1.
בשבוע הבא יסתיימו 28 הימים שקיבל נתניהו מהנשיא להרכבת ממשלה. אם עד אז לא תקום ממשלת ימין, עדיין המשמעות איננה שהסיכויים לכך אפסיים, אבל ללא ספק הם מתמעטים. הכדור והיוזמה עוברים לצד השני. כמובן, גם ניסיונות הצד השני להרכיב ממשלה עשויים להיכשל, ורבים הסיכויים שכך יהיה.
בגוש ההחרמה המכנה את עצמו גוש השינוי, למעשה קבוצת מפלגות ששום דבר לא מאחד ביניהן מלבד שנאת נתניהו והחרמתו, מקווים שהנשיא יעביר את המנדט לידי נציג מטעמם - ככל הנראה יאיר לפיד. לקבלת המנדט מהנשיא יש חשיבות גדולה, כי מי שמחזיק במנדט הזה יכול להתמנות גם כראש ממשלת מיעוט. אם לפיד יקבל את המנדט, הוא ינסה כנראה להרכיב ממשלה של סער ובנט עם מפלגות המרכז-שמאל, תוך הימנעות עשרת הח"כים של רע"מ והמשותפת. 58 ח"כים מגוש ההחרמה יצביעו בעד, לעומת 52 ח"כים מהליכוד, הציונות הדתית, ש"ס ויהדות התורה שיצביעו נגד. לעומת זאת, אם הנשיא יעביר את המנדט לכנסת ולא יטיל אותו על ח"כ ספציפי, יהיה צורך ברוב של 61 כדי להרכיב ממשלה. במצב כזה גוש ההחרמה לא יוכל להרכיב קואליציה בהימנעות של רע"מ והמשותפת. יידרשו לפחות שלושה ח"כים ממפלגות אנטי-ציוניות ואוהדות טרור שיצביעו בעד.
כשלרשותו שבעה ח"כים בלבד, אולי אפילו פחות כי חלק מהח"כים שלו יסרבו להצטרף לתרגיל המסריח הזה, נפתלי בנט יכהן ראשון כראש הממשלה הרוטציונית והפריטטית. השמאל יגשים לו את חלום ראשות הממשלה, בתמורה לכך שבנט יגיש להם את ראשו הפוליטי של שנוא נפשם נתניהו. כמובן, מפלגות השמאל-מרכז לא באמת מאמינות בבנט או תומכות בו בשום דרך או צורה. בנושאים מדיניים וביטחוניים ובענייני התיישבות, מערכת המשפט ומדיניות כלכלה וחברה יש בינו לבין חלקן פערים תהומיים. עד לא מכבר, הרעיון שבנט יהיה ראש ממשלה היה סיוט בעיני אנשי השמאל. גם עכשיו הם לא באמת מתכוונים לאפשר לו לשלוט. הם יזכירו לו כל הזמן שהוא מיעוט ימני בקואליציית שמאל, ולכן כדאי שלא ינסה אפילו למשוך ימינה.
2.
אתה תופס את הראש ולא מאמין למראה עיניך. כאשר בזמן מערכת הבחירות מפלגת הציונות הדתית טענה שפניו של בנט לקואליציה עם השמאל, הדברים נתפסו כתעמולת בחירות מתעתעת. בנט וחבריו קראו למתחריהם שקרנים, והתחושה הייתה שיש משהו בדבריהם. כעת מתברר שהכול היה נכון, שימינה מוכנה להפר הבטחה אחר הבטחה.
בהצהרה יזומה מטעמו, לעיני מצלמות ערוץ 20, בנט הבטיח ערב הבחירות שלא ירכיב קואליציה עם יאיר לפיד, אפילו לא ברוטציה. בנט ושקד אמנם לא התחייבו לגוש הימין, אבל הם התחייבו שיילכו רק לממשלה שרובה ימין. לא לקואליציה כמו זו המצטיירת כעת שבה במקרה הטוב, אם סופרים את ליברמן כימין (והוא כבר מזמן לא ימין), יש לימין 20 מנדטים בלבד. הם הבטיחו לא לשבת בקואליציה עם מרצ. בנט חתם לעיני מצלמות הטלוויזיה על כך שלא יישען בשום דרך על מנסור עבאס, ואף התגרה בנתניהו ואיתגר אותו לבוא ולהוסיף למסמך את חתימתו. אם בנט, שקד, מתן כהנא, ניר אורבך וחבריהם יפרו את כל ההבטחות הללו, זו תהיה אחת מהונאות הבוחרים הגדולות ביותר בתולדות הפוליטיקה הישראלית.
3.
ותעשו לי טובה, רק אל תקראו לממשלה הזאת ממשלת אחדות, כי היא לא. מדובר בנשיאת שם האחדות לשווא.
ממשלת אחדות היא ממשלה שבה יושבות יחד מפלגת הימין הגדולה עם מפלגת השמאל הגדולה. זה קרה לראשונה כאשר ערב מלחמת ששת הימים בגין ומפלגתו גח"ל הצטרפו לממשלת אשכול. זה קרה פעמיים בימי יצחק שמיר, פעם מתוך אילוץ ופעם מתוך בחירה, וזה קרה עוד כמה פעמים בהמשך.
במצב הנוכחי, אילו הייתה קמה ממשלה של נתניהו ולפיד, הכינוי ממשלת אחדות היה מתאים לה. באשר לקואליציה של בנט וסער עם מפלגות המרכז-שמאל, למרות ניסיונות האריזה היפים שבנט התמחה בהם, התואר ממשלת אחדות אפילו לא מתחיל לדבוק בה. זו קואליציה שמשאירה בחוץ את המפלגה הגדולה ביותר על המפה הפוליטית, מפלגת הליכוד. זו קואליציה שמחנה השמאל כולו שותף בה, בעוד מחנה הימין מיוצג על ידי שתי מפלגות קטנות שביחד יש להן 13 מנדטים בלבד. ובכלל, איך אפשר לקרוא ממשלת אחדות לקואליציה שמה שמאחד אותה זו ההחרמה והפסילה האישית?
4.
אני לא חושב שבנט מכר את נשמתו לשמאל. יש לו תירוצים וצידוקים שונים למהלך שהוא נוקט בו. הוא יודע היטב שבקואליציה שלו עם לפיד אי אפשר יהיה לקדם מדיניות ימין, אבל הוא מנסה לפחות להבטיח שהיא לא תקדם מדיניות שמאל. את נכונותו לוותר על קידום הסדרת ההתיישבות ורפורמות במערכת המשפט הוא מתרץ בכך שגם בימי ממשלות נתניהו שום דבר לא זז בתחומים הללו. יש הרבה אמת מצערת בביקורת הזאת. אבל היחס של נתניהו למערכת המשפט השתנה מרגע שהוחלט להגיש נגדו כתב אישום, ולכן זה הזמן שבו ניתן לעשות את מה שלא נעשה עד כה. וגם אם נתניהו גורר רגליים כשצריך לפעול לקידום ההתיישבות, בקואליציה שכולה ימין אפשר יהיה לאלץ אותו להתקדם באופן משמעותי.
5.
בנט רוחץ בניקיון כפיו וטוען שככל שהדברים תלויים בו אפשר בכל רגע להקים ממשלת ימין. מי שמעכב זה סער שמסרב לממשלה בראשות נתניהו וסמוטריץ' שמסרב להישען על רע"מ. באשר לרע"מ, הנכונות של בנט להישען עליה איננה לזכותו, לא בממשלת ימין ובטח שלא בממשלה עם השמאל, בפרט לאור הבטחתו המפורשת שלא לעשות זאת. לגבי סער, התחושה היא שבנט לא ממש מתאמץ להביא אותו לממשלת ימין. כאשר בנט מכריז שלפני כל דבר אחר חשוב לו למנוע בחירות חמישיות, סער יודע שיש לו חבל ארוך לסרב לממשלת ימין. הוא יודע שאם הוא ימנע הקמת ממשלת ימין, בנט יבוא איתו לממשלה עם השמאל, העיקר שלא יהיו בחירות. במקום להשתמש בחשש של סער מפני בחירות שבהן הוא עלול להימחק כדי להביא אותו לממשלת ימין, בנט מאותת לסער שאין לו ממה לחשוש.
אי אפשר להימלט מהתחושה ששאיפתו של בנט להיות ראש ממשלה כאן ועכשיו היא הציר המרכזי שסביבו סובבים מהלכיו הפוליטיים. למרות שהוא עצמו אמר לפני הבחירות שלכהן כראש ממשלה כשקיבלת עשרה מנדטים בלבד זה לא מוסרי ולא דמוקרטי, לנוכח האפשרות הקורצת להגשמת חלומו הוא מתקשה לכבוש את להיטותו. ולא, אני לא טוען שהוא שם את האינטרס האישי שלו מעל לכול. הוא באמת בטוח שלטובת המדינה, הוא האיש הנכון כעת להחזיק בהגה. גם כשהוא עומד מול המראה, בנט בטוח שהוא פועל ממניעים ערכיים. אבל אדם קרוב אצל עצמו, וכל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו. ההתנהלות הקלוקלת של נתניהו, כלפי בנט ובאופן כללי, לא יכולה להיות צידוק להתנהלות הבעייתית של בנט. להגנתו של נתניהו ייאמר שהוא נרדף משפטית, ושלזכותו עומדים 30 מנדטים מהציבור וניסיון וכישורים מוכחים. בניגוד לנתניהו, בנט לא יכול לומר לעצמו שהציבור מעוניין בו כראש ממשלה. כפי שהוא הגדיר בעצמו, הניסיון לזכות בשלטון בדרך הזאת הוא לא מוסרי ולא דמוקרטי.
6.
נסיים במשהו טוב. לא הכול רע במערכת הפוליטית. תקדישו 15 דקות ותקשיבו ביוטיוב לנאום הבכורה של ח"כ שמחה רוטמן. נאום מלא חכמה והשראה, שמשלב דברי תורה מעמיקים עם ידע ותבונה משפטית וחיבור חינני למציאות העכשווית. קולו של רוטמן נשנק מדמעות והתרגשות כשהזכיר את הגירוש מגוש קטיף, ועוד לפחות פעמיים נוספות במהלך הנאום. זה היה נאום גם מהראש וגם מהלב, נאום שהותיר תחושה שלפנינו אדם שהוא גם בעל כישרונות וגם מחויב באמת ובתמים לשליחותו הציבורית. אפשר לקוות ולאחל שגם בעוד 20 שנות פוליטיקה לא נמצא אותו בין מפרי ההבטחות וההולכים בדרכים עקלקלות.
לתגובות: [email protected]