חיים זה לא שיעור חשבון, זה גם מבחן

ה'טעות' בברכות של הקב"ה מלמדת אותנו שיעור חשוב בכך שהכוח של עם ישראל גדול יותר כשהוא מאוחד, אבל זה בתנאי שיש כבוד הדדי בין כולם

הרב שלמה סובול , כ"ה באייר תשפ"א

חיים זה לא שיעור חשבון, זה גם מבחן-ערוץ 7
הרב שלמה סובול
צילום: גיא טייב

מתמטיקה היא מקצוע חשוב מאוד, אבל למרות זאת בחיים שלנו לא תמיד חישובים מתמטיים עובדים אחד לאחד. "אחת ועוד אחת הם לא תמיד שתיים" סח לי פעם אחת סוכן ביטוח בהקשר של שני ביטוחים לאותו נכס ושני ביטוחים לאותו נכס הם דבר שיכול לסבך את העניינים.

גם בפרשת השבוע שלנו ה'חשבון' כביכול לא עובד. כאשר התורה מתארת בתחילת פרשת בחוקותי את הברכות שיחולו עלינו כאשר נשמע למצוות ה' היא אומרת כך: "ורדפו מכם חמישה מאה, ומאה מכם רבבה ירדופו ונפלו אויביכם לפניכם לחרב". כל תלמיד בבית ספר יסודי רואה שיש כאן 'טעות' בחישוב. אם חמישה חיילים יהודים מתגברים על מאה אויבים, היחס הוא אחד לעשרים, ואם כן מאה יהודים אמורים לרדוף אחר אלפיים אויבים, ולא אחר עשרת אלפים?!

אלא שכאשר מדובר על איחוד בעם ישראל, אזי הכוח המתקבל מהאיחוד, לא שומר על יחסות, אלא הוא הולך ומתרבה לאין ערוך ככול שהאיחוד גדל. לכן, כוח של מאה הוא לא כוח של חמש כפול עשרים, אלא כוחו רב בהרבה. וכך אכן אומר רש"י על הפסוק הנ"ל: "וכי כך הוא החשבון? והלא לא היה צריך לומר אלא מאה מכם שני אלפים ירדופו? אלא אינו דומה מועטין העושין את התורה למרובין העושין את התורה".

נדמה שפעמים רבות איננו שמים לב לכלל זה. למשל, אנו רגילים לחלק בין יחידים למניין, כי כאשר יש מניין ניתן לומר דברים שבקדושה. אך ברגע שיש מניין איננו נותנים ליבנו עד כמה המניין גדול. באה התורה ומלמדת אותנו שככול שיש ריבוי, גם אם מבחינה הלכתית אין לו השלכה, מבחינה רוחנית יש כאן עוצמה רוחנית גדולה יותר שיכולה לפעול יותר במציאות - "ברוב עם הדרת מלך"

אך עם זאת ישנו תנאי אחד הכרחי כדי שאכן הריבוי יביא ברכה. ריבוי המשתתפים חייב להיות מתוך כבוד הדדי. נמצאים אנו בימי ספירת העומר בהם אנו אבלים על מותם של תלמידי רבי עקיבא שמתו בעת הזאת של השנה כי לא נהגו כבוד זה בזה. לרבי עקיבא הייתה את הישיבה הגדולה בעולם. היו לו שנים עשר אלף זוגות, אך למרות הריבוי העצום של התורה, הסוף היה טראגי. כי כאשר יש רוב עם בלי שיש כבוד הדדי, לא רק שאין כלי שתשרה בו ברכה, אלא דווקא הריבוי גורם ליותר מחלוקות ופירוד.

זכינו בדור האחרון לריבוי עצום של עם ישראל בארץ ישראל. עצם ההתכנסות של מיליוני בני ובנות ישראל בארץ ישראל ובמדינת ישראל, לאחר כמעט אלפיים שנות גלות, זהו חסד אלוקי מאין כמוהו. אך כדי שריבוי זה יביא לברכה גדולה, ולא להיפך חלילה, אנו חייבים להרבות באחדות ישראל. בשבוע הזה שאנו מלווים את אחינו שנהרגו במירון מחוסר חמצן, וכואבים את כאב המשפחות של ההרוגים והפצועים, אנו חייבים להזכיר לעצמנו שאהבת ישראל זה לא מותרות, זה החמצן שמביא לנו, עם ישראל, חיים.

הרב שלמה סובול הוא ראש ארגון רבני ברקאי ורב קהילת שערי יונה מנחם במודיעין.