הרב חיים לייטר התייחס לביקורת שלי על ה"פסק" שלו בנוגע לברית מילה לתינוק גוי שנולד מנישואי תערובת. הוא הביא רשימה של רבנים שלכאורה מתירים למול תינוק שכזה. וברצוני לעשות קצת סדר.
במאמרו הראשון הרב לייטר התבטא כאילו כל עולם התורה "בצד" של למול תינוקות מנישואי תערובת - ומחה נמרצות במי שתקף את טקסי ה"מילה" הפיקטיביים. הוא מצא תשובה של הרב קלישר שבאופן "עקרוני" הוא מצדד להקל.
על זה הערתי מספר הערות, וביניהן - שלמעשה הרב קלישר לא סמך על דעתו ורצה להתייעץ עם גדולי ישראל. מהתשובות שיש בידינו - אותם פוסקים שעמהם הרב קלישר ביקש להתייעץ – פסקו לאסור ודחו את ה"אופציה" שהוא העלה. את הנתונים הללו לא כתב הרב לייטר במאמרו הראשון – ולכן ראיתי לנכון להגיב עליהם.
כמו כן, בתגובתי כתבתי שבכל הספרות ההלכתית הענפה לא מצאתי רב שהורה הלכה למעשה באופן סיטונאי למול כל תינוק מנישואי תערובת . מי שהתיר למות תינוק שכזה, הלכה למעשה - עשה זאת רק עם תנאים ברורים שהמילה היא חלק מהתהליך ברור של התקרבות של האב והבן ליהדות אמתית. יש מי שהחמיר יותר, אך לא מצאתי מי שהקל יותר.
עתה הגיע הרב לייטר בתגובה – שכביכול דעת הרב קלשיר (שלא סמך עליה למעשה) היא כמעט ה"מיינסטרים" בעולם ההלכה.
אך אחר קריאת הדברים – אינני מבין את דבריו של הרב לייטר. שהרי כפי שכתבתי במאמרי הקודם – יש הבדל בין דיון תיאורטי לעומת הפסיקה הלכה למעשה. כל פסיקה "הלכה למעשה" כוללת הרבה מאד שיקולים, הלכתיים, רוחניים ומעשיים.
הדעות שעליהן מסתמך הרב לייטר – דנים בשאלה ההלכתית עקרונית האם יש איסור למול גוי שלא לשם גירות. אך אף אחד מכלל הדעות הללו – לא פסק שכך ההלכה למעשה. היתרים מעשיים בנושא ניתנו – כחלק מתהליך גלוי ומוחשי של התקרבות למסורת.
להמחשת הדברים אתייחס למקורות שהביא הרב לייטר עצמו בתגובתו אלי – והשופט ישפוט בעין שכלו האם אפשר להוציא מהמקורות הללו את המסקנה של הרב לייטר: שמצוה למול כל תינוק גוי מנישואי תעורבת. לדעתי זאת טעות חמורה – אך כאמור כל אחד ישפוט.
ראשית כל המקורות הראשונים שהובאו בשם איש מצליח, מהר"ם שיק ועוד – עוסקים במילת קטן לצורך גיור. זה לא היה הדיון – ואינני מבין למה הרב לייטר הביא את המקורות המצדדים בעניין שאינו מן העניין. אמנם הבאת עוד ועוד מקורות יוצרות תחושה של מאמר תורני והלכתי – אך גם המקורות אמורים להיות מכוונים לנידון.
ביחס לדברי "מטה לוי" (ב, נה) –כל הדיון שם נוגע למילת ילד מנישואי תערובת לגירות, ולא מילה פיקטיבית. ביחס למילה לגירות המחבר דן עם הגאון ר' יצחק אלחנן האם הדבר מותר והאם יש לגזור גזירה כללית לא למול כלל בני תערובת אפי' לגירות. מסקנתו היא שיש לדון בכל מקרה ובכל עיר ולעשות תקנות בהתאם לזמן והמקום. התשובה כולה אינה עוסקת במילה פיקטיבית של תינוק מנשיואי תעורבת - אלא במספר שורות מצומצם ואגב גררא. המחבר כותב שלדעתו, גם אם מצד "חיתוך הערלה" – אין איסור – מכל מקום למעשה יש לאסור את הדבר, מחמת תקלות שהדבר יוצר.
ביחס לדברי הרב עובדיה יוסף. הוא כותב תשובה של מספר עמודים לגבי מילת ערבים בקהיר. כדרך אגב הוא גולש בשורה אחת, ובאופן עקרוני מופשט - לדון במילת קטן גוי שנולד מגויה שלא לשם גירות, ומציין את הש"ך שמעיקר הדין יש להקל. גם אני בתשובתי הזכרתי את דברי הש"ך. כל הפוסקים הזכירו אותו. אך מעולם לא יצא הרב עובדיה יוסף בהוראה למעשה למול בן מנישואי תערובת. טעם הדבר פשוט – שיש עוד שיקולים נוספים חוץ מדברי הש"ך. בכל שאלה יש מספר צדדים, גם הלכתיים וגם רוחניים. כך גם כאן. לקחת שורה שנכתבה אגב נושא אחר ולשים אותה בזרקור כאילו הוא דן בנושא שלנו – זו לא דרך הוראת הלכה.
אדרבה מצאנו תשובה של הרב עובדיה יוסף בנושא: "שאלה: מוהל שביקשו ממנו לעשות ברית מילה לילד שאביו יהודי ואמו גויה הנמצאת בהליכי גיור מה יעשה? תשובה: לא למול עד שתתגייר ממש" (שו"ת מעין אומר, חלק ד, ז תשובה א). בהערות שם מבארים תלמידיו שטעמו של רבם הוא החשש הראלי שעל ידי מילת ילדים מנישואי תערובת אנו מקלישים ומחלישים את חומרת המעשה – ולזה אין היתר סיטונאי! בהצגת פסיקתו ההלכתית למעשה של הגר"ע יוסף - אנו גם מפריכים את טענתו של הרב לייטר- שהפוסקים הספרדים נהגו להקל בעניין מילה לתינוקות גויים מנישואי תערובת.
כך גם בנוגע לדברי הרב מיכאל פרץ - הוא לא מורה שם הלכה למעשה. הוא לא מביא שנשאל כזו שאלה – ולא משיב לשאלה. הוא עושה "חקירה הלכתית" עקרונית - ודן בטעמים השונים שנאמרו במשך הדורות לאסור מילת נכרים. הוא דן באופן מאד עקרוני. וממש לא מכוון דבריו הלכה מעשה. להביא משם ראיה לכך שמצווה למול כל בן של נישואי תערובת זה לא רציני! כל מי שלמד בישיבה שנה אחת יודע – שלא כל חקירה הלכתית בדין "הריגת גוי" מתירה חלילה להרוג גוי. הלא על זה הזהירו אותנו חז"ל "תנו רבנן: אין למדין הלכה לא מפי למוד ולא מפי מעשה - עד שיאמרו לו הלכה למעשה" (ב"ב קל).
הרב פרץ לא נשאל על מילת בנים מנישואי תערובת, ולכן הוא לא דן בכך – אלא "חוקר" מה שורת הדין כאשר אין שיקולים נוספים. באופן כזה הוא נוטה להקל. אף הרב קוק (שהזכרתי במאמר הקודם) כתב שמשורת הדין יש מקום להקל – אך הואיל והוא נשאל גם למעשה – הוא הורה ש"לא תהיה כזאת בישראל" (דעת כהן קמט). וכפי שראינו לעיל בדעתו של הרב עובדיה יוסף – שיש פער בין "הדיון התיאורטי" לבין ההלכה למעשה – כך בדיוק כאן הבדל כזה יכול בהחלט להיות.
הרב לייטר מצטט את הרב עוזיאל זצ"ל – אך השמיט שורה נוספת הבאה מיד אחרי הציטוט שהביא: "ובכל זאת אמרתי לחייבו שימול בנו ביום השמיני כדי להרחיקו מהשפעת אמו הנכריה, ושהיא תבין ותרגיש בעצמה שבנה זה אינו נתון להשפעתה, והוא יהיה יהודי ככל הגרים בישראל... שאין אנו מעוניינים כלל למול בן זה ולא לגייר אותו כי מה יתן ומה יוסיף מילת גוי בשבילנו, אבל כוונתנו במילתו הוא כדי להפרידו מהשפעת אמו הנכריה ותורתה, ולהכניסו תחת כנפי השכינה ככל הגרים בישראל" (פסקי עוזיאל בשאלות הזמן סד).
הרב לייטר הביא חצי ציטוט, והשמיט חלק עיקרי מאד מהדברים. הרב עוזיאל חייב למול כזה ילד – כדי לתת לאמא תחושה שהוא אינו בנה. לא מדובר במצב שהאבא היהודי והאמא הערביה מחליטים לגדל יחד ילד רב-תרבותי וחסר זהות. עידוד "רב תרבותיות" על ידי מעשה מילה – הוא בעצם עידוד להתבוללות. את זה לא התיר הרב עוזיאל.
שוב, אני רוצה לחזור בבקשתי לקוראים – פתחו את המקורות בפנים. תראו על מה מדובר. תראו כיצד פסיקת הלכה מליקוט שורות בודדות מתוך מאמר שלם אינה רצינית. התבוללות לאומית היא אסון – והתבוללות רבנית ותורנית – לא פחות.
הרב בנימין טבדי - ראש בית מדרש "לשמה" רעננה