תהילים בחדרו של הרב חיים קנייבסקי למען משפחות ההרוגים והפצועים

עמותת 'קופת העיר' פתחה מגבית גדולה לסיוע למשפחות ההרוגים באסון הכבד בהר מירון.

בשיתוף 'קופת העיר' , י"ח באייר תשפ"א

איך היתה יד השם בנו, להפוך לאבל מחולנו? איך נגעה בנו יד השם באפן שלא נראה כמותו מאז ימי השואה האיומה? איך בעצם השמחה וההילולא – עלתה נשמתם של עשרות קדושים וטהורים בסערה השמימה?

לסיוע למשפחות לחצו כאן

משנה שאנחנו צריכים לעשות. משנה שאנחנו נקראים לתשובה, לתפילה ולצדקה. משנה שאם נמשיך את המחר כאילו לא כלום, הרי שכבר עכשו אנחנו רוקדים על הדם, ואם לא תהיה מכך התעוררות לתשובה, בחינם נעשה האסון הנורא הזה לנו.

הרב קנייבסקי הורה על התעוררות לתשובה בבוקר שאחרי האסון, כמו יום דין, כל אחד יפשפש במעשיו ויחזור בתשובה על חטאיו לפני השם.

ובתשובה, כמו בתשובה, צדקה היא חלק בלתי נפרד... והפעם הצדקה היא חלק בלתי נפרד מן האסון כולו: הצדקה שתתנו מיועדת לאותן משפחות שאיבדו באירוע הזה את ראשן... אלמנות, יתומים, נזקקים – כל הצדקה שתתנו , במגבית החירום הזאת, תחולק על פי הוראות הרבנים לפי מצב המשפחות!

כשהלב שלך רוטט ולא מאמין, כשהנפש טובלת ביגון לא יתואר ולא ישוער, כשזעקות הפצועים עדיין מנסרות בחלל והשקט הנורא של הנספים קורע את עור התוף לגזרים – הרגע בו תפתח את הלב ואת היד שלך, ותציית לגדולי הדור: 430 שח למגבית החירום, כדי לקיים את מצוות הצדקה, באופן שיעזור להסיר מעלינו את חרון האף.

בעשרות בתים עומדות כעת נשים הלומות רעם, ויודעות שהחיים שלהן עברו תפנית איומה. בעל נעוריהן נספה, והן נשארו לבד עם הטף.

באלפי בתים רועדים, פשוטו כמשמעו, מחרדה איומה מה קורה עם הבעלים והבנים הפצועים, הפצועים קשה, הפצועים אנוש, הפצועים "בינוני", גם אלו שינשמו לרווחה כי מצבם של יקיריהם מוגדר 'קל' – עוד זקוקים לרחמי שמיים רבים שהפצועים הללו יוכלו אי פעם לחזור לשגרת החיים ולפרנס.

ואי אפשר לחשות. אי אפשר לעצור. אי אפשר להגיד 'ידינו לא שפכו את הדם הזה' אם לא נעשה הרגע משהו לטובת המשפחות האלה, שהכסף באמת לא מעניין אותן כרגע, אבל בלעדיו האסון יהיה מר לאורך שנים, לאין שיעור.

אי אפשר לשתוק. הבכי שיעטוף את קהילות ישראל מחר בעשרות-עשרות לוויות קורעות לב, כשחלק מהציבור ילך אחרי המיטות, וחלק אחר יקרע את השמיים בזעקות עבור הפצועים והאנושים – הבכי הזה צריך שיאסוף גם אותנו...

איש כופר נפשו... גם אם לא היינו שם ולא נספינו בפועל, הגזירה נגזרה על הציבור, וגם אנחנו חלק ממנו. גם הראש שלנו נספר. גם אנחנו נתחייבנו מיתה, גם אנחנו צריכים לכפר על הנפש.

כמה נורא להבין שאפילו רבי שמעון, שכדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק – לא יכול היה להציל מן הדחק . כמה נורא להבין את חומרת מידת הדין שמתוחה עלינו! אפילו רבי שמעון לא יכול היה להציל.

זה בלתי נתפס. זה פשוט בלתי נתפס.

משפטיך השם תהום רבה...אין שום שביל שעוקף רבונו של עולם. אין שום דרך להינצל כשאבינו אב הרחמן בוחר שלא להציל. אין אנחנו עוסקים בנסתרות, לא מבינים ואף לא שואלים שאלות, אבל יודעים שיש תשובות ויש סיבות, ובעיקר: יודעים שיש מה לעשות, שחייבים לעשות.

'צדקה תציל ממוות' נאמר בתורה הקדושה, שדבר אחד מדבריה לא ישוב ריקם. המילים האלה כתובות ומובטחות במפורש בתנ"ך, בספר משלי, ולפיכך הן עומדות בכל מצב, בכל תנאי, בכל מקום

צדקה תציל ממוות גם עכשיו

הצדקה שלנו כעת תציל ממוות את הזקוקים לעזרה, תציל ממות נפשי, רגשי, כלכלי, ואולי גם מעשי. את אלו שנבחרו להיות קרבנות ציבור, ונפשם נלקחה תחת נפשנו. הצדקה שלנו כעת תציל גם אותנו, כי כשניתנת רשות למידת הדין אינה מבחינה בין צדיק לרשע, בין עובד השם לאשר לא עבדו.

הצדקה היא חלק מרכזי בתשובה שלנו, ואסור לנו להתעלם! כשהכאב רב מהכיל. כשהציבור כולו באבלות נוראה, שיש מאות בתים שנחת על ראשם אסון שאין כמותו, בפתאומיות מחרידה כזאת, זה הזמן לפתוח את הלב ולתרום.