הפגנות כאלה לא ראתה צרפת כבר שנים. עשרות אלפי יהודים מילאו את רחובות פריז ביום ראשון השבוע, במחאה על הכרעת בית המשפט הצרפתי שקבע שקובילי טראורה, רוצחה של שרה חלימי, לא יעמוד לדין שכן בזמן הרצח הוא לקה בהתקף פסיכוטי בעקבות שימוש בקנאביס.
רצח את חברו היהודי בחניה
זאת לא הפעם הראשונה שבה מבצע תקיפה אנטישמית אינו נשפט מכיוון שהוגדר כלוקה בנפשו. למען האמת מדובר בתופעה ארוכת שנים, חוצת גבולות ויבשות. צרפת היא שיאנית התופעה, והחלה בה כבר לפני 17 שנה בפרשת סבסטיאן סאלם. סאלם נרצח באכזריות בביתו שברובע העשירי בפריז על ידי עדיל בומדיין, חבר ילדותו המוסלמי. בומדיין שיסף את גרונו של הדי.ג'יי היהודי בחניון הבניין שלהם.
המשפחה טענה מהרגע הראשון שזה היה פיגוע אנטישמי, אולם הקהילה היהודית הייתה זהירה יותר ואמרה שאין לכך עדויות. ואז העדויות הגיעו, בדמות חבר מוסלמי אחר של השניים, מרוואן, ששנה קודם לכן הגן בגופו על סאלם בזמן שבומדיין ניסה לדקור אותו. מרוואן העיד שבומדיין איים על סאלם כמה פעמים שיהרוג אותו כי הוא יהודי. בומדיין עצמו אמר לאחר הרצח שהוא רצח יהודי ולכן יגיע לגן עדן. כמו כן הוא היה אנטישמי מוכר. אלא שהרשויות אפילו לא טרחו להאשים אותו בפשע שנאה אנטישמי.
בשלב זה הפרשה הסתבכה עוד יותר. משפחתו של סאלם חששה שהרשויות יעדיפו להגדיר את בומדיין כלא שפוי, ובאורח פלא הם חזו את העתיד. הסיבה לכך לא נבעה מעבר ידוע של מחלות נפש שבהן לקה בומדיין. לפי דברי בני המשפחה זאת הייתה התחושה שקיבלו מהרגע הראשון לאירוע. מה שחיזק אצלם את החשש היה הפסיכולוג שמונה כדי לאבחן את בומדיין. מדובר בפסיכולוג יהודי, מומחה ידוע בתחומו בצרפת, אך עם נטייה להכריז על פושעים כחולי נפש. זהו אותו פסיכולוג שקבע כי קובילי טראורה, הרוצח של שרה חלימי, לקה בהתקף פסיכוטי. בשנת 2006 בית המשפט פסק שבומדיין אינו כשיר לעמוד לדין ושלח אותו למוסד סגור. רק תריסר שנים מאוחר יותר הכיר הנשיא מקרון ברצח כרצח אנטישמי.
לאחר הפרשה ארגוני הביון הצרפתיים החלו בפילוח המחבלים השונים בצרפת. מתוך 71 טרוריסטים ומבצעי פשעי שנאה, 30 אחוזים הוגדרו כלא שפויים. בין האירועים הללו יש לא פחות מארבע תקיפות אנטישמיות נוספות, מלבד סאלם וחלימי.
צרפת כאמור אינה לבד בתופעה המטרידה. גם אצל שכנתה, גרמניה, מדובר באירועים שמתרחשים לא מעט פעמים. הפרשה האחרונה שבה הוכרז תוקף אנטישמי כלא כשיר התרחשה בסוכות האחרון בעיר המבורג. ערב חג סוכות הגיע אדם גרמני ממוצא קזחי בן 29 לבוש במדי צבא לבית כנסת בעיר השנייה בגודלה במדינה. הוא תקף באכזריות סטודנט יהודי בן 26 בעזרת את חפירה. אלמלא עצרו אותו מאבטחי בית הכנסת, הסטודנט היה נהרג במקום.
השופטים הגרמנים קבעו שהתקיפה נעשתה על רקע אנטישמי למהדרין אבל יש כוכבית: הם קבעו שהתוקף סובל מסכיזופרניה ומעשיו הונעו מ"אשליות דתיות", לשון השופטים. לכן אי אפשר למצוא אותו אשם, והם שלחו אותו לאשפוז פסיכיאטרי. בית המשפט הגרמני אף הגדיל לעשות בפרשה זו, שכן הנאשם סירב להישלח להסתכלות והקביעה שהוא לוקה בנפשו התקבלה על בסיס התיק הרפואי שלו והודעות ווטסאפ ממכשירו.
לא רק בצרפת
הגדרת תוקפים אנטישמיים כלא שפויים לא נשארת ביבשת אירופה, והיא חוצה את האוקיינוס האטלנטי ומגיעה גם לשערי ארצות הברית. בפיגוע שאירע בחנוכה של השנה שעברה בביתו של האדמו"ר מקוסון פצע הרוצח גרפטון תומאס 19 אנשים בעזרת מצ'טה. אחד מהם, יוסף נוימן, נפטר מפצעיו שלושה חודשים לאחר מכן. המניע למעשה היה מאוד ברור - אנטישמיות. תומאס נחשד חודש לפני כן בפיגוע דקירה במונסי נגד יהודי אחר שנפצע אנושות. במכשיר הטלפון הנייד שלו נמצאו חומרי תעמולה נאציים, צלבי קרס, מיקומים של בתי כנסת, רעיונות אנטישמיים ושורה של ראיות נוספות הקושרות את תומאס לאידיאולוגיה נאצית. כמו כן, בביתו נמצאו דפים שכתב רוויים באנטישמיות. שלל הראיות לא הותירו מקום לספק שמדובר בפשע שנאה אנטישמי, וזאת גם הייתה עמדת ה־FBI שהאשימה אותו בחמישה סעיפי ניסיון רצח (אחד הפך בהמשך לרצח) וחמישה פשעי שנאה.
אלא שאז החלו להגיע עדויות של קרוביו ומכריו על כך שהוא לוקה בנפשו. זה התחיל בעורך דינו שאמר שיש לו נפש בעייתית והממצאים אינם מעידים על שנאתו ליהודים. הגדיל לעשות הכומר האישי של תומאס, שאמר עליו שהוא "ענק עדין עם מחלת נפש". קו המגמה הזה המשיך להיות מושמע על ידי מכריו ומיצגיו בבית המשפט, עד שעלתה הטענה שכבר בשנת 2018 הוא אובחן כחולה בסכיזופרניה אחרי שנעצר בעקבות סכסוך עם שוטרים ונשלח אז להסתכלות. השופטת הכריעה שהוא אינו כשיר לעמוד לדין בעקבות כך.
שורת האירועים המוצגת כאן היא מדגם מייצג לתופעה שרק הולכת ומתרחבת, ולמרות שלא מדובר באירוע חריג, נראה שהרעש הציבורי בעקבות פרשת רצח שרה חלימי חזק הרבה יותר ממקרים דומים. "מה שהפך את הסיפור של שרה חלימי לחמור יותר היה הגמגום של הרשויות מההתחלה ועד הסוף", אומר יוגב קרסנטי, מנהל המאבק באנטישמיות במשרד התפוצות. "הגמגום התחיל כשהמשטרה עמדה מחוץ לדירה ולא פרצה אליה למרות שהם שמעו מה קורה בפנים ולמרות שיכול להיות שאם היו מתערבים מוקדם יותר הרצח הזה היה נמנע. זה המשיך בעיכוב הלא ברור בהגדרת הרצח כאירוע אנטישמי, למרות שכל הסימנים והראיות שצריך לשם כך היו גלויים לכולם. הקריאות 'אללה אכבר' שנשמעו מהדירה ובאופן כללי כל מה שהיה שם. במשך זמן רב התנהל מאבק כדי להגדיר את הפשע כאירוע אנטישמי, ואחרי שהמאבק הזה הוכרע והרצח הוגדר כאנטישמי החל מאבק נוסף בשאלה האם הרוצח כשיר או לא כשיר לעמוד לדין, כשחלק מהפסיכיאטרים סבורים שכן וחלק לא. כשרואים את השתלשלות האירועים קל להבין מדוע זה האירוע שהוציא עשרות אלפים לרחובות".
אלמלא הגמגום היינו רואים תוצאה אחרת?
"יכול להיות. יש הבדל בין אירוע שהתנהל כמו שהפרשה הזאת התנהלה ובין אירוע שמהרגע הראשון הגדירו אותו כאנטישמי ויחד עם זה הרוצח הוגדר כלא כשיר. יכול להיות שזה היה מתקבל יותר טוב. אבל ההתנהלות של מערכות אכיפת החוק בצרפת בפרשה הזאת גרמה לציבור היהודי להרגיש שהם עושים הכול כדי לא להגדיר את זה כפשע אנטישמי".
מה האינטרס של המערכת לעשות את זה? הרי על פניו מדובר במדינות שנלחמות בגזענות מכל סוג שהוא.
"יש חוסר רצון של האירופאים להאמין שהם צריכים להתמודד עם הבעיה האנטישמית. לא קל להם לעכל שיהודים נרצחים בארצם רק בגלל שהם יהודים. לא פעם בשיחות שלנו עם בכירים כאלה ואחרים עולה מצידם המחשבה שאולי היהודים סתם מגזימים ואין באמת תקיפות חמורות כמו שמתארים. ואז מגיעים מקרים של אנטישמיות טהורה, בסגנון האנטישמיות הימי־ביניימית, והם לא מצליחים לעכל את זה. הם לא רואים בשנאה הזאת משהו רציונלי. הרוצח של שרה חלימי למשל חלץ את נעליו לפני שהוא רצח אותה. היה שם מעין טקס דתי לפני הרצח. זה לא משהו שנתפס אצל האירופאים. הם מרגישים כאילו ימי הביניים דופקים בדלת, וזה לא משהו שהם רוצים להתמודד איתו".
ההפגנות נגד החלטת בית המשפט הצרפתי לא נשארו בצרפת בלבד. 18 מוקדי הפגנות של קהילות יהודיות ברחבי העולם יצאו לרחובות למחות על ההחלטה. שתי הפגנות נערכו בישראל, הגדולה שבהן התקיימה מול שגרירות צרפת בתל אביב והשנייה בגן העצמאות בירושלים. אחת המפגינות היא אלונה ג'ורנו, עולה חדשה בת 18 מצרפת שמשתתפת בתוכנית 'עתיד חמדת' של האקדמית חמדת בשדות נגב. "הסיבה שהשתתפתי בהפגנה היא קודם כול כי שרה חלימי ז"ל מזכירה לי את סבתא שלי. זה גרם לי להרגיש שמקרה מזעזע כזה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו. אני לא מבינה איך בית המשפט רואה בהיותו של הרוצח מסומם בעת המעשה כנסיבות מקלות במקום נסיבות מחמירות?! בקרוב הוא ישתחרר ויתהלך בין תושבי צרפת. זה מפחיד מאוד ובלתי נסלח", היא אומרת ל'בשבע'.
את עצמך חווית אנטישמיות בצרפת?
"כן. זה קרה בפסח של שנה שעברה, רגע לפני שהגעתי לארץ ללמוד. גדלתי בפרבר בפריז שבו קהילה יהודית וקהילה מוסלמית חיו בדו־קיום, לפחות עד השנה האחרונה שבה המתח היהודי-מוסלמי החל לצוף. מה שקרה זה שבסביבות פסח שעבר ראיתי מהמרפסת של הבית שלי בחור מוסלמי תוקף ומאיים על חיי בחורים יהודים. הוא הוציא מהתיק שלו חרב ונעצר על ידי קבוצת שמירה של בתי הכנסת שהייתה בסביבה. בהתחלה הוא שוחרר מהר כי היה תחת השפעת אלכוהול, אבל בסוף כן הענישו אותו וגירשו אותו מצרפת. עד אז לא חוויתי אירוע דומה. לראות אנטישמיות מול העיניים זה משהו שלא קרה לי וקיוויתי שגם לא יקרה".
"האנטישמיות בעולם נמצאת במגמת עלייה, ואותי באופן אישי החלק שהכי מטריד זה דווקא אחוז המקרים שלא מדווחים למשטרה", אומר יעקב חגואל, יו"ר ההסתדרות הציונית. "בשנים האחרונות נעשו שני מחקרי עומק של האיחוד האירופי שמראים ש־80 אחוזים מהתקיפות האנטישמיות בכלל לא מדווחות לשום גורם. אלה מספרים בלתי נתפסים".
זה אכן נתון בלתי נתפס, אבל למה דווקא הוא זה שמטריד אותך יותר מחלקים אחרים בתקיפות האנטישמיות בחו"ל?
"כי זה מעיד על כך שהחברות היהודיות בתפוצות מקבלות בהבנה את התקיפות האלה. כאילו הן אומרות שזה המחיר של לחיות בתפוצות, וזה דבר חמור ביותר. המשמעות היא שיהודים אומרים לעצמם שהעובדה שהם עלולים לחטוף מכות באמצע הרחוב לא חמורה מספיק כדי לדווח על זה".
סוגיית חוסר הדיווח על תקריות אנטישמיות מדירה שינה מעיניהם של מי שמנהלים את המאבק באנטישמיות. חגואל סבור שמלבד הקבלה של התקיפות קיים גם חוסר אמון נרחב של הקהילות היהודיות ברשויות החוק. "פרשת שרה חלימי היא דוגמה נהדרת לכך. אנשים לא הולכים להתלונן כי הם לא מאמינים שהרשויות באמת יטפלו בבעיה. אם בסוף התוצאה היא שהתוקפים לא עומדים לדין ויוצאים על חוסר שפיות, בשביל מה לטרוח ללכת לרשויות?"
להתגברות התקיפות האנטישמיות יש תוצאות בעייתיות נוספות, ובראשן התגברות ההתבוללות. "אנחנו רואים בשנים האחרונות שככל שהאנטישמיות עולה כך גם ההתבוללות עולה. זאת כמובן לא הסיבה היחידה לכך, אבל אנחנו רואים את הקשר בין שני הדברים. הסיבה לכך גם די ברורה. אם אתה מותקף על זה שאתה יהודי ורק בגלל שאתה יהודי, אתה לא תרצה להיות יהודי", מסביר חגואל.
הכעס הציבורי על ההחלטה עושה את שלו, והחוק הצרפתי שאיפשר את הגדרתו של רוצח חלימי כלא כשיר לעמוד לדין נמצא בתהליכי שינוי. "צריך לעשות את ההבדלה בין ממשלת צרפת ונציגיה ובין מערכת המשפט שלה. ממשלת צרפת על ענפיה השונים יודעת טוב מאוד מה זאת הבעיה האנטישמית וגם יודעת לטפל בה. מערכת המשפט הצרפתית לא. בצרפת כבר שנים אפשר לשמוע אמירות של ראשי ממשלות, נשיאים, שגרירים וכן הלאה שאומרים מעל כל במה שצרפת לא תהיה צרפת בלי הקהילה היהודית, ואותו דבר גם בגרמניה. אנחנו כן רואים שיש בעיה במערכות המשפט, והמדינות צריכות להילחם באסטרטגיה הזאת של שימוש בטענות אי־שפיות כדי להתחמק מעונש", אומר קרסנטי.
שינוי החוק שפוטר משתמשי סמים מאחריות פלילית בעקבות התקף פסיכוטי הוא תחילתו של שינוי תפיסה בהתמודדות מול האנטישמיות?
"זה בהחלט צעד בכיוון הנכון שמראה שהם רציניים בגישה שלהם לנושא. הם מבינים שיש פה בעיה ואי אפשר להשאיר אותה לא פתורה. שינוי החוק הוא מסר חשוב לקהילה היהודית שהדרג הפוליטי בצרפת רוצה להילחם בתופעה".
הפרשה הזאת תהיה קו פרשת מים בסוגיה?
"אני מתקשה להאמין. יש לנו עוד דרך ארוכה מאוד כדי שנוכל לומר שהצלחנו להפחית את האנטישמיות. זה לא זבנג וגמרנו. לצערי יש סיכוי גבוה הרבה יותר שאחרי קו פרשת המים הזה יגיע קו פרשת המים הבא ואחריו יהיה עוד אחד. זה תהליך ארוך שכולנו צריכים לשלב בו זרועות".
מבחינת חגואל, המאבק העולמי באנטישמיות לא יצליח אם החברה הישראלית לא תתגייס לנושא. "בהפגנות שהתקיימו השבוע היו בעיקר עולים מצרפת וזה מאוד כואב. באופן ספציפי השבוע החברה הישראלית שמעה הרבה על פרשת שרה חלימי ולכן היא מכירה את הפרטים ומזדעזעת ממנה. אבל באופן כללי אכן יש בעיה במודעות של החברה הישראלית לסוגיית האנטישמיות. אבל זה יותר מזה, החברה הישראלית צריכה לא רק להיות מודעת אלא גם מעורבת במאבק. אנחנו נמצאים בכפר גלובלי, ורק אם נאחד את השורות נצליח להתמודד עם זה. אם על כל פוסט אנטישמי שעולה לרשת תראה התגייסות של יהודים מכל רחבי העולם שתוקפים את זה, נצליח לחולל שינוי".