מהו סודו וייחודו של רבי שמעון בר יוחאי? במה זכה שמכל התנאים את יום פטירתו מציינים כלל עם ישראל ורבבות עולים לקברו למירון? מה ניתן ללמוד מסודו וייחודו לגבינו, לעבודת ה' הפרטית שלנו?
אם נעיין בכל סוגיות התלמוד בהם מופיע רבי שמעון בר יוחאי נמצא מכנה משותף לשיטתו. ההסתכלות בעומק-בניתוח מעמיק ויסודי על המצב, עם התחשבות במניעים למעשה ולא רק בתוצאה, הוא עיקרי שיטתו וייחודו.
ראשית, בדיון בין התנאים רבי שמעון-רבי יהודה-רבי יוסי, ביחס למעשי הרומאים. ר' יהודה בוחן את מעשיהם לאור התוצאה ולכן אומר "כמה נאים מעשיהם של אומה זו, תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות". ואילו ר' שמעון בר יוחאי מסתכל על המניע ולכן אומר "כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן. תקנו שווקים-להושיב בהן זונות, מרחצאות-לעדן בהן עצמם, גשרים-ליטול מהן מכס" (שבת לג:).
רבי שמעון בר יוחאי מלמד אותנו לא להסתנוור מהתוצאה אלא לבחון כל דבר לפני המניע והסיבה. שורש מחלוקת זו בין ר' יהודה לר' שמעון בר יוחאי נמצאת פעמים רבות בש"ס. נדון בדוגמא נוספת.
כל מלאכה שהיתה במשכן אסורה בשבת מהתורה. מה הדין אם אדם עושה מלאכה שהיתה במשכן אך עם כוונה אחרת (ואולי אף הפוכה) מהמשכן, האם עדיין מלאכה זו אסורה מהתורה? רבי יהודה שמסתכל על הצורה סובר שכן ואילו רבי שמעון בר יוחאי שמסתכל על המניע סובר שלא.
דוגמא למחלוקת זו: הוצאת דם במזרק לוודא שהמחט אכן נמצאת בתוך הווריד. אמנם יש הוצאת דם כפי שהיתה במשכן אך היא לא לשם הוצאת הדם אלא כדי לוודא שהמחט במקומה הנכון. לדעת רבי יהודה זו מלאכה מהתורה ואסורה ואילו לפי ר' שמעון בר יוחאי היות והמטרה שונה ומדובר בחולה (שאיסורי דרבנן מותרים) אז מותר.
בפרשתנו כתוב "בצדק תשפוט עמיתך", ולמדו חז"ל "הוי דן את חברך לכף זכות". חז"ל לימדונו שחובה עלינו תמיד גם כלפי זולתנו וגם כלפי עצמנו לבדוק את מעשינו לא רק לאור התוצאה אלא לאור המניע והסיבה, ולחפש תמיד את כף הזכות שבדבר.
אבקש להביא לכך דוגמא מרבי ומורי הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל.
זוג שלא היו להם ילדים אימץ ילדה מברזיל (שילמו כסף להוריה). הילדה גדלה בביתם בארץ וכלל לא ידעה שהיא מאומצת וקראה להוריה שגידלוה אבא ואמא. כחודשיים לפני בת המצוה שלה ההורים סיפרו לה שהיא מאומצת כדי שתכף לאחר בת המצוה תקבל יהדות ובכך תקבל מצוות ותסיים את תהליך הגירות. הילדה סירבה וזה יצר קושי גדול להורים.
כאשר הביאו את הילדה למורי ורבי הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, הוא אמר לה "אני מבין אותך, רק כעת את מבינה שהורייך מכרו אותך בכסף וברור שלאור זאת לא תרצי לעשות שם דבר, בואי נבכה יחד".
הרב אוירבך הבין את המניע שלה לסירוב ולאור זאת הציע פתרון למצבה הנפשי הירוד. על מנת שהילדה תהיה שמחה יותר הוא הציע לה לקבל יהדות והסביר לה שקיום תורה ומצוות גורם לאדם שמחה ואושר, ובאמת כאשר היא שמעה כך מיד הסכימה לקבל עליה את היהדות.
יהי רצון שנזכה כולנו להלך בדרכו של רשב"י, לכוון בכל דבר לאור המניע ולהגיע למדרגת דביקות בבורא שקיום התורה והמצוות יגרום לנו תמיד לשמחה ודביקות בו יתברך. אמן כן יהי רצון!