הרבה עשו כרבי שמעון ולא עלתה בידם

התרגלנו שההילולא של רשב"י היא מעל הטבע, שבנס כל שנה אין נפגעים, ושכחנו שאין סומכים על הנס

אריאל פייגלין - ערוץ 7 , כ' באייר תשפ"א

הרבה עשו כרבי שמעון ולא עלתה בידם-ערוץ 7
הרוגי האסון
באדיבות המשפחות ו-David Cohen/Flash90

בואו נדבר שנייה על רבי שמעון. לא על רבי שמעון התנא, בנו של יוחאי ותלמידו של רבי עקיבא, אלא על רבי שמעון המותג, ההוא מהשירים, מההילולא, מהשמן ישועות, מהתתרום חי שקלים וזוג אברכים ידליקו נרות להצלחתך. רבי שמעון מה"כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק".

המשפט הזה, הציטוט הזה שאנשים כל כך אוהבים להוציא מהקשרו (וכן, אני מסתכל עליכם שולי רנד ומרדכי בן דוד), כל כך בער בי ביומיים האחרונים, כל כך צרם לי. "כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק" אומרת הגמרא, ורש"י על המקום מסביר "אבל שלא בשעת הדחק לא".

"רק בסוף השבוע הזה הבנו שכל שנה במירון נעשה לנו נס" אמר אחד מראשי ארגון הצלה במשפט שנחרט בי, "והשנה – נס לא היה לנו".

התרגלנו לניסים, התרגלנו ל'יהיה בסדר', התרגלנו למזל, ושכחנו "שלא בשעת הדחק לא". שכחנו שדעתו של רבי שמעון נדחתה, שכחנו שהרבה עשו כרבי שמעון ולא עלתה בידם. שכחנו שאין סומכים על הנס.

ובל"ג בעומר האחרון, באחת בלילה, העולם נחרב. ארבעים וחמישה עולמות נחרבו. הסמיכה על הנס, והמחדל, והנחת חיי שעה לטובת חיי עולם, והדוחק, הביאו לאסון, ואין מי שישאל "להחריב עולמי יצאתם?", ואין מי שיאמר "חזרו למערכתם".

לחזור למערה, לקחת שנה כדי לחשוב, שנים-עשר חודש, להפיק לקחים. גם זה רבי שמעון. לא פחות מכל סיפורי המופתים והאדרא זוטא והאש מן השמיים. עוד שנה במערה, לחשוב על מה שקרה, לחשוב איך ניתן למנוע, לתקן. לבנות עולמות שנחרבו.

אפשר לשנות, להשתנות. אפשר לצאת מהמערה ולשרוף כמו רבי אלעזר, ואפשר לצאת ולרפא כמו רבי שמעון. אפשר להטיח האשמות ולחפש שעירים לעזאזל, ואפשר לקחת אחריות, לחשוב, לתקן.

זה רבי שמעון שראוי לדבר עליו עכשיו. לא רבי שמעון של המופתים, רבי שמעון של התהליך. רבי שמעון שמבין ש"אילמלא לא ראיתני בכך" – עם הפצעים מהשהיה במערה, "לא מצאת בי כך" – רוח הקודש שזכה לה.

את הפצעים מהאסון כבר ראינו, ארבעים וחמישה כאלו, שותתי דם, כואבים, כעת עלינו גם לחשוב ולנסות לרפא, לנסות לתקן, מתוך תקווה ותפילה שבעתיד גם נזכה למצוא, להבין.