוססים על פרשנות גרידא של הדברים שאמרה הילדה בעדותה, ולא על התרשמות בלתי אמצעית. בכך, סבורה המדינה, נפתח פתח רחב יותר להתערבותה של ערכאת הערעור בממצאים. יתירה מכך, מאחר שהמשיב בחר שלא להעיד להגנתו ולא נחקר בחקירה נגדית על גרסתו, בית המשפט לא נצרך במקרה זה להכריע בין שתי גרסאות סותרות.

בהתייחס לחלק האירוע הנוגע לעבירה של מעשה מגונה שיוחסה לנאשם, נטען בהודעת הערעור כי בית המשפט המחוזי טעה טעות משפטית בולטת כאשר הרשיע את הנאשם בעבירה הפחותה של מעשה מגונה בפומבי ולא בעבירה של מעשה מגונה בנסיבות מחמירות, שיוחסה לנאשם בכתב האישום, וזאת נוכח הנימוקים שיפורטו בערעור.

הודעת הערעור הוגשה לבית המשפט העליון ללא נימוקים מפורטים, והפרקליטות מבקשת להגיש את נימוקי הערעור המלאים בתוך 21 יום.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו