איסור העלייה להר הבית עדיין בתוקף - תגובה לשמחה רז

אזכיר שניים מתוך מאות תשובות הלכתיות וכרוזים החתומים על ידי עשרות גדולי ישראל מתקופות שונות, בהם מודגש ומוסבר האיסור שבעלייה להר הבית.

יואל מאייר , י"ז באייר תשפ"א

איסור העלייה להר הבית עדיין בתוקף - תגובה לשמחה רז-ערוץ 7
יואל מאייר
צילום: שימוש חופשי

הקורא שאינו בקי בסוגיית איסור העלייה להר הבית, עלול לקבל רושם מוטעה מן הדברים שנכתבו על ידי שמחה רז במאמרו "העליה המספרית והמהותית בהר הבית", ועל כן באתי להעמיד בקצרה דברים על דיוקם.

אתייחס לשני טיעונים מתוך דבריו.

כך הוא כותב שם: "העליה לגבולות הר הבית שמחוץ לשטח העזרה, אינה שנויה במחלוקת הלכתית.. לעומת ההלכה הפשוטה, קיימת אכן מחלוקת אמונית בשאלת קירוב וקידום המקדש בדורנו".

לטענתו אין כאן כל שאלה הלכתית, פשוט הדבר שמותר לעלות להר הבית, וכל המחלוקת היא 'אמונית'.
מתוך מאות תשובות הלכתיות וכרוזים החתומים על ידי עשרות גדולי ישראל מתקופות שונות, בהם מודגש ומוסבר האיסור שבדבר, אזכיר שניים:

הרב קוק זצ"ל היה מפרסם לפני כל חג כרוז המזהיר מלעלות להר הבית, שנפתח בזו הלשון: "אחינו היקרים הבאים לעיר קודשנו ירושלים תיבנה ותכונן, מקרוב ומרחוק - הישמרו נא מהאיסור החמור של הכניסה למקום המקדש והר הבית".

בשו"ת 'מנחת יצחק' של הרב יצחק יעקב וייס זצ"ל (חלק ה סימן א) יש תשובה שכותרתה "בענין איסור כניסה להר הבית בזמן הזה", הפותחת במשפט: "על דבר השמועה מהפריצת גדר הנוראה, שעלה על דעת חכם אחד, להתיר הכניסה להר הבית, אחרי טבילה ובחליצת נעלים". אורכה של התשובה כחמישה עמודים, והיא מכילה עשרים סעיפים. בתשובה זו הוא מוכיח ממקורות רבים שאסורה הכניסה לכל שטח ההר.

כיצד אם כן ניתן לטעון שאין כאן שאלה הלכתית? וכי לא יודע הכותב על מקורות אין ספור בהם נכתב במפורש שאסורה העלייה להר?

אולי ניתן ליישב את תמיהתנו ולהסביר, שוודאי שהאיסור נכתב על ידי גדולי ישראל בלשון הלכתית, אך בעוד פיהם דיבר הלכה, דיבר ליבם אמונה. ה'לבוש' הוא הלכתי, אך המניע, הלב, הוא אמוני.

אם זו הטענה, שתי תשובות בדבר:

א. מעולם לא שמענו שיש מושג של 'איסור אמוני'. מצינו חילוק בין איסורים מן התורה לאיסורים מדברי חכמים, או בין איסורים החלים על האדם לבין כאלו החלים על ה'חפצא', אך היכן מצינו שניתן להקל או לדחות או להתייחס באופן מיוחד לאיסור הנובע מטיעונים אמוניים? כשגדולי ישראל אוסרים עלינו איסורים, איננו רשאים לנבור ב'מניע' שלהם. מחר יקום מישהו ויבחר לו איסור אחר, הנובע לפי התרשמותו מ'תפיסתו האמונית' של הפוסק, תפיסה שאיננה מתאימה לתפיסתו שלו, ובעקבות כך יחליט שאין לגביו תוקף לאותו האיסור. מיותר להרחיב בטעות ובסכנה שבדבר.

ב. אף אם נקבל את ההנחה שיש איסור המבוסס על טיעונים הלכתיים מקובלים, אך בבסיסו עומד טיעון אמוני - האם הדבר 'יחליש' את אותו האיסור, או אולי דווקא להיפך? אם נניח שאיסור העלייה להר הבית יצא לו לרב קוק זצ"ל מתוך קריאת פסוקי התורה והקשבה לדברי הנביאים, ומתוך לימוד מעמיק בדבריהם של גדולי המחשבה והאמונה שבכל הדורות, עד שהיה 'מוכרח' הוא ללמוד אף את החלק ההלכתי של התורה באופן כזה שיבטא את האיסור היסודי והמהותי הזה, עד שברור היה לו מכל חלקי התורה שזהו רצון השם מאיתנו, האם המסקנה תהיה לומר שאין תוקף דווקא לאיסור שכזה?

עוד הוסיף וטען הכותב: "מתנגדי העלייה להר הבית כהלכה מנופפים ברשימות של רבנים שכבר מזמן לא עמנו בין החיים, וברבנים חרדים אשר עובדות החיים, המציאות המשתנה בהר הבית והתחלופות המדיניות העולמיות, לא מהוות אצלם שיקול בכל מה שקשור לקידום גאולת ישראל".

טוען הכותב כלפי האוסרים: מי הם אותם גדולי ישראל, שאת דבריהם אתם מזכירים? רבנים שכבר אינם בין החיים, או ליתר דיוק: "כבר מזמן" אינם בין החיים, ובכך הוא פוטר עצמו מלהתייחס לדבריהם. שוב זכינו לחידוש, יש בהלכה 'חוק התיישנות', שאינו תלוי בזמן אלא בשאלה האם האוסר עדיין חי. ומה בכך שהוא נפטר? פשוט, שמא יש בידיו של מאן דהו איזו ראייה ניצחת, שוודאי שאם היה מראה אותה לאותו האוסר, או במקרה שלנו לכל אותם עשרות או מאות גדולי ישראל, מיד היו חוזרים בהם. וגם אם לא בטוח שהיו חוזרים בהם, די בכך שאין לנו דרך לדעת שהיו מחזיקים בדעתם לאסור, כדי להוציא אותם מן הדיון.

כפי שטענתי ביחס לטיעון הקודם של מציאת בסיס אמוני נסתר, גם כאן, זהו כלי מסוכן העלול לשרת כל אדם שירצה למשל לעקור סעיף מהשולחן ערוך של מרן רבי יוסף קארו זצ"ל, שנפטר 'כבר מזמן'.

לסיום אתייחס במשפט אחד לשיוך המגזרי של הפוסקים, שאף הוא הובא ככלי להוצאתם מן הדיון, שהרי "עובדות החיים, המציאות המשתנה בהר הבית והתחלופות המדיניות העולמיות, לא מהוות אצלם שיקול", אז מה לו לאדם החפץ להתיר איסורים מפורסמים, תוך ראיית המציאות בעינו הפקוחה, ולאלו האוסרים תוך התעלמות מן המציאות ועובדות החיים.

הרחמן הוא יבנה בית המקדש ויחזיר העבודה למקומה במהרה בימינו.