בעל ערך

גם אם חבריו חלוקים בסוגיות שונות שעל הפרק, גוש נתניהו מלוכד סביב זהותה היהודית של המדינה. דעה

נועה איתם , י"ז באייר תשפ"א

בעל ערך-ערוץ 7
המאחד הגדול ביותר של עם ישראל בדורות האחרונים. בנימין נתניהו
צילום: Marc Israel Sellem/POOL

"תביא מחשבון. שבע ועוד שמונה", כך יושבים ומחשבים, מוחקים וכותבים שוב, מצרפים ומחסרים ומנסים להגיע ל־61. "ותוסיף את החרדים. רגע, אז ליברמן לא נכנס, אז אולי תזיז את ביבי...". שוב ושוב מנסים לרבע את המעגל ומרוב מנדטים ואינטריגות וחישובי קואליציות כבר לא רואים את היער. שוכחים על מה הוויכוח כאן בכלל. זהו הישגו הגדול והיחיד בינתיים של "גוש השינוי". כמו מאחזי עיניים מיומנים, ראשיו הצליחו למקד את תשומת הלב הציבורית ב"רק לא ביבי", כאילו שזו הסוגיה היסודית והמהותית של חיינו כאן, והצליחו להפנות את מבטנו מהנושא האמיתי של ויכוח האיתנים המתחולל כאן זה שנות דור.

מנהיגותו של בנימין נתניהו היא אומנם מרכיב רב־עוצמה בסיפור, אך חשוב להבדיל בין המנהיג ובין היעד שאליו הוא מוביל. היעד הוא העיקר, היעד הוא זה שלשמו נתכנסנו, והיעד הוא קוממיות העם היהודי בארצו ובמדינתו.

פעולותיו של נתניהו כמנהיג רבות הן והישגיו מרשימים בכל קנה מידה, אך נדמה שהישגו הייחודי ביותר הוא היותו המאחד הגדול ביותר של עם ישראל בדורות האחרונים. בכישרונותיו יוצאי הדופן ובסייעתא דשמיא פלאית ממש הצליח נתניהו לחבר כמה וכמה פלגים ומגזרים בחברה הישראלית למארג אחד, שעם כל גווניו השונים הוא מלוכד סביב ערכי יסוד משותפים ומסוגל להכיל את כל החברים בו ולעבוד יחד למרות הניגודים והמחלוקות.

בשנים עברו היה כל שבט כזה מרוכז בעצמו והתנה את הצטרפותו לכל קואליציה בתקציבים ובחקיקה שתענה על צרכיו המגזריים. זו הייתה גישת הציונות הדתית, זו הייתה גישת המפלגות החרדיות וזו הייתה גישת המפלגות העדתיות. גם כיום, כל מגזר חש בחריפות את בעיותיו ואת צרכיו, וזה טבעי ומובן ונכון. אבל אחרי שנים תחת מנהיגותו החכמה של נתניהו כראש המפלגה הגדולה בימין, כל מגזר כזה גם רואה את עצמו כחלק מקבוצה גדולה שבה חברים מגזרים נוספים. גוש זה מכונה "גוש נתניהו", אבל המכנה המשותף לו אינו רק אישי אלא גם רעיוני. כל החברים בגוש הזה מייחסים ערך ליהדותה של המדינה, והם מאוחדים סביב הניסיון לבצר את קיומו של העם היהודי כאן בכל היבט – ביטחוני, מדיני, כלכלי ורוחני. כבעבר, הם חלוקים בהרבה שאלות עקרוניות ומעשיות, אבל שלא כבעבר הם קשובים זה לזה ואינם רואים עוד רק את עצמם אלא גם את כלל החברים בגוש.

יריביו של נתניהו, אשר מתקשים להבין כיצד התאחדו סביבו חרדים וחילונים, ספרדים ואשכנזים, מתנחלים ואנשי פריפריה - קבוצות כל כך שונות ובעבר גם מנוכרות זו לזו - לגוש מלוכד ויציב, מאשימים אותו בשיסוי, פלגנות והסתה. ההסבר היחיד שהם מסוגלים לתת להישג מנהיגותי זה הוא טענתם כי נתניהו סימן את השמאל כמסוכן, הכפיש והשחיר אותו, עד שככבשים נבהלות הצטופפו סביבו כל המגזרים הללו כדי שיחד יתגוננו מפני האויב השנוא והמאיים. אומנם קשה למצוא ראיות בדבריו לשיסוי, פלגנות והסתה, מכיוון שנתניהו הוא מהמנהיגים המאופקים והממלכתיים ביותר שידענו, לכן הם נתלים בלחישה שלחש לרב כדורי זצ"ל לפני יותר מ־20 שנה: "אנשי השמאל שכחו מה זה להיות יהודים".

האמירה הזאת, שהיא ביקורת רעיונית ופוליטית ואין בה שמץ הסתה או הכפשה, מגדירה את סודו של גוש נתניהו. דגלו של הגוש הזה הוא "איננו רוצים לשכוח מה זה להיות יהודים". כל שבט בגוש הזה בטוח שהוא היחיד היודע אל נכון "מה זה להיות יהודים" אולם הוא מכיר בכך שהחברים האחרים בגוש, החולקים עליו, בכל זאת שותפים עמו בכך שאינם רוצים לשכוח, להסתיר או להעלים את זהותה היהודית של המדינה. ההבנה הזאת, הבנת ערכו של המכנה המשותף הזה, היא אולי הישגו המנהיגותי הגדול ביותר של בנימין נתניהו.

קשה לצפות לאן יובילו אותנו השבועות הקרובים. אולי גם הפעם ייחלץ נתניהו בדרך ניסית מן המיצר וימשיך להנהיג את מדינת ישראל בבטחה ובהצלחה. אולי לא יסתייע הדבר וניאלץ לאכול בוסר. כך או כך, את הדגל הזה אסור לקפל. יש להניפו ברמה ולנסות לחבר אליו עוד מגזרים וקבוצות, עד שתתלכד החברה הישראלית כולה כגוש אחד סביב ערכיה האמיתיים.