קרבות פוניבז': "מה אתם רוצים, שלא נחזיר?"

כתבי העיתון 'בשבע' ביקרו בבית המדרש של ישיבת פוניבז' כדי לשמוע מהתלמידים על המאבק, והיו עדים לתלישת מודעות 'ליצן המטריה' כנגד הרב כהנמן שנתלו בפנימייה.

שילה פריד ודביר עמר , י"ז באייר תשפ"א

קרבות פוניבז': "מה אתם רוצים, שלא נחזיר?"-ערוץ 7
השלכת סטנדר בישיבת פוניבז'
צילום: באדיבות המצלם

את פני צוות 'בשבע' שהגיע השבוע לישיבת פוניבז' קידם מחזה חריג. סמוך למכונת פחיות נתלתה מודעה מטעם פלג ה'מחבלים' ובה מאויר נשיא הישיבה הרב אליעזר כהנמן, המשתייך ל'שונאים', תחת הכותרת "ליצן המטרייה".

אחרי שבשבוע החולף השליכו עליו גביעי לבן, התפלל נשיא הישיבה תחת מטריות שנשאו אנשיו כדי להגן עליו. כמה בחורים סקרנים מגיעים כל אחד בתורו וצופים במודעה הכוללת דברי גנאי חמורים. לא עברה דקה ויהודי מבוגר, ככל הנראה איש אחזקה בישיבה, שועט במהירות למודעה ותולש אותה בכל הכוח וההתקהלות שסביבה מתפזרת.

שעת צהריים של אמצע השבוע ב'היכל' – בית המדרש המרכזי של ישיבת פוניבז' בבני ברק. מאות בחורים צעירים שוקדים על לימוד התורה, זוגות זוגות של חברותות מתפלפלים ביניהם על מסכת בבא בתרא, האולם מלא כולו ממלל הלימוד בעוצמה אדירה. על פניהם של הצעירים הלומדים ניבטת עדינות, תמימות והתמסרות מוחלטת ללימוד.

קשה לדמיין שרק כמה שעות קודם לכן, באותו אולם בדיוק, התחוללה מהומה רבתי: סטנדרים שהושלכו על ידי בחורים מקבוצה אחת לקבוצה אחרת, גביעי לבן נזרקו מעזרת הנשים לעבר המתפללים והלומדים שבאולם, מכות, קריעת בגדים, משיכה בזקנו של מנהל הישיבה ותקריות מבישות נוספות.

בהיכל המוזהב והגדול לומדים תלמידי ה'מחבלים', בראשותו של הרב שמואל מרקוביץ'. על המרפסת קבוצת בחורים שמעיינים היטב ביוצאים ובנכנסים לסביבת הישיבה. עיתונאים, שוטרים וגורמים שונים מסתובבים לא מעט באזור. ניסינו לדבר עם בחורים מפלג ה'מחבלים' בפתח בית המדרש כדי לקבל מושג על הרוחות ששוררות בישיבה בימים אלו. כשביקשנו לעלות להיכל אחד הבחורים מזמין אותנו להיכנס ומציין כי המצב כעת רגוע. "כרגע הבלגן מתרכז בתפילת מנחה, אז מגיעים לפי ההסכם ה'שונאים', כל שאר הזמן לומדים כרגיל. אני מהצד של ה'מחבלים'", אומר הבחור, תוך שהוא מציג את הסכסוך הנוכחי מנקודת מבטו, "הבלגן מתחיל כשה'שונאים' מתחילים להתפרע, מתחילים להתקיף, אז אנחנו מגינים. אולי אנחנו מוגדרים כיותר קיצוניים, אבל בשבוע האחרון אנחנו מעולם לא התחלנו".

ובכל זאת, איך בחורי ישיבה הופכים את מקום לימוד התורה ותלמידי החכמים למבוזים כל כך?

"אתם צודקים, אבל מה אתם רוצים? שנחטוף ולא נחזיר?". את אותה התשובה, אגב, ששמענו גם מאנשי הצד השני. בחור נוסף מגיע למקום, בן 19, ומספר כי הוא מעורב מרכזי בחלק מהתקריות האלימות.

מי שעושה את הבלגן אלה בחורים צעירים?

"כן, רק הצעירים. למרות שאני לא ממש חדש, אני שנתיים פה, הייתי מעורב כמה פעמים במכות. מגיע לך בחור שמבלבל לך את המוח ונותן לך מכות, אז אתה מחזיר לו. אף אחד לא מגיע עם רצונות 'עכשיו אני הולך מכות'. אתה יושב במקום ומישהו מתנפל עליך כי זה 'מקומות במחלוקת', זה אמיתי".

היכל ישיבת פוניבז'
צילום: רוני סוצ'ר, פלאש 90

לא קצת מוזר שאתה הולך מכות?

"זה לא נראה לי רק מוזר, זה נראה לי מחריד. אין מה לעשות, אנחנו ילדים צעירים, מתחילים איתנו ואנחנו מחזירים. במקרה של הרב כהנמן התלמידים שלו קודם תקפו אותנו ורק אחר כך החזרנו. באידיאולוגיה זה לא היה אמור להיות, אין לכך מקום, כך לפחות אני חושב. יש יחידים שחושבים שזה לא מוזר כך, הם בודדים ומטורללים".

אתה לא מפחד על השידוך שלך? כולם רואים אותך הולך מכות.

"ברור, האמת שבגילאים של השידוך אף אחד לא מתעסק. זו אחת הסיבות שהמבוגרים לא רבים. אל תיקחו את זה קשה, לא כל פוניבז' רבים, מי שרב זה 50 חבר'ה פה ו־50 חבר'ה שם, ואני לא אומר לך את זה כי זה הישיבה שלי".

הם טוענים שלקחתם להם את בית המדרש.

"המאבק על הבית־מדרש קיים 20 שנה. אנחנו ניצלנו את הסגר. הם כבשו לנו בהזדמנויות אחרות. פעם בשנתיים־שלוש יש בלגן. כל המריבות הן על ההיכל, לא על בתי מדרש אחרים. עכשיו הוא יותר מ־90 אחוז שלנו. אם הסיפור ייגמר לטובתנו אז זהו, זה נגמר. אין עוד מה לריב".

העובדה שהם שולטים ברחוב הליטאי, זה לא משנה?

"לא, אנחנו הפלג הירושלמי, ציבור אחר לגמרי. יש לנו ישיבות ובתי מדרשות משלנו. באינטרנט אולי אנחנו לא אוחזים בכלי תקשורת, אבל בציבור יש לנו אחוז רציני. מאידיאולוגיה לא רצים לכנסת אבל בעירייה אנחנו 'עץ', ובשש ערים שרצו הצביעו 30 אלף. אנחנו לא ציבור קטן".

הבחור ממשיך ומתאר לנו כיצד מתנהלים שני הפלגים באותו מתחם זה לצד זה. "זה שתי ישיבות שונות לגמרי, פנימיות שונות. בית מדרש גדול – מאה אחוז שלנו. בית מדרש גדול אחר – בית מדרש שלהם. את בית מדרש למטה הישיבה שלהם נעלה כדי שלא יהיו עוד אופציות".

על הקירות בכל העליות לבית המדרש מודבקות חוברות רבות של החפץ חיים תחת הכותרת "שפתי החפץ חיים דובבות אלינו מן הקבר", ובהן פרקים שכתב החפץ חיים על "עוון מחלוקת".

בית המדרש שוקק חיים ועל ארון הקודש ניצבת האמרה המפורסמת "לרומם את בית אלוקינו". שלוש שעות ישבנו ולמדנו תורה לצד מאות בחורים בהתרוממות רוח ובלי שום רמז לכל המחלוקת הקיימת. המסכת הנלמדת היא בבא בתרא ולומדים פרקים "מי שמת" ו"המוכר את הבית". אחרונים כמו 'אשר לשלמה' פופולריים אצל היושבים לידנו, וקולות ויכוח לשם שמיים של תורה בוקע מגרונם. מדי פעם בחורים מוציאים סיגריות אלקטרוניות, מתבדחים לרגע וחוזרים ללימוד. אנחנו לומדים עם סטנדר שבור, ותוהים לעצמנו אם הוא נשבר כתוצאה מזריקות הסטנדרים המפורסמות.

רק לאחר שלוש שעות משוחחים בחורים לידנו על ענייני המחלוקת. "ראיתי עכשיו את ההסרטה מה עשו לרב לייזר (הרב אליעזר כהנמן – ש"פ וד"ע), אוי אוי", הוא אומר בצחוק מזלזל. "מה יש למשטרה לעשות, מה היא תתחיל למיין בהסרטה מי 'שונאים' ומי לא". בחור אחר פונה לעברם: "די לבטלה", ומיד הבחורים חוזרים ללימוד.

כבשו את הגבעה

הקרע בין הצדדים השונים בישיבת פוניבז' נמשך כבר 18 שנים. "זו מריבה של עשרות שנים", מסביר משה ויסברג, עורך אתר 'בחדרי חרדים' הבקי בפרשה. "גדלתי ליד פוניבז' ו'מחבלים' ו'שונאים' זוהי בעצם המחלוקת בציבור הליטאי, הכול הגיע משם. כל המחלוקת בין הפלג הירושלמי לדגל התורה התחילה משם. בעבר זה לא התפתח כל כך כי הרב שטיינמן לא הביע את דעתו ולפעמים אף נטה לטובת הרב מרקוביץ'. צריך לזכור שהרב אלישיב אמר את דברו, ובית הדין נתן לרב מרקוביץ' את הזכות של ההנהגה הרוחנית של הישיבה, קביעת הצוות ושליטה בצד הממוני. אך בחלק של קבלת הבחורים לישיבה, הצד של ה'שונאים' לא קיים את פסק הדין והשאר היסטוריה".

ויסברג חוזר אל הרגעים שבהם המחלוקת עברה לראשונה לפסים אלימים. "כמו הרבה מחלוקות בציבור החרדי זה התחיל בשמחת תורה. בשנת תשנ"ח, לקראת סוף שמחת תורה בפוניבז', הרב כהנמן ישב בחדר האוכל ואז הרב מרקוביץ' הגיע. התחיל בלגן אימים, נזרקו בקבוקי זכוכית והיה סיפור שלם. לפני 15 שנה המריבה התפתחה והתחילו לריב על החזנים בליל שבת. עד אז תמיד החזנים היו של ה'שונאים', אבל אז ה'מחבלים' אמרו: 'מה פתאום, גם לנו מגיע'. למעשה, הישיבה נפרדה לשניים בשבתות, ה'מחבלים' בבית המדרש וה'שונאים' ב'אהל קדושים'".

המגמה של המחלוקת גם על הנכסים הלכה והתפשטה גם לימות החול. ה'מחבלים' סירבו לקבל את השליטה של ה'שונאים' בבית המדרש, והתחילו בניסיונות להשתלט על חלק ממנו. "המלחמה התחילה לכיוון התפילות. זה התחיל במעריב והמשטרה התערבה וחילקו את הבית־מדרש לשניים, יש שבעה טורים ולכל צד יש את הטורים שלו, כאשר ההחלטה לגבי החזנים תלויה לפי החיוב".

הרקע לסבב ההסלמה האחרון, שנחשב לחריף יחסית, הוא התנהלות הישיבות בזמן הקורונה. "בזמן הקורונה דברים השתנו", אומר ויסברג. "ידועה דעתו המחמירה של הרב גרשון אדלשטיין, ראש הישיבה של ה'שונאים', בעניין הקורונה. אבל בזמן שהתלמידים שלו ישבו בבית, פוניבז' של ה'מחבלים' פעלה כל הקורונה כרגיל בתנאי סגר בישיבה. כך נוצרה מציאות שה'שונאים' פתחו את הישיבה מחדש רק מאלול, אבל גם אז זה היה בבית מדרש אחר. למעשה, מניסן תש"פ עד אייר תשפ"א היו בהיכל הישיבה רק ה'מחבלים', בעצם שליטה מלאה שלהם בישיבה. ה'שונאים' הבינו שהם חייבים את בית המדרש המרכזי ואת ארון הקודש. הם מצידם היו רוצים שהמשטרה תחזור ותחלק את בית המדרש כמו בהסדר שהיה לפני הקורונה, וה'מחבלים' כמובן לא מעוניינים לזוז. זאת הסיבה שאנחנו רואים את מלחמות הלבן וכל מה שקורה".

זאת אומרת שנכון לעכשיו ה'מחבלים' השיגו שליטה מלאה על הישיבה.

"ה'מחבלים' שולטים בעצם על הכול. בשנה של הקורונה התמזל מזלם לגמרי, לבד מה שהם שולטים על רוב הבניינים של הפנימיות בגבעה: ברזיל, שוגרמן, ציטרון, נוה שלום, אגף צפון וחציו של אגף דרום, כולל אברכים ועוד. בעצם ל'שונאים' נשאר רק 'אהל קדושים' ועוד כמה בניינים כולל של פנימיות. אנשים לא מבינים שיותר מ־20 שנה מתנהלות שתי ישיבות בגבעה אחת".

איזו ישיבה נחשבת יותר מבחינת הרמה הלמדנית?

"שתיהן הישיבות הכי טובות בעולם התורה הליטאי. הם יותר מזוהים עם הפלג והם של מה שנקרא 'דגל התורה'. אבל שתיהן נחשבות יותר מחברון, תפרח וחדרה, אין שאלה בכלל. אתה צריך להבין שהבחורים של פוניבז', משני הצדדים, הם העילית שבעילית, ספינת הדגל. בחורים בלי סמארטפונים, כל התיעודים שנשלחים הם רצים למייל כדי לשלוח במצלמה ביתית. אתה ראית בעצמך בחורים שיושבים כל היום ולומדים, בחורים רציניים מאוד, לא נחשפים לשום שטויות. אנשים חושבים שזה מתפרץ, אבל בסך הכול זה כמה בחורים מפה וכמה בחורים משם".

ויסברג מקפיד ללמד זכות על הישיבות ולגמד את התופעה. "שים לב לעובדה מדהימה: עשר דקות אחרי שיא המהומה, הכול חוזר כאילו כלום. תיכנס דקה אחר כך לבית המדרש והכול שוקק לומדים שבכלל לא מעסיק אותם מה היה כאן רק לפני כמה דקות. כשצריך לריב רבים, דקה אחר כך זה כבר לא רלוונטי, עד למחר וחוזר חלילה. זאת העוצמה של פוניבז'".

"זה באמת חילול השם עצום"

חוזרים להיכל הישיבה. בשעות הלימוד אין זכר למהומות, ומלבד ריח חריף של חומרי ניקוי שמנסים להסתיר את שאריות הלבן שנשפך, אי אפשר לדמיין שעל הרצפה הזאת מתחוללת מלחמת עולם. איש מהלומדים אינו עוסק בשיח הרכילאי. כולם שקועים בלימוד, עד שאנחנו שואלים.

"כמה זה מעניין את הציבור שמחוץ לישיבה?" תמה באוזנינו מרדכי (שם בדוי), תלמיד ה'שונאים' בשנות העשרים לחייו. כשהוא מגלה כי תיעודים אלימים מאוד מאולם הישיבה הגיעו לכותרות בכלי התקשורת המרכזיים, הוא מנסה להסביר. "אנחנו בסכסוך ארוך שנים שלפעמים מצריך אותנו להגיע לפסים כאלה", הוא אומר בפנים שלא משדרות כוחנות או אלימות. "אני אישית לא משתתף באף אירוע של אלימות, זה כי אני בשידוכים. אז אני לא יכול שיהיו סרטונים שלי משתתף במכות".

מרדכי לא היה חלק מהתגרה, אבל הוא יודע בדיוק מי כן, מתי היא פורצת וכיצד היא מתוכננת. "אחרי שבימי הקורונה היינו בבית היה לנו ברור ש'המחבלים' הגיעו לישיבה למרות הסגר ומנצלים את היותנו בבית כדי להשתלט על ההיכל", הוא מספר. מבחינת הבחורים הקרב על ההיכל רב משמעות – מי שיעזוב את זכותו בו כמו יודה כי הוא לא ממשיכו של הרב כהנמן. "לאורך זמן חורף לא ישבנו במקומות שלנו. הגענו להיכל לזמני התפילות ונאלצנו ללמוד בבית כנסת שהישיבה שכרה בשבילנו. עם פתיחת זמן קיץ הופסקה השכירות של המקום והיינו צריכים ללמוד איפשהו. בהתחלה ישבנו בחדרי השינה שלנו ושם למדנו. אחר כך הלכנו לבית כנסת סמוך שהגבאים נתנו לנו להיכנס אליו. בשבת הראשונה של הזמן נתלתה מודעה עם ציטוטים מהעיתונות החרדית שבהם נאמר כי המשטרה ערבה לכך שאפשר יהיה לחזור לבית המדרש וכי ה'מחבלים' אומרים שאם ניכנס לתפילות השבת בלבד הם יאפשרו זאת. כשהגענו גילינו שזו לא המציאות. מבחינתנו מעודדים אותנו מהנהלת הישיבה להיכנס אפילו בכוח בחלק מהמקרים. מה שקרה זה שמאז שניסינו לשבת במקומות שלנו, תלמידי ה'שונאים' התחילו לתת לנו מכות. וכשאתה מקבל מכות אתה גם מחזיר. אף אחד לא יחטוף סטנדר לראש ויבליג".

מאז החל סבב תגרות שבמשך כמה ימים סיפק לתקשורת תיעודים אלימים במיוחד מהישיבה. רגע מביש במיוחד היה כאשר מנכ"ל ישיבת ה'שונאים', לייבל כהנמן, עלה כשליח ציבור לתפילת מנחה ב'היכל'. על פי הסטטוס־קוו בין הצדדים שליחי הציבור הם מצד ה'שונאים' בלבד. באולם היו 'מחבלים' בלבד שלטענת חלק מהצופים ניצלו את היותו של המנכ"ל לבדו בלי תלמידים מהצד שלו ותקפו אותו בזריקת חפצים, משכו בזקנו וקרעו את בגדיו.

"אנחנו לא רצינו להגיע לשם", אומר לנו בחור מצד ה'מחבלים', "אבל הוא לא הגיע לבד כמו שמנסים לצייר את זה. היו איתו כמה בחורים שהתחילו להתגרות והיינו חייבים להחזיר".

שאלנו כמה פעמים בחורים מכל הצדדים, איך קורה שלומדי תורה, בעלי מידות, מי שהגיעו למקום הנחשב ביותר בעולם הישיבות, מתנהגים כמו השפלים שבעבריינים. תשובת כל הנשאלים לשאלה הזאת זהה: השפלת מבט ומלמול, "זה באמת חילול השם עצום ולא אמור להיראות כך". אומנם בתגרה משתתפים עשרות בחורים בלבד, ולא כל אלפי בחורי ואברכי פוניבז', אבל הלך הרוח ברור. גם מי שאינם משתתפים באירועים האלימים באופן פיזי – בהחלט נוקטים עמדה ותומכים באחד מהצדדים. "אני מסתכל מבחוץ", אומר לנו הבחור שסיפר על החשש מפגיעה בשידוך, "אבל ברור שלקחו מאיתנו את מה ששייך לנו בחזקה. אנחנו רוצים לחזור לסטטוס־קוו שהיה נהוג לפני ההשתלטות העוינת שעשו לנו".

מרדכי מסביר כי המחלוקת היום היא אפילו לא על בית המדרש או על מחציתו. "ישיבת פוניבז' עובדת לפי חזקות. המקום שלי בבית המדרש היה של אבא שלי כשהוא למד בישיבה. משם הוא עבר לאח שלו, וכשאני הגעתי ללמוד בישיבה הוא היה שמור לי. בהתחלה כשהתפצלו שתי הישיבות כולם ישבו בערבוביה, כי המקומות בבית המדרש היו לפי החזקות. אחרי אחד העימותים המשטרה יצרה מתווה חלוקה חדש שבו בית המדרש מחולק לחצי וחצי, וכך הרבה בחורים זזו מהמקומות שהיו שמורים להם בחזקה. היום המחלוקת היא לא על החזקה, אפילו לא על חצי. אנחנו רוצים כמה ספסלים בשורות האחוריות לתפילת מנחה. אני יודע שזה מעט מאוד בשלב הזה, אבל קודם שתהיה לנו אחיזה. בעתיד בהחלט נרצה שכל אחד יחזור למקום שלו".

לא יעזור בית דין

שתי ישיבות, שתי ישויות שעוינות זו את זו בתוך אולם אחד, הן בהחלט לא מתכון לחיים שקטים. מי שאמון על שמירת הסדר במקום היא משטרת ישראל. בתקופות סוערות ניידת משטרת ניצבת בפתח בית המדרש. הפעם לא, אבל התיאום בין שני הצדדים נמשך מתחת לפני השטח באופן רציף.

"אנחנו מודעים היטב למה שקורה בין הצדדים", אומר שבתי גרברצ'יק, דובר המשטרה למגזר הדתי והחרדי. "יכולות להיות כמה שנים של שקט ואז רצף ימים של רעש ובלגן. חלק מהמשימה של המשטרה זה להשכין שלום ולגשר. זה קורה בחמולות בחברה הערבית, בסכסוכים שונים וגם בישיבת פוניבז'. לפעמים יש מקרים שבהם אנחנו מכתיבים את אופי חלוקת מרחבי הלימוד".

גרברצ'יק מספר על גיבוש המתווים השונים בשנים האחרונות בין צידי המתרס. "הסכסוך פה הוא עניין של חלוקת שטחים ונושאים אזרחיים לחלוטין שהמשטרה לא עוסקת בהם. אבל ברגע שמתחילות השלכות של חפצים מסוכנים והרוחות סוערות אנחנו נכנסים ומנסים לפשר, לא פעם ולא פעמיים אנחנו יוצרים מתווים. אם נראה שמתווה חלוקה כזה או אחר לא יביא לשקט ההחלטות של הקצינים בשטח יהיו דרקוניות, ואם ניאלץ גם נצמצם את שטחי הלימוד ואולי נסגור מרחבים מסוימים".

לדברי גרברצ'יק בסופו של דבר מעורבות המשטרה היא לרווחתם ולרצונם של כל הצדדים בעימות. "שני הפלגים מעוניינים במעורבות של המשטרה, ושניהם בקשר עם הגורמים בשטח. גם אם כלפי חוץ יש מי שרוצה להראות שהוא לא סופר את מוסדות המדינה או לא מכיר בשלטון החוק, בסופו של דבר כולם נעזרים בנו".

ביום שלישי השבוע אכן באזהרת המשטרה נמנע סבב נוסף של עימות אלים. בישיבה נפוצה שמועה כי המשטרה הודיעה שבמקרה של אלימות בית המדרש המרכזי ייסגר ויינעל לכניסת תלמידים. הפעם ה'שונאים' ניסו להצית את המריבה כדי שבית המדרש שלטענתם נגזל מהם אכן יינעל. בחור מה'שונאים' התיז גז מדמיע בתחילת תפילת מנחה, כאמור הזמן היחיד שבו מתקיימת פעילות משותפת, אך כדי להימנע ממימוש האיום המשטרתי הפעם ה'מחבלים' יצאו מיד מבית המדרש ולא החזירו מלחמה.

האם המלחמה הזאת עתידה להסתיים יום אחד? ישראל כהן, פרשן ברדיו קול ברמה, שוטח בפנינו את התחזיות השונות בעולם החרדי. "יש כמה אפשרויות", הוא אומר, "הראשונה היא שאחד מהצדדים ייקח אחריות. היו הרבה מאוד סכסוכים בעולם הישיבות ובחצרות החסידים, אני לא נלהב מכך, היו גם בישיבות של הציבור הדתי־לאומי. רק שבדרך כלל אחד מהצדדים נכנע במירכאות או שלא במירכאות, מקבל כסף ועוזב, והולך ופותח מוסדות משלו, לא תמיד בהסכמה. כך היה בחברון ובחסידות באבוב, ולפעמים הצד שפרש הצליח לא פחות. פה המכשול הוא שאף אחד לא מראה סימנים שהוא מוכן להתקפל ולוותר. הרי אם אחד מהצדדים היה מוכן, בית המשפט היה מחייב לתת כסף והיו גבירים שהיו נרתמים לעניין, אבל זה לא קורה. כמו במדינת ישראל, שני עמים בארץ אחת, כל צד טוען כולה שלי. ברגע שאין סימני התקפלות, קשה לראות את הסוף".

לאחר ששלל את האפשרות הזאת, הוא מעלה אפשרות נוספת. "אפשרות שנייה היא בית דין, בית משפט או רבנים חשובים. אבל אנחנו נמצאים בתרחיש הזה שנים ארוכות והוא לא הביא פתרון. כשבתי דין פסקו הם הלכו לרבנים אחרים. הפתרון המועדף הוא שאחד הצדדים יעזוב, אבל נראה שאי אפשר. מה שכן היה בשנים האחרונות זה ניהול הסכסוך: סטטוס־קוו. בחדר האוכל יש אגפים וזמנים, וכך גם בפנימיות. המריבות, כזכור, לרוב קרו כשהסטטוס־קוו הופר כמו בתחילת הזמן, 'שונא' תפס מקום של 'מחבל' או 'מחבל' של 'שונא', וזה הביא להתפרצות. במקרה הזה זה נעלם גדול איך העניין ייפתר, כי כל הציבור החרדי ובפרט עולם התורה שב מהקורונה, למעט כמובן הנפטרים והמאושפזים, כאילו לא היה, והמקום היחיד שנשארו בו השלכות של הקורונה זה ישיבת פוניבז'. ה'מחבלים' מתייחסים למציאות כאל חזור. ה'שונאים' הסתמכו על המשטרה ועל גורמים אחרים שאמרו שהמצב יחזור לקדמותו, ומגלים ששטח ששוחרר לא יוחזר".